אגלי טל כב

נוכל ללמוד לחייבו משום זורע. ולר"י דמסתבר לי' יותר שיש בהן חיוב זורע ילפינן ממשכן שיש בהן חיוב זורע ושוב לא נוכל ללמוד לחייבו משום חורש. וע"כ עציץ נקוב שהי' מונח ע"ג יתידות והניתן ע"ג קרקע דלא הוה במשכן כלל לא הוי מלאכה משום שמוסיף ביניקה וכן המשקה שדה ניר קודם זריעה אפשר דלא הוי במשכן כלל. [רק מנכש ומשקה לזרעים שדרך לעשות כן מסתמא הי' גם במשכן כן] אך לרבה דס"ל משקה מים לזרעים הוא משום חורש ולענין חורש אין חילוק בין קודם זריעה הין לאחר זריעה ע"כ אף המשקה שדה ניר קודם זריעה חייב. אך לר"י דמשקה מים לזרעים הוא משום זורע. משקה קודם זריעה פטור כיון דלדידי' לא ילפינן ממשכן רק לענין חיוב זורע כנ"ל. מיהו קשה מהא דאיתיבי' ר"י לרבה ממנכש בכלאים אף דכלאים לא נלמד ממשכן וגם לר"י קשה ואפשר לומר דס"ל ילפינן כלאים במה מצינו משבת כי היכי דבשבת חייב משום זורע כמו כן בכלאים מיהו זה דוחק קצת:

(י) ובעיקר דברי הגהת אשר"י שגם המונח ע"ג יתידות והניחו ע"ג קרקע פטור מדאורייתא. ולכאורה יש להביא ראי' לדבריו מהא דמותר לקנח בצרור שעלו בו עשבים דמינה מייתי רש"י ותוס' ראי' דמונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתידות אינו חייב מה"ת משום קוצר וא"כ ה"ה דיש להוכיח דאינו חייב שוב על הנחתו ע"ג קרקע משום זורע דאל"כ הא אח"כ מניחו ויתחייב משום זורע. (יא) אך יש לדחות לפמ"ש התב"ש סי' א' באוחז סכין בידיו והוא מרפה ידיו והסכין נופל ושחט פסול דלא חשוב כוחו כיון שאינו עושה מעשה כלל רק מסלק המעשה שהי' אוחז הסכין וממילא נפל. ומקור דבריו הם מרשב"א ובחדושיי הבאתי ראי' לרשב"א מש"ס זבחים ס'. וא"כ ה"נ או עושה מעשה רק מסלק ידיו וצרור נופל מידיו מאליו. וע"כ אין לחייבו על הנחת הצרור [ואף שכתב התב"ש שם וז"ל ואף שמחשבתו לכך. אטו מחשבתו משוי לי' מעשה. ומינה יש להוכיח דבשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. שפיר יש לחייבו משום מחשבתו. כמו זורה ורוח מסייעתו בב"ק. ליתא דמ"מ מאחר דאינו מתכוין כלל שתפול לארץ ואין נ"מ אליו בזה רק שפסיק רישא הוא. וזה לא מהני להחשב מעשה. וכן מבואר בא"ע גבי העמדת עלוקות] אבל בעציץ נקוב שהי' מונח ע"ג יתידות והניחו ע"ג קרקע שפיר יש לומר דחייב ואף שהניחו ע"ג קרקע גם כן רק ע"י סילוק ידיו ולא שהעמידו ממש. מ"מ הרי מתחילה נטלו בידיו מע"ג היתידות על דעת שיסלק ידיו אח"כ. ואלמלא שעשה בו מעשה ממש מתחילה לא הי' מגיע לקרקע א"כ שוב חייב על מעשה הראשונה שהי' על דעת שיסלק ידיו. אבל בצרור דאף בלי שום מעשה הי' מחובר לארץ וע"כ אין מקום לחייבו. ודו"ק:

(יב) ובאמת כי יש לדחות לפ"ז גם הקושיא דאיך מותר לקנח בו הלוא כשמגביהו חייב משום קוצר. די"ל דחשוב אין מלאכתו מתקיימת שהרי בדעתו לסלק ידיו אחר הקנוח ויחזור לקדמותו להיות מחובר. ואין צריך בזה למעשה חדש [כדי שתאמר פנים חדשות בא לכאן] רק סילוק ידיו וכוחו מהצרור:

(יג) מ"מ לדינא מוכח מכמה מקומות כרש"י ותוס' כמו שיתבאר לפנינו בביאור מלאכת קוצר אי"ה. גם מדברי הגהות אשר"י אין לזוז ממנו לדינא מאחר שלא מצינו מי מהראשונים שהולכים לפי דרך פירש"י ותוס' שיחלקו עליו. ואין ראי' כנגדו. ואין להאריך בזה יותר:

[כג] (א) יראה לי שהזורע בעציץ שאינו נקוב. הנה לכאורה יש לספק מי אמרינן דלא גרע משרה חיטין ושעורין במים דחייב משום זורע מדאוריית' כדלעיל ס"ק ט"ז וי"ז אף דאינו מחובר לקרקע כלל. או דילמא כיון דלאו היינו רביתי' פטור כדאמר ריש פרק ח' שרצים ק"ח. התם לאו היינו רביתי' ופרש"י דאין דרך זריעה שם והוי זריעה כלאחר יד ול"ד לשורה חיטין ושעורין במים דדרך לשרות כדי שיצמחו ואח"כ לזורעם בשדה:

(ב) וראיתי בס' מגן אבות שכתב דהזורע בעציץ שאינו נקוב פטור. ולא העיר כלל מהא דהשורה חיטין ושעורין במים. אך נסתפק קצת אם יש ללמוד זורע מקוצר ומ"מ מסתברא לי' דשוין המה ובאמת זה פשוט שהרי לא חשוב זריעה לשום דבר לכלאים ולמעשרות ואפי' לענין טהרת זרעים. אך מהא דזבחים יש להעיר קצת:

(ג) ומ"מ מסתברא דפטור דבשלמא לשרותו במים שיצמח ואח"כ יזרענו בקרקע אורחי' בהכי אבל לזורעו בעציץ שאינו נקוב ואח"כ בנקוב למה זה דכיון שזרעו תחילה בקרקע יוכל לזורעו תיכף בנקוב. אך יש לעיין למה נשנה במשנה הדין דעציץ שאינו נקוב בתולש ולא בזורע:

(ד) ונראה דזורע פשוט דפטור דכיון דאין דרך זריעה שם כפירש"י שבת ק"ח. בד"ה לאו היינו רביתי' היא דומה לכל מלאכה כלאחר יד דפטור. אך בתולש מעציץ שאינו נקוב דתלישתו כי אורחי' הוא הוה אמינא דחייב קמשמע לן דכיון דאין זה דרך זריעה שוב לא חשוב תולש מגידולו וזה הוא חידוש אבל הזורע פשוט הוא דפטור:

[כד] (א) דאם זרע או נטע בעציץ שאינו נקוב. יש לעיין אם זרע העציץ שאינו נקוב והגדילו הזרעים באלכסון ויצאו חוץ לעציץ עד שראו פני הקרקע דתנן בפ"ג דעוקצין דכה"ג חשוב כעציץ נקוב. ומשמע דלכל מילי חשוב כנקוב ויתבאר לפנינו במלאכת קוצר בס"ד בס"ק ח' אם יתחייב למפרע משום זורע:

והנה בהא אין לספק ולומר דכיון שראוי לגדל ולצאת חוץ לעציץ חשוב משום הכי זריעה תיכף משעת הנטיעה ואפי' לא הגדילה וכמו הזורע קודם השרשה. דזה ודאי אינו דהכא כ"ז שלא הגדילה לא נזרע במחובר כלל וכן משמע מדתנן פ"ז דכלאים מ"ח עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש והא בפ"א דכלאים מ"ט בר"ש ורא"ש מוכח דקודם השרשה אף שהוא עצמו אינו נאסר מ"מ אוסר כמבואר אצלינו במלאכת קוצר ואי אמרת בעציץ שאינו נקוב הואיל וראוי שיגדל לצאת חוץ לעציץ כזרוע קודם השרשה דמי א"כ יאסר הכרם. ואף דאפשר שאינו ראוי לצאת. מ"מ יאסר מספק דספיקת דאורייתא לחומרא. אלא ודאי דעכשיו אינו חשוב זריעה כלל:

(ב) והא דכתב בס' יראים וסייעתו ויובא אי"ה לפנינו בס"ד בסעי' יו"ד וז"ל תולדה דרבנן לזורע שיזהר אדם שלא ישליך זרעים בחצר במקום ירידת גשמים שסופן לצמוח ואם משליך לתרנגולים יזהר שלא ישליך אלא שיעור אכילת תרנגולים לבו ביום או יומים. ומשמע דאף