אגלי טל רכז

תורה. ומה שעשה לו סמוכין מדברי רש"י דעל יד על יד אינו פירושו מעט מעט רק שעושה שינוי אחר. ליתא. דבביצה י"ב:

פירש"י להדיא על יד על יד מעט מעט ואין לשון זה סובל פירוש אחר. ומ"ש רש"י כלאחר יד כוונתו דבלש חשוב מעט מעט כלאח"י. ומה שהוקשה לו וכי מותר לאפות פחות מכשיעור הנה לעיל כתבתי הקושיא עוד יותר דמפורש במכילתין פ' דהוצאה מעט מעט חייב חטאת. אך כבר כתבנו בזה תירוצים. ויען שהי' נחשב בעיניו שטעה החכם טעות גדול לא רצה לזלזלו והעלים שמו. ואני מגלה סודו שהוא בעל תוס' שבת סי' שכ"א ס"ק כ"ח וכבר כתבנו שלא טעה החכם כי כן מוכח דעת הרמב"ן. אך זה ודאי לדעת הרמב"ם אין ראי' כלל גם לדעת תוס' כתבנו ישוב אחר. אך לדעת הרמב"ן מוכח כן. רק לא ברירא לי מהו הפי' מעט מל. אם גם נתינת מים בכלל ששם מעט מים למעט קמח ומגבלו וחזר ושם מעט מים למעט קמח ומגבלו. או ששם מים הרבה בכל הקלי רק שמגבלו מעט מעט וזה השינוי שאינו מגבל התערובות יחד:

[כד] אבל מותר לנער מכלי לכלי כו'. ש"ס מכילתין קנ"ו. מהו לפרק אמר מותר. פירש"י לפרק ליקח מתוך כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני חברתה. ובתוס' הקשה דהיינו מתני' דף ק"מ:

ופירשו התוס' להריק המים וגם המורסן מכלי אל כלי כדי שיתגבל היטב. וכן כתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שמותר לנער לכלי אחר. ומכאן קשה לי למ"ש התה"ד סי' נ"ג הובא בב"י סי' שכ"א שכתב בשם הרי"ף והרא"ש דפסקו כריבר"י ושרי לתת משקה בתחילה בשבת ולערבו אח"כ בדרך שינוי כגון באצבעו או בכלי עצמו לנערו. והא להרי"ף והרא"ש אפי' מכלי לכלי שרי ולא כספר התרומה שכתב גבי מורסן וינענע הכלי היטב ויערבו המים והמורסן יחד:

ויש ליישב לפמ"ש בס"ק ט"ו דכל היכי דמתחילתו בשעת גידולו והוייתו בקרקע הי' בר גיבול ואח"כ נעשה לאו בר גיבול חשבינן לי' כלישה שלא בגידולי קרקע ופטור בין לאביי בין לר' יוסף עי"ש. יש לומר דס"ל להתה"ד דמורסן חשבינן להו שהיו מתחילתן בני גיבול שהרי הי' בני גיבול אגב הקמח והראיה שמצטרף לחלה אף דחיוב חלה הוא משיעשה גוף אחד כנ"ל סק"ט אות י"ב רק אח"כ שהפריש המורסן לעצמן נעשו לאו בר גיבול גמור ע"כ לית בהו חיוב לישה מה"ת וע"כ התירו בשינוי זוטא לנער מכלי לכלי אף שמתערב יפה מ"מ אין זה דרכו בחול. אבל בנידון התה"ד במיני טיבול דבני גיבול. נינהו אינו מתיר אלא באצבעו או בכלי עצמו לנערו. אך לכאורה יקשה ע"ז דאמרת דמורסן חשובים שהי' מעיקרא בני גיבול ולית בהו חיוב לישה מה"ת מהא דאמר אביי בדף קנ"ה:

אבל מורסן דלאו בני גיבול נינהו אף ריבר"י מודה דבנתינת המים נתחייב. אך כבר כתבנו לעיל ס"ק י"ד וס"ק ט"ו דריבר"י עצמו סבר לה כאבוה ויש דישה וה"ה לישה שלא בגידולי קרקע. וא"כ אף דמעיקרא הי' בני גיבול ועכשיו נעשו לאו בני גיבול אזלינן בתר עכשיו ע"כ שפיר אמר אביי דבמורסן דלאו בני גיבול אף ר"י בר"י מודה:

[כה] כדרך שהוא מאכיל בחול כו'. ש"ס קנ"ה:

והרמב"ם פ' כ"א הלכה ל"ה:

[כו] אעפ"י שכוונתו כדי לפטמם כו'. ד"מ סי' שכ"ד:

[כז] אבל מי שאין מזונותיו עליו כו' ש"ס שם:

[כח] אפי' שהוא של הפקר. מג"א סי' שכ"ד סק"ז:

[כט] וכן מותר להאכיל תולעת המשי. מחבר סי' שכ"ד סעי' י"ב:

[ל] למחר ממחהו ביין כו'. ש"ס מכילתין ק"מ. איתמר חרדל שלשו מערב שבת למחר אמר רב ממחו בכלי ואינו ממחו ביד [פירש"י ממחו. במים או ביין. בכלי. משמע זהו שינוי שלו. ואינו ממחו ביד. דממחו לי' שפיר טפי] אמר לי' שמואל כו' עד אלא אמר שמואל ממחו ביד ואינו ממחו בכלי [ממחו ביד שאין זה דרכו בחול]. אתמר רבי אליעזר אומר אחד זה ואחד זה אסור וכו' עד אמר מר זוטרא לית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאתמר חרדל שלשו מע"ש למחר ממחו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש ולא יטרוף אלא מערב [ולא יטרוף כדרך שטורפין ביצים בקערה בכף דרך טריפה שמכה בכח]. שחליים ששוחקן מע"ש למחר נותן לתוכן שמן וחומץ וממשיך לתוכן אמיתא ולא יטרוף אלא מערב (שחליים כרישין והי' שוחקין אותן במים]. שום שריסקו מע"ש למחר נותן לתוכו פיל וגריסין ולא ישחוק אלא מערב וממשיך את אמיתא לתוכן:

(א) והאו"ז סי' ס"א במלאכת לש אחר שהביא הגמ' עם פירש"י כתב עוד וז"ל וכתב הרא"ם זצ"ל שומין ששחקן מע"ש שמעתי שיש בירושלמי הנותן לתוכן מים חייב משום לש. ואיני יודע לתת חילוק בין שום לחרדל ושחליים. ונראה לי שחולק על תלמוד שלנו ולא קיי"ל כותי' אלא כתלמוד שלנו דשרי קיי"ל עכ"ל הרא"ם ולי אמר מורי ר' יהודה בר' יצחק זצ"ל דההוא דירושלמי דאוסר סבר כר' אליעזר דאמר בשמעתא אחד זה ואחד זה אסור בחרדל וכבר אסיקנא ולית הלכתא ככל הני שמעתתא והי' נוהג היתר גם בשומין. הלכך הלכה למעשה היכי שכתש שומין או של"ש או חרוסת ולא נתן בהם מים מבעוד יום נותן בהם בשבת יין וחומץ ומערב באצבעו עכ"ל האו"ז:

ויש לדקדק בדברי הרא"ם שהובא באו"ז מה קשיא לי'