אגלי טל רכה

לכמאכל ב"ד שחייב. וכמו המחתך ירק דק דק דחייב משום טוחן. ואם חתכם לחתיכות גדולות מע"ש ובשבת חתכם אחת לשנים עד שנעשו דק דק אף אם מחמת החיתוך שבשבת לבד עוד לא הי' דק דק רק מחמת החיתוך מע"ש ג"כ חייב כיון שגמר טחינה הי' בשבת. ה"נ נימא אף דקצת גיבול הנעשה בנתינת המים הי' שלא בגידולי קרקע יתחייב על הגמר גיבול שהוא בגידולי קרקע:

(ה) ויש לחלק דהנה מצינו כה"ג בש"ס חולין י"ט. באם הי' חצי קנה פגום והשלימו לרוב דהוי שחיטה ואלו הי' חצי קנה פגום למעלה ממקום שחיטה והשלים במקום שחיטה אף דנפקא חיותא במשהו שבמקום שחיטה פסול. ומשום דלעולם חשבינן להגומר המעשה כאילו הוא פעל כל המעשה שהרי תחילה בעוד הי' החצי קנה פגום לא נפקא חיותא כלל רק במשהו הזה שהשלים לרוב עי"ז יצא החיות א"כ הרי הוא פעל כל המעשה שיצא החיות. אבל כשהי' החצי קנה פגום שלא במקום שחיטה אף שנחשב כאילו הוא פעל את כולו הלוא אין כאן רוב במקום שחיטה. ותוכן החילוק אם בהנשחט אין שום חסרון שהרוב הוא במקום שחיטה רק שחסר מה שהוא לא פעל כל המעשה. בזה חשבינן למשהו אחרון דידי' כאלו פעל כל המעשה משא"כ כשהחסרון בהנשחט. וה"נ ממש בנ"ד דכשכל המלאכה כתקונה רק שהוא לא פעל כולו רק משהו האחרון חשבינן לי' כאלו פעל את כולו כיון דמה שנעשה מע"ש לא הי' מלאכה כלל ועל ידו נעשה כל המלאכה כמו משהו האחרון שבחצי קנה פגום במקום שחיטה [ולא דמי לזה עוקר וזה מניח שאין מעשה העקירה נכרת בהחפץ]. אבל זה שתחילת גיבולו הי' שלא בגידולי קרקע הרי תחילתו לא הי' מלאכה כלל והוי חסרון במלאכה ואף שתחשוב כאלו פעל כולו הא פטור עלי':

אך אכתי יש לעיין ממכילתין קמ"ה:

קולייס האיספנין ומליח ישן שהדחתן זו הוא גמר מלאכתן וחייב על הדחתו בחמין משום מבשל. ואף דתחילת הבישול הי' ע"י מלח והמולח בשבת אין חיוב מן התורה נמצא שמקצת מלאכה נעשה ע"י מלח ויש חסרון במלאכה עצמה ואף על פי כן חייב על הגמר שהי' בתולדות אש. ה"נ נימא אף שתחילת המלאכה הי' שלא בגידולי קרקע יתחייב על הגמר שהוא בגידולי קרקע. לא קשיא שהרי בישול הוא בכל דבר לפי קשיותו בשר שור אינו מתבשל כי אם ע"ג אש. בשר אחר אפי' בכלי ראשון. קולייס האיספנין אפי' בכלי שני. ומליח הישן נמי כיון שנתרכך ע"י המלח שוב הכלי שני לבד פועל בו הבישול והוי הדחה זו בישול בפ"ע. ומה נ"מ אם הי' רך מתולדתו שהדחתו בכ"ש פועל בו הבישול או נתרכך ע"י מלח. וכ"ז נוכל לומר רק במלאכות שישנם אפי' שלא בגידולי קרקע. אבל במלאכות שאינם רק בגידולי קרקע ליכא למימר הכי שהגמר יהי' מלאכה בפ"ע כמו אם לא הי' נצרך יותר מתולדתו. שהרי כמו שהוא גידולי קרקע אין הקצת גמר חשוב מלאכה. רק אתה באת לחייבו מחמת עכשיו שאינו צריך יותר ויהי' גם זה חשוב מלאכה. א"כ זה הוי מלאכה שלא בגידולי קרקע. ואי אתה יכול לחייבו אלא כשתאמר שהוא פעל כל המלאכה מרישא לסיפא. והתינח בחיתוך ירק הנ"ל שאין בו חסרון רק מה שהוא לא פעל. משא"כ בנ"ד שהחסרון במלאכה עצמה שתחילתה שלא בגידולי קרקע. והגיבול שבסוף הוא רק מקצת ואין לחייבו עליו ודו"ק:

(ז) הנה נתבאר שלאביי אין בגיבול קלי חיוב מדאורייתא. אך לרב יוסף לכאורה יש לומר שיתחייב על גיבולו ולא גרע מאפר דכתב הרא"ש פ"ד דביצה דלכ"ע כי מגבל לי' חייב. אך יש לומר דלא דמי דבשלמא אפר לא הי' לו מעולם גיבול גמור לכן חייב על גיבולו. שלגבי אפר שאין לו גיבול אחר חשוב גם זה גיבול. אבל קלי שטרם שנקלה בתנור הי' לו גיבול גמור וזה ודאי דבשעת שיש לו גיבול גמור לא נחשב בו גיבול רק גיבול גמור. מה אמרת הלוא עתה אחר שנעשה קלי עכשיו אין לו גיבול גמור ושוב זהו גיבולו. א"כ שוב נחשב גיבול שלא בגידולי קרקע שהרי גיבול הזה לא נחשב גיבול בערך שהי' תחילה רק מחדש בא אחר שנקלה בתנור ולא מעת גידולו בקרקע. היוצא לנו מכל זה שבין לאביי בין לרב יוסף אין בגיבול קלי מלאכה דאורייתא משום דהוי שלא בגידולי קרקע:

(ח) אך כבר כתבנו לעיל ס"ק י"ד דר' יוסי בר' יהודה כאבוה ס"ל דיש דישה שלא בגידולי קרקע וה"ה דיש לישה שלא בגידולי קרקע והדרא קושיא לדוכתי':

(ט) אך כבר כתבנו בסק"א בשם הריטב"א בהא דרבי תני לה ולא סבר לה דמשום שהרבה חכמים הסכימו לדעת שכנגדו ביטל דעתו וסתם כדעת שכנגדו. וכיוצא בזה צ"ל בנ"ד דרבי עצמו הא ס"ל אין נותנין מים למורסן וסתם נותנין כדעת ר"י בר"י ע"כ דהרבה חכמים הסכימו לדעת ר"י בר"י. והם הם הי"א דגובלין את הקלי שהם ס"ל כהלכתא אין דישה אלא בגידולי קרקע ודלא כר' יהודה ובהא ס"ל כר"י בר"י דאינו חייב עד שיגבל ע"כ גובלין את הקלי. ופירש הש"ס מאן יש אומרים ר"י בר"י הוא [אותם חכמים וע"כ קוראם אומרים בלשון רבים] דס"ל בהא כר"י בר"י. וע"כ לא מצי למימר ר"י בר"י אומר גובלין דבאמת ס"ל ר"י בר"י דאי גובלין כיון דס"ל יש לישה שלא בגידולי קרקע:

(י) ולפי"ז מיושב קושית הרמב"ן דלמה לא התירו במורסן על יד על יד. ולפמ"ש אתי שפיר דבמורסן דתחילתן לאו בני גיבול גמור נינהו א"כ לישה דידהו הוי לישה בגידולי קרקע ויש בהם חיוב של תורה לא מהני שינוי זוטא דעל יד על יד להתיר. רק בקלי דהוי לישה שלא בגידולי קרקע ואין בו חיוב של תורה מהני השינוי דעל יד על יד:

[טז] או קמח ממצה טחונה כו'. עי' לקמן סעיף קטן למד אות ט"ו:

[יז] בד"א כשבלילתו עבה כו'. ש"ס הובא בדברינו לעיל ס"ק ט"ו:

[יח] או כשאין דרך ידוע כו'. תה"ד סי' נ"ג ורמ"א סי' שכ"א סעי' ט"ז עי"ש. ועי' לעיל סק"ט אות י"ט ובהגה שם:

[יט] אין גובלין אותו כו'. משנה מכילתין קנ"ה:

ונותנין מים למורסין אבל לא גובלין. ובהרמב"ם פכ"א הל' ל"ד: