אגלי טל רל

נתן הבשר והמים לקדירה ואחד מגיס כולן חייבין. דמגיס מחויב משום קירוב בישול והראשון ג"כ מחויב אף דבשעת שנעשה המלאכה נעשה ע"י המגיס מ"מ חייב הראשון ג"כ. ה"נ לא יגרע מה שעירב כלאחר יד מעשאו אחר דלא נפטר הראשון. אך מבואר אצלינו בביאור מלאכת מבשל דטעם חיוב הראשון משום דהוי כזה אינו יכול וזה אינו יכול דהא בהגסה לבד לולא מעשה הראשון לא הי' מתבשל. והנה הא דזה אינו יכול זה אינו יכול חייבין ושיעור אחד לשניהם דחשוב כאלו כל אחד פעל מעשה הזה הוא רק כאשר אנו דנין על העושה אבל אם נדון על הנעשה. דרך משל ישראל ונכרי שוחטין אף שזה אינו יכול וזה אינו יכול לא מתכשר השחיטה ולא נימא דחשוב כאילו ישראל עשה כל השחיטה ושחיטת הנכרי אינו פוסל רק שאינו מתיר דהא ליתא שהמעשה באמת באה מכח שניהם וחצי השחיטה הוא בפסול. ודוקא אם דנין על העושה לגבי כל אחד נחשב כאלו הוא פעל כל המעשה. כיון שבלעדיו לא הי' נעשה המעשה אף שלגבי חבירו ג"כ חשבינן כאלו חבירו פעל כל המעשה שגם בלעדי חבירו לא הי' נעשה המעשה מ"מ מה איכפת לו בחבירו. אבל כשאנו דנין על הנעשה. הנעשה בא כך מכח זה כמו מכח זה, וא"כ דכשאחד עשה כלאחר יד דכלאחר יד לא חשוב מלאכה נמצא שמחצית הנעשה אינו מלאכה ושוב פטור העושה שלא עשה רק מחצית מלאכה. ולפי"ז שפיר מועיל גם לרבי השינוי שעושה בשעת העירוב כשממהר לשרות ע"י העירוב. ומ"מ ניחא הא דבמורסן שצריך לתת המים מבעוד יום לרבי ולא סגי לי' השינוי שיעשה בשעת העירוב. משום דגיבול מורסן הוא שאינו מגבל כל צורכו רק פעם אחת שתי ופעם אחת ערב. וא"כ אינו עושה כלאחר יד כלל. רק שאינו עושה בשלימות. מ"מ לא גרע מנתינת מים לבד ולרבי דמחייב על נתינת מים לבד כ"ש דמחייב בזה:

(יב) אך לכאורה יקשה דלפי"ז דגם לרבי מועיל השינוי דבשעת גיבול מהא דקאמר הש"ס מאן י"א [דס"ל גובלין את הקלי ע"י שינוי דמעט מעט] ר"י בר"י הוא. הלוא גם רבי מצי סבר לה דגובלין את הקלי שהרי הוא עושה שינוי בשעת גיבול. אך כבר כתבנו לעיל ס"ק כ"ג דהא דמעט מעט הוי שינוי הכא אף דלגבי הוצאה דאם הוציא פחות מכשיעור והניח וחזר והוציא והניח דחייב וכהא דמקשה הש"ס ע"ד. וכי מותר לאפות פחות מכשיעור ופירש"י דאסור מה"ת. היינו טעמא משום דכל ענין מלאכת לישה הוא לחבר את כל חלקי הקמח להיות גוש אחד ואם גיבל שני חצאי שיעור כל אחד בפ"ע עדיין מחוסר חיבור חצי שיעור זה עם חצי שיעור זה. וא"כ אם לש מעט מעט הרי עדיין לא עשה ענין מלאכת לישה כלל. ואינו דומה למלאכת הוצאה דבחצי שיעור זה נעשה מלאכת ההוצאה בשלימות אבל במלאכת לש בחצי שיעור לא נעשה בו המלאכה בשלימות כלל. והנה זה שאמרנו שמלאכת לישה הוא החיבור מחלקי הקמח כבר נתבאר בסק"ט אות י"ג שזהו רק לר"י בר"י אבל לרבי אין זה ענין מלאכת לישה רק הרכבת מים וקמח ושוב דומה מלאכת לישה לכל המלאכות שבחצי שיעור גם כן נעשה המלאכה בשלימות שהרכיב מים וקמח. ע"כ לא מצי למימר דרבי סבר גובלין את הקלי מעט מעט דלרבי אין זה שינוי לפטור מחיוב חטאת ואין זה דומה לשינוי דמערב באצבעו:

(יג) והטור סי' שכ"א כתב ולא יטרוף לערבו בכח אלא מערבו מעט מעט כו' וספר התרומה כתב הא דשרי לערב משקה בחרדל דוקא כשנתנו מבעוד יום. וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונה. ואף שלא נמצא מזה להרא"ש כלל כוונתו משום דבפרק מי שהחשיך פסק כר"י בר"י. והא דכתב הטור מערבו מעט מעט ראיתי להב"ח שמפרש דס"ל להטור דתרתי שינוי בעי חדא דבנחת וחדא דמעט מעט כמו שנאמר בקלי. ולא ראיתי להבאים אחריו שיביאו אותו. ונקוט מיהא פלגא דהאי מעט מעט פירושו כמו מעט מעט דקלי. וכן ראיתי בספר מנורה הטהורה בקנה המנורה שפירש כן. ודברי המחבר הם כדברי הטור ממש שלא יערב (בכך) [צ"ל בכח] אלא מערבו מעט מעט והרמ"א הגיה וי"א שלא יערב בכף אלא ביד. מבואר דס"ל דלפי שיטה זו היא שיטת האו"ז והמרדכי לא מהני שינוי דמעט מעט. וצ"ע דמ"ש מקלי. ויתישב במ"ש בסקט"ו אות ג' דקלי אין לו חיוב גיבול מה"ת כיון דמתחילתו שגדל בקרקע הי' ראוי להיות קמח בעלמא ולהיות בר גיבול רק עכשיו שנקלה בתנור ונעשו קליות אינו בר גיבול גמור הו"ל לישה שלא בגידולי קרקע ואין בו חיוב מן התורה. עי"ש באריכות מילתא בטעמא ע"כ מהני שינוי דמעט מעט אף דבעלמא לא הוי שינוי דמעט מעט שינוי גמור לפוטרו מחיוב חטאת. ולפי"ז יובן דבחרדל דתחילתו לאו בני גיבול הוה לא מהני בי' שינוי דמעט מעט ):

(יד) ובזה נראה ליישב דברי תרומת הדשן סי' נ"ג התמוהין שכתב במיני טיבול של"ש וחרוסת ולא נתן המשקה מע"ש יש עצה לעשות בלילתו רכה עם שינוי דהיפך כמו בקלי. וכתב ומ"מ בשינוי דהיפוך לבד לא סגי דשמא הלכה כר"י בר"י וצריך לעשות שינוי גם בעירוב דהיינו גיבול. ותמוה מאד דהא בשתית מבואר ברי"ף והרא"ש והרמב"ן והטור דמהני בלילתו רכה עם שינוי דהיפוך ואף דפסקו כר"י בר"י. וע"כ במרובה דבמעט מעט אפי' בעבה שרי. וע"כ שאין עושה עוד שינוי בעירוב דאי עושה שינוי בעירוב אפי' בעבה נמי שרי למה דקיי"ל כר"י בר"י ונתינת משקה אין איסור. וע"כ אף לר"י בר"י מהני שינוי דהיפוך בלי שום שינוי בעירוב והוא תמוה גדולה:

ולפמ"ש יש לומר דודאי לר"י בר"י אין ללמוד היתר משתית למיני טיבול כיון דשתית דהיינו קלי הי' תחילתו בר גיבול ועכשיו אינו בר גיבול אין בו חיוב לישה מן התורה. וראיית התה"ד מקלי דמועיל בלילתו רכה עם שינוי דהיפוך הוא רק לרבי דאפי' בקמח חייב על נתינת מים ולדידי' חייב בנתינת מים לקלי כשעושה בלא שינוי דלדידי' קלי הוא גידולי קרקע שהרי לא נתחדש בו דבר דקודם שנקלה בתנור כמו אחר שנקלה יש חיוב בנתינת מים. ועוד דלרבי כבר ביארנו בסק"ט אות י"ז דהמלאכה היא במים כמו בקמח. ומים אינם גידולי קרקע. הרי דלרבי חיוב לישה אף שלא בגידולי קרקע. וא"כ נתינת מים לקלי יש בו חיוב מה"ת. ואעפי"כ מהני שינוי דהיפוך ה"ה דמהני במיני טיבול. אך לר"י בר"י אין ללמוד דמהני שינוי דהיפוך כי היכי דמהני בקלי לרבי. דשאני לרבי דהמלאכה הי בנתינת מים לבד וכשמשנה בו עושה שינוי בכל המלאכה משא"כ לר"י בר"י דאף דהמלאכה היא בנתינת המים עם העירוב יחד מ"מ אין השינוי רק במקצת המלאכה, ואף דבקלי מהני לר"י בר"י השינוי במקצת המלאכה אין ללמוד מקלי לר"י בר"י למיני טיבול לר"י בר"י כנ"ל:

(טו) ומכאן אתה למד בנידון הט"ז סי' שכ"א ס"ק י"א במצה טחונה שרגילין לערב עם משקה בלילתו רכה. שכתב שלא יתן המשקה בשבת ושינוי דהיפוך לא מהני בזה דאין יודעין איך הוא המנהג בחול. והאחרונים תפסו עליו דמפורש בתה"ד הובא בב"י סי' שכ"א דבאינו ידוע המנהג סגי ליתן האוכל תחילה ואח"כ המשקה. וכתב בספר חיי אדם שמותר לערב בדרך זה היינו שיתן האוכל הג"ה ) ולדעת המרדכי ניחא בפשיטות שהרי הוא פסק כרבי. וע"כ הוצרך שיתן המשקה מע"ש כנ"ל אות ט'. וכבר כתבנו באות י"ב דלרבי שינוי דמעט מעט אף בקלי לאו שינוי הוא: