אגלי טל רטז

ואפילו בעבה מותר הביא ההיתר דברכה על ידי שינוי דהיפוך להתיר אפילו במרובה. וכן כתב בטור ושלחן ערוך סימן שכ"א. וקשה למה דקיימא לן כרבי יוסי ברבי יהודה מה מועיל השינוי דהיפוך בנתינת המים הא על העירוב לחוד חייב ). אלא ודאי שאינו חייב לר"י בר"י על העירוב לבד. וכן משמע מדברי האו"ז בדיני חרדל הובא בדברינו לקמן סק"ל אות א' והוכחנו שם אות י"ח מדבריו דס"ל דאם נתן המשקה מע"ש מותר לערב בשבת בלי שום שינוי עי"ש אף דהא"ז פסק להדיא כר"י בר"י. וע"כ דלר"י בר"י אינו חייב אלא כשעושה שניהם בשבת. וכן משמע בש"ע הרב מלאדי ז"ל שכתב וז"ל הלש הוא מאבות מלאכות ואינו חייב בנתינת המים לתוך הקמח "בלבד" אלא עד שיגבל משמע דבנתינת המים בלבד אינו חייב הא אם מגבל ג"כ חייב גם אנתינת המים דאל"ה הו"ל ואין חיוב בנתינת המים אלא בהגיבול. ואף שבתה"ד איתא שבאיני טיבול אפי' נותן המשקה בשינוי דהיפוך לר"י בר"י צריך לעשות שינוי בעירוב ג"כ. משמע לכאורה דלר"י בר"י חייב על העירוב לבד. אלא דא"א לומר כן דבשתית מוכח להדיא להיפוך. וצ"ל דהתה"ד ס"ל דצריך לעשות שינוי בכל המלאכה. ועמ"ש לקמן סק"ל אות י"ד בדעת התה"ד שלא יקשה עליו משתית. ואין ראי' ממנו לנ"ד:

ולכאורה יש ראי' דלר' יוסי ב"ר יהודה יש חיוב בעירוב לבד מדברי האו"ז פ"ד דביצה בהא דקיטמא שרי שפירש"י לגבלו ולטוח בו דלאו בר גיבול הוא שכתב האו"ז דיש לפרש שנתן המים מאתמול ומשום דלאו בר גיבול הוא ונתינת מים זהו גיבולו הרי נתגבל מעיו"ט. משמע אבל במידי דבר גיבול הוא חייב על העירוב לבד אף שנתן המים מאתמול. וי"ל משום דהאו"ז לשיטת רש"י קאי ורש"י ס"ל ריש שבת עקר בערב שבת והניח בשבת אסור מדרבנן כמו זה עוקר וזה מניח. וה"נ במידי דבר גיבול הי' עכ"פ מדרבנן אסור. ולדעת האו"ז הנ"ל בחרדל י"ל דלצורך סעודה סמוך לסעודה הקילו בזה כמו שהקילו ע"י שינוי אף דבעלמא אסור מדרבנן או י"ל דס"ל התחיל מע"ש וגמר בשבת קיל משנים שעשאו. ואף אם הי' אחד גוי דמפורש בתוס' ומרדכי שאסור. משום דמעשה גוי בשבת חשוב מעשה עבירה דלא חשוב נר ששבת לענין הבדלה עי"ש. ועי' לקמן סוף סק"ד:

ובטעם הדברים דאינו חייב רק על שניהם יחד. אף שלכאורה יש לומר כיון שלא חשוב גיבול בנתינת המים מה איכפת לן בנתינת המים אם הי' בערב שבת. ואף אם את"ל דחשוב בנתינת המים קצת גיבול מ"מ לא גרע מנתבשל פחות מכמאכל ב"ד וגמר לכמאכל ב"ד דחייב וכמו מגיס דחייב. אך לפמ"ש לקמן סק"ט דנתינת המים עושה הרכבת מים והקמח. וגיבול הוא להחשב גוף אחד א"כ י"ל שדומה לעקירה והנחה דאינו חייב רק על שניהם:

ורציתי לומר דדוקא בהנך דלאו בני גיבול גמור הוא דיש קצת חיוב בנתינת מים לבד להי"א שבסעי' ג'. ועכשיו שהוא בר גיבול קצת יש התחלת מלאכה בנתינת המים. וע"כ בשתית שאינו בר גיבול גמור אין חיוב בגיבול לבד בלא נתינת מים. אך לא נ"ל שאם תאמר נתינת מים והעירוב ענין אחד הם אף אם נתינת המים היא התחלת מלאכה ראוי שיתחייב בגיבול כמו בנתבשל פחות מכמאכל ב"ד וגמרו. וע"כ ששני ענינים הם. וא"כ שפיר י"ל שגם בקמח אינו חייב רק על שניהם יחד כלשון התנא עד שיגבל כנ"ל:

ונ"ל עוד לפי"ז שאם נתן המים שלא ע"מ לגבל ונמלך וגיבל דפטור דומה לפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך והוציאם דפטור דלא הוי מלאכת מחשבת ה"נ בזה:

[ג] ויש אומרים דבין שנתן הקמח כו'. כבר נתבאר לעיל סק"א שזהו דעת ספר התרומה והיראים סמ"ג וסמ"ק שהם פוסקין כרבי. ועמ"ש לקמן סק"ט אות י"ח ושם נתבאר דלרבי אין חילוק בין נתן המים לתוך הקמח או להיפוך אפי' שהי' המנהג להיפוך ממה שעשה:

[ד] ויראה לי דלדעה הראשונה כו'. יש לבאר לרבי דמחייב אנתינת מים לבד. אם יש חיוב לדידי' בגיבול נמי. או אין שום חיוב לדידי' רק בנתינת המים ולא בגיבול כלל והנה בתה"ד ס"ס נ"ג הובא בב"י סי' שכ"א דאליבא דרבי אין צריך לעשות שינוי רק בשעת נתינת המים ואליבא דר"י בר"י צריך לעשות שינוי גם בשעת העירוב הרי דלרבי אין חיוב בעירוב כלל. ולכאורה נראה דאפי' להירושלמי הובא לפנינו סעי' ב' דמחייב בעריכ' וקיטוף מודה בגיבול לרבי דפטור מאחר דנתינת המים זהו גיבולו וחשוב שנתגבל כבר ובשעת גיבול לא עביד מידי:

אך לפי מה שכתבתי לפנינו סק"ו דהירושלמי דאוסר בעריכה וקיטוף לשיטתו דיליף מידי דשבת ממנחות שהי' בהם עריכה וקיטוף ע"כ שפיר יש לומר דחייב על הגיבול ג"כ משום שהי' שם גיבול. ואף דרבי מחייב אנתינת המים ונתינת המים זהו גיבולו היינו דלרבי החיוב הוא על ההרכבה שנעשה בנתינת המים. מ"מ חייב נמי על שנעשה גוש אחד שנעשה בשעת גיבול וכמו שיתבאר לפנינו סק"ט בביאור הסוגיא באריכות. רק לדידן דלא ילפינן ממנחות רק מסמנין ובסמנים מבואר בס' יראים ובתוס' רי"ד שלהי מכילתין שאינם בני גיבול. ע"כ לרבי אין חיוב בגיבול. רק לר"י בר"י דנתינת מים אינה לישה ע"כ המלאכה היא הגיבול אף דלאו בר גיבול הוא וכמ"ש הרא"ש פ"ד דביצה דאפי' במידי דלאו בר גיבול הוא כי מגבל לי' לכ"ע חייב וכ"כ המאירי פ"ק דמכילתין י"ח. ומשום דבסמנים היתה המלאכה הגיבול אף דלאו בר גיבול הם. אבל לרבי מהיכי תיתי לחשוב מלאכה הגיבול כיון דלאו בר גיבול הם וכיון שלא הי' הגיבול מלאכה במשכן פטור. ואינו דומה לעריכה וקיטוף דמחייב בירושלמי משום שהי' במנחות. וכן גיבול להירושלמי, אבל לגמ' דידן דמסממנים ילפינן ובסמנים לא הי' הגיבול מלאכה ע"כ לרבי לעולם פטור על הגיבול:

ולפמ"ש נראה לי דלדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם שביארנו לקמן ס"ק י"ד לדעתם שהי' גיבול בסממנים שוב חייב על גיבול קמח לרבי כמו להירושלמי בעריכה וקיטוף וגיבול לרבי:

ולפימ"ש יובנו היטב דברי הרא"ש פ"ד דביצה דמוקי לה הא דקיטמא שרי לגבלו ביו"ט כרבי וכגון שנתן את המים מאתמול ומשום דנתינתו זהו גיבולו הרי נתגבל מאתמול. וקשה דא"כ מאי אריא קיטמא דלאו בר גיבול הוא אפי' טיט דבר גיבול הוא נמי:

אך לפימ"ש יש לומר דגם הרא"ש סבר לה שהי' גיבול הג"ה א) ואין לומר דבחישה אינו גיבול כלל ושינוי דהיפוך. צריך להתיר הנתינת מים שלא יהיה בו איסור דרבנן. ליתא שהרי נותנין למורסן בלי שום שינוי וכן גובלין את הקלי דהיינו שתית עבה אף שאינו עושה שום שינוי בנתינת המים: