אגלי טל כא

להיות בעזרה. עד שיתעכלו האברים ואם יעשה בעל מום אח"כ קודם העיכול יפסול ההקטרה דאם לא הי' העבודה נעשית עד שיתעכלו הי' הדין כמו אם נקטע יד המזה קודם שיגיע דם לאויר המזבח דפסול כדאיתא ספ"ק דזבחי' אלא ודאי שהעבודת הקטרה נעשית בשעת העלאה וכן במקטיר בחוץ הוא לישנא דקרא אשר יעלה ובמשנה המעלה בחוץ הנה מפורש שהעבודה הוא בשעת העלאה ואעפי"כ אמרינן קירוב עבודה עבודה היא וחייב על קירוב עיכול:

(ו) אך ראיתי שם בהריטב"א דכה"ג בשבת בקירוב בישול אפשר דחייב ואפשר שהחמירה תורה בעבודה עיי"ש בשנוי לשון קצת. והגם דמ"ש קירוב בישול בשבת אפשר דחייב תמוה דמגיס דפ' המביא יוכיח. כנ"ל. אך נקוט מיהא פלגא מדבריו זה שכתב שהחמירה תורה בעבודה ונ"ל פירוש דבריו מדכתיב בס' שמות נ"ז ג' ומזלגותיו והם צנורות להפך בהם האברים ע"ג מזבח למהר עכולם כמו שפירש"י שם. והנה מדכתיב ומזלגותיו מוכח שהי' צריכים כ"ש וכה"ג במנחות נ"א על מחבת מלמד שטעונה כ"ש ומוכח מדטעון כלי שרת דהיפוך איברים עבודה היא. וע"כ מיושב הנ"ל דאף דבזורע פטור על קירוב גידול משום דהמלאכה נעשית בעת הזריעה. בעבודה כה"ג חייב על קירוב עיכול אף שהעבודה היא ההעלאה:

(ז) ואף שטרחנו ליישב דעת ההגהות אשרי עדיין אין בתירוץ הזה כדי שביעה דמי יימר שבאורך הזמן יינוק דרך האויר כל צורכו. שמא ב"כ וב"כ הקיץ ילך לו ויתיש כח החמה ועלה בדעתי לומר אשר יתיישב בזה עוד פלוגתא דרבה ור"י במנכש ומשקה מים לזרעים המובא בדברינו לעיל ס"ק י"ב דרבה אמר משום חורש ור"י אמר משום זורע אקשה עלייהו אביי דליחייב תרתי כמו זומר וצריך לעצים. ואסיק בקשיא [וידוע דכשהגמ' לא אסיק בתיובתא נוכל לתרץ] ויתיישב עוד דברי האור זרוע דמשקה שדה ניר פטור משום דקיי"ל כר"י. ותמוה דכל מחלקותם הוא היכי דאיכא לחייב תרתי משום מה יותר חייב אי משום חורש משום דמרפה ארעא או משום זורע דמחשבתו לצמוחי פירי. אבל בשדה ניר שאינה זרועה למה לא יתחייב משום חורש אף לר"י:

(ח) וליישב כ"ז נראה דהנה בגמרא דמקשה לרבה מכלאים חרישה בכלאים מי אסור. הרי דלרבה אף באין בו חיוב חורש מ"מ לא מחייבינן לי' משום זורע ממילא ה"ה להיפוך לרב יוסף ליכא חיוב חורש אף באין בו חיוב זורע. וע"כ דמצד הסברא הי' מקום לומר דאין במנכש ומשקה מים לזרעים חיוב כלל. משום חורש לא כסברת רב יוסף. ומשום זורע לא כסברת רבה. אך הא מפורש במשנה המנכש חייב. וי"ל דהיינו טעמא דחייב משום דמנכש ומשקה מים לזרעים היה במשכן כמ"ש התוס' ריש פרק הזורק רק משום שאין מלאכות חשובות לא הויין אבות מלאכות עי"ש. אבל עכ"פ הויין תולדות. ובזה פליגי רבה ורב יוסף משום מה וכו'. אבל לומר שאינם מלאכה כלל אי אפשר כיון שהי' במשכן וכל דהוי במשכן ע"כ היא מלאכה רק שאינה מלאכה בפ"ע רק שהיא בכלל מלאכת החרישה או הזריעה. ובזה יובנו דברי רבה ור"י דהנה הראב"ד השיג על מה שכתב הרמב"ם בעושה. עין הצבע דחייב משום צובע את המים דא"כ בישול סממנין דאתו עלה משום בישול תיפוק לי' משום צובע. והמ"מ השיב דאה"נ דאית בהו משום צובע וגם משום בישול הי' בהם. ואמנם דעת הראב"ד דשוב לא נוכל ללמוד דבישול הוא מלאכה דנהי דכל דהוי במשכן ע"כ שהוא מלאכה. אך יש לומר שהוא מלאכה משום צובע. ומנין יודע שמשום בישול הוא ובישול הוא מלאכה:

(ט) וע"כ במנכש ומשקה מים לזרעים שהם מלאכה רק משום שהי' במשכן ס"ל לרבה שחייבין משום חורש. ושוב לא נוכל לומר משום שהי' במשכן שהן מכלל זורע דאפשר מה שהי' מלאכה במשכן הוא משום חורש ור"י ס"ל להיפך. ולרבה דס"ל דמסתבר יותר שיהי' מלאכה משום חורש. ילפינן ממשכן שחייב משום חורש. ושוב לא הג"ה להשביח הפרי. ומבואר שפירש מבחיל הפרי. משביח הפרי. ואין מבחיל לשון מהירות כלל וכן כל הני דמייתי בירושלמי כולם להשביח. אך בהסך פי' הק"ע למהר בישולו. וכן בהמנקב שירדו בהן הגשמים ויתבשלו מהרה. אך גם זה אינו מוסכם. כי דברי רש"י בע"ז נ'. הם כנגדו. דאיתא שם סכין את הפגין ומנקבין אותן ומפטמין אותן עד ר"ה. ופירש"י פגי תאינה סכין אותן בשמן כשהם חונטין כדי שיהיו שמינות. מפטמין אותם ממלאים הנקבים שמן. עי"ש. הנה דמלאכת סיכה ונקיבה כדי שיהיו שמינות. וכן לשון הש"ס ומפטמין אותם ולא כק"ע שממהר בישולם. וזה ג"כ סותר פירושו במ"ש כדי שירדו בהם גשמים. אך דברי הק"ע הם עפ"י מפרשי המשנה פ"ב דשביעית מ"ה פי' הר"ש והרע"ב כפי' הק"ע. עיי"ש. וכן לשון הר"מ. אך סוף לשונו אינו כן ויתבאר לפנינו אך הוא גופה קשיא על הר"ש והרע"ב מדוע נטו מפירש"י. בפרט שלשון הש"ס ומפטמין מסיי' לי'. ולדידהו הוצרך לדחוק או שמוחקים תיבת מפטמים ובמשנה ליתא או דע"י הפיטום גדילים מהרה ומנ"ל זה:

והנ"ל משום דקשיא להו למה זה דוקא בפני תאינה. ולא בשאר פירות וניחא להו לפרש דמלאכות אלו הם למהר בישולן. ובשאר פירות לא איכפת להו. אם יתבשלו אח"כ. אי אפי' רוצים שיתבשלו תחלה קירוב גידול לאו מלאכה הוא. ואפי' בשביעית עצמה מותרת. אך התאנים שצריכים חום השמש יותר מכל הפירות כהא דמס' יומא פ"ג:

תני רב יוסף הרוצה לטעום טעם תאינה יפנה למזרחה. דכתיב וממגד תבואות שמש. הנה שהתאנים לרוב מתיקתם צריכים ביותר לחום השמש. דאל"כ מ"ש טעם תאינה דוקא. וע"כ אם לא ימהר בישולם. ובין כך ובין כך יעבור תוקף כוחה של חמה. כמאמר חכז"ל מט"ו באב תשש כוחה של חמה ולא יהי' בישולם כראוי. ע"כ צריכין למהר הבישול. ובזה מדוקדק לשונם במ"ש שממהר בישולם ולא שממהר גידולם דגידול ובישול שני ענינים הם כמ"ש התוס' רי"ד פ' לולב הגזול דיש שלא גמר הפרי בגידול שצריך להשהות באילן כדי שיתגדל ויש שלא גמר הפרי בבישול שצריך להשהות באילן כדי שיתמתק הפרי ע"כ. ולמה כתבו המפרשים כולם פה אחד למהר בישולם ולא למהר גידולם. אך הוא הדבר דגידול הפרי לא איכפת לן אם עכשיו אם אח"ז. אך הבישול אם לא יהי' בעוד תוקף החמה לא יתבשל כראוי, ובזה יתבאר לשון הר"מ ז"ל סכין מושחין בשמן למהר בישולם. ומנקבים עושין בתאינים נקבים, וכן מנהג התאינים בקצת מקומות אצלינו שאין מתבשלין עד ימשחו בשמן ולוקחין עץ דק ונוקבין בו מקצת כל תאינה מהם. הנה סיום דבריו שאין מתבשלין. לא איחור הבישול לבד. ובמ"ש ניחא דבאמת הבישול הוא המיתוק היטב ג"כ אח"כ לא יהי' ומובן ג"כ במ"ש ובמקצת מקומות לא יתבשלו ואינו מובן מה נשתנה מקום ממקום. אך לפימ"ש יובן היטב דבמדינות הנוטים לצד צפון. לא יומשך זמן תוקף החמה כי אם מעט. ואם לא ימהר זמן בישולם. לא יתבשלו כראוי. מ"מ איך שיהי' מהירת הבישול משביח התאינה ע"כ הוי מלאכה. ואין שום ראי' מהירושלמי אף לפי' המפרשים במס' שביעית וכ"ש לפירש"י ופשט הסוגיא דמס' ע"ז. [וק"ק לפירש"י דמה זה ענין למלאכת שדה מה שמבליע שמן בפרי. ונ"ל דהפרי כפי מה שהיא היא מושכת מן הארץ]. וכשמבליע שמן בפגין ונתפטמו שוב מושכין שמנונית מן הארץ. ובר מן דין נמי אין קושיא מהירושלמי שהרי כאם דברים שחושב הירושלמי הם לדידן תולדות דרבנן. מדייר חשיב בירושלמי תולדה דחורש ובנמוקי יוסף פ"ב דמ"ק דמדייר נראה כמזבל ומזבל תולדה דחורש ה"נ מונח ע"ג יתידות והניחו ע"ג קרקע פטור. וע"כ לא הקשיתי בהכתבים מדברי הק"ע הנ"ל. אף שהבאתיו בס"ק י"ט: