אגלי טל רכו

[כ] ונותנין מים ע"ג המורסן כו'. ש"ס מכילתין קנ"ו. לוי ברי' דר"ה ב"ח אשכחי' לגבלא דבי נשיא דקא גביל [מורסן ע"י שינוי] וספי לי' לתורי' בטש בי' [דהא לכ"ע אבל לא גובלין תנן] אתא אבוה אשכחי' אמר לי' הכא אמר אבוה דאמך משמי' דרב ומנו רב ירמי' בר"א גובלין ולא מספין וכו' והני מילי הוא דמשני היכי משני אמר רב יימר בר שלמיא משמי' דאביי שתי וערב [פעם אחת מוליך המקל שתי ופעם אחת ערב]. והנה כבר כתבנו בסק"י שהב"י הקשה לשיטת התוס' דבמורסן אם נתן בהם מים וגיבלן מחיוב מה"ת למה הותר נתינת מים למורסן לכתחילה הא מדאמר ר"י בר"י אינו חייב עד שיגבל משמע דאיסורא איכא שמא יגבל. ומה"ט גם נתינת מים למורסן יאסר שמא יגבל ויהי' איסור תורה:

ונראה ליישב דהנה לשון עד שיגבל משמע שעתיד לגבל (מדלא קאמר אינו חייב אלא אם גיבל] וקאמר שעדיין אינו מלאכה עד שיגבל ובזה יש טעם פשוט לאסור לפמ"ש בסק"ב דאינו חייב רק על שניהם יחד היינו הנתינת מים והגיבול. וא"כ הנתינת מים היא מקצת מלאכה ואם מגבל אח"כ לא מיבעיא אם מגבל אח"כ בשבת דנעשה נתינת המים איסור למפרע. אך אפי' אם יגבל אח"כ במוצאי שבת הלוא כתב רש"י מכילתין ג':

דעקירה בע"ש והנחה בשבת דומה לשנים שעשאו דפטור אבל אסור. וממילא ה"ה עקר בשבת והניח בחול דחשוב שנים שעשאו ואסור וה"נ בנתן מים בשבת וגיבל במו"ש לפימ"ש דהחיוב הוא על שניהם יחד הוא דומה לעקר בשבת והניח במוצאי שבת ואסור אבל בהא דנותנין מים למורסן דאינו עתיד לגבל כי הוא נותן כך לפני הבהמות שיאכלוהו בשבת ואם באמת יאכלוהו בשבת אין איסור אך אפי' אם יארע שישיירו וימלך ויגבל לא יחשב מלאכה מאחר שהנתינת מים הי' שלא על מנת לגבל ודומה לעקר שלא ע"מ להניח דפטור אף אם נמלך והניח והכא דרק הנתינת המים הי' בשבת אף לכתחילה אין איסור ומכ"ש שאין לגזור שמא ישיירו וימלך ויגבל במוצאי שבת:

[כא] אפי' הרבה פעמים כו'. ב"י סי' שכ"ד ממשמעות הרי"ף והרמב"ם דלא כרש"י:

[כב] ולהי"א שבסעי' א' כו'. עי' לקמן סק"ל אות ח' שהבאנו דעת סה"ת דאף שנתן המים מע"ש אינו מתיר להוליך בו המקל או התרווד רק פעם אחת שתי ופעם אחת ערב:

[כג] ובכל מקום שאסור לסבב כו'. עי' לעיל סוף סקט"ו בדעת התוס' שכתבנו דדוקא בקלי מהני שינוי דעל יד על יד ומשום דבקלי אין בגיבולו חיוב של תורה מפני דהוי לישה שלא בגידולי קרקע אבל לא במורסן דמאחר שיש איסור תורה בגיבולן לא מהני שינוי זוטא דעל יד על יד להתיר. וכמו בהוצאה דהוציא כחצי גרוגרת והניחו וחזר והוציא כחצי גרוגרת והניחו דמפורש במכילתין דף פ'. דחייב וכי הא דמקשי הש"ס ע"ד. וכי מותר לאפות פחות מכשיעור:

אבל הרמב"ן כתב דגיבול מורסן נמי מותר מה"ת על יד על יד אלא שלא הקילו חכמים לצורך בהמות כמו לצורך אדם. ואף שהרמב"ן כתב שלא אידחי הא דאביי בפ"ק מכח הא דנותנין מים למורסן משום דלא ידעינן אם הא דנותנין מים למורסן משום דאפי' במידי דלאו בר גיבול פטור על נתינת מים או משום שמורסן חשובים בני גיבול. ואם אמרת שחשובים בני גיבול הרי יש בהם חיוב של תורה ואיך יהי' מותר על יד על יד. ועי' לקמן ס"ק כ"ד:

ויש לומר דחילוק יש בין מלאכת לישה לשאר מלאכות כיון שענין לישה הוא לחבר את כל הקמח להיות גוש אחד ואם גיבל שתי חצאי שיעור כל אחד בפ"ע עדיין מחוסר חיבור חצי שיעור זה עם חצי שיעור זה. ואף שכל חצי שיעור בפ"ע נתגבל. מ"מ הרי עדיין לא נתחבר יחד קמח כשיעור. ולא דמי לשאר מלאכות כגון אפי' והוצאה וכדומה שאם אפה שתי חצאי שיעור הרי עשה מלאכה שלימה בשיעור שלם וכן אם הוציא שתי חצאי שיעור זה אחר זה. וע"כ אם לש פחות פחות מכשיעור הוי שינוי גדול מכמו שהוא הדרך לגבל שיעור שלם ביחד:

ובזה נבין מ"ש הרמב"ן דלרבי א"א לשנויי דכל נתינת המים אחת היא. וזה צריך ביאור למה לא יהי' שינוי גם בנתינת המים כשמשים המים לקמח פחות מכשיעור אך לפמ"ש יובן שפיר. לפמ"ש לעיל ס"ק ט' דנתינת המים היא הרכבת הקמח עם המים ולא החיבור כי לא נעשה הקמח גוש אחד עד הגיבול רק החיוב משום הרכבה א"כ שוב דומה לכל המלאכות דחייב אפי' פחות פחות מכשיעור ובפשיטות י"ל כי כשמשים המים בהרבה קמח שהדרך עתה לגבל כל התערובות ביחד והוא מגבלו לאחדים זהו שינוי אבל בנתינת המים לא שאני לן בין נותן הרבה להרבה קמח בין נותן מעט למעט. כי אם אינו צריך ללישה מרובה לעולם הוא נותן מעט למעט. רק כשכבר נתן מים הרבה לקמח רב שהדרך באותה עיסה לגבל הכל ביחד הוא דהוי שינוי כשמגבל מעט מעט:

שוב ראיתי בספר נשמת אדם בכלל י"ט וז"ל צריך אני להאריך לפי שראיתי לחכם אחד שטעה טעות גדול בספרו [ס"ק כ"ה וצ"ל כ"ח] דהלש קמח מעט מעט אינו אלא מדרבנן ושארי לי' מארי כדאמרינן בשבת וכי מותר לאפות פחות מכשיעור וכו' והאריך מאוד ותוכן דבריו דלשיטת הרמב"ם דבמידי דלאו בר גיבול אינו חייב על לישתו אינו ראי' מהא דמותר על יד על יד. דעל יד מהני לפוטרו מחיוב. ולשיטת התוס' וסייעתם הפירוש על יד על יד אינו כמו שפירשו הרמב"ם והמחבר מעט מעט רק כלאחר יד. ועשה לו סמוכין מדברי רש"י שפי' גובלין כלאחר יד וכדמפרש ואזיל. והוא דמשני. ובגמרא מפרש על יד על יד הפירוש שעושה איזה שינוי לא מעט מעט זה תוכן דבריו:

והנה הרמב"ן בחידושיו מפרש להדיא על יד היינו מעט. וז"ל אבל לר' יוסי בר יהודה אפשר לשנות על יד על יד שאף שמגבל כל צורכו [פי' שמגבל היטב לא שתי וערב לבד] אין דרכו אלא במרובה. ועוד כתב בסוף דבריו והוא שיגבל על יד על יד והני מילי בעבה אבל ברכה אפי' במרובה. הנה שמפרש על יד על יד מעט מעט. והוקשה לו במורסן למה לא התירו על יד על יד והרי במורסן כתב הרמב"ן דלא אידחי הא דאביי מקמי הא דתנן נותנין מים למורסן משום דלא פשיטא לן דלאו בני גיבול נינהו. וא"כ איך נתיר במורסן על יד על יד שמא בני גיבול נינהו ואיסור תורה יש בגיבולן. ועוד מקלי עצמו יקשה לאביי ממ"נ אי לאו בני גיבול נינהו נתינת מים זהו גיבולו ואי בני גיבול נינהו איך מותר על יד [לפימ"ש לעיל ס"ק ט"ו אין ראיה מקלי] אלא ודאי דעל יד על יד מהני להתיר אפי' באיסור