אגלי טל ריג

אין שותין בלא סינון במשמרת פטור אבל אסור. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר לכתחילה. ובלבד שלא יעשה גומא בסודרין ולא יגביה טפח בכפיפה מצרית. יין צלול ומים צלולין וכן בין הגיתות אפי' במשמרת מותר. ולהרמב"ם הנותן שמרים ויין עכור בין לגמרי בין קצת במשמרת חייב חטאת. בסודרין ובכפיפה מצרית פטור אבל אסור. יין צלול ומים צלולין במשמרת פטור אבל אם. בסודרין ובכפיפה מצרית מותר. וכן בין הגיתות אפי' עכור קצת מותר בסודרין ובכה פה מצרית. ובלבד שלא יעשה גומא בסודרין ולא יגביה טפח בכפיפה. בין הגיתות במשמרת אפשר חייב חטאת. ולענין. פסק יש לפסוק בכל החלוקות כדעת הרשב"א והר"ן זולת במה שהתירו עכור קצת בסודרין ובכפיפה מצרית אין לפסוק כמותם. רק אם כוונתו לשתות לאלתר דבזה ודאי אין חיוב חטאת כמו בקנון ותמחוי. יש לפסוק כרשב"א והר"ן. וכן בין הגיתות אין להתיר במשמרת רק בסודרין כדעת הרמב"ם:

[ו] טורף חבית בשמרי' כו'. ש"ס מכילתין קל"ט:

הובא בדברינו לעיל סק"ד אות א' [ז] לשתות לרוב בני אדם כו'. הנה כבר כתבנו דעת הר"ן במשמר ששלשה חלוקים הן. יין שרוב בני אדם אין מקפידין לשתותו בלא סינון אפי' במשמרת מותר לסננו. והיכי שרוב בני אדם מקפידין ומיעוט אין מקפידין משמע מדבריו שאין בו חיוב חטאת במשמרת. וכן כתב הרשב"א להדיא. ובסודרין ובכפיפה מצרית מותר לכתחילה. והיכי שאי אפשר לשתותו בלא סינון הוי כשמרים ויש בו חיוב חטאת במשמרת ובסודרין ובכפיפה מצרית אסור. כן מתבאר מחדושי הר"ן ובפי' הלכות. והסמ"ג כתב דמותר לסנן משקה אעפ"י שיש בו קסמין דקין הואיל ואפשר לשתותו כך. ונפלאתי שהרי מלאכת מרקד שבורר הסובין ועני אוכל פתו בעיסה בלוסה בלא ריקוד. ואף שהתוס' ד' ע"ד:

כתבו דרוב עניים אין אוכלין בלא הרקדה אלא שלענין חלה מצטרפין משום דיש עניים כו'. מ"מ לדעת הר"ן הנ"ל בכה"ג משמע דליכא חיוב חטאת רק בשמרים או היכי דא"א למישתנהו כלל. ועוד כותש חיטין להסיר קליפתן דעני אוכל פתו בלא כתישה ומבואר שם מדברי התוס' דכל עניים אוכלין בלא כתישה. ומ"מ בכלל דש הוא כמפורש ברש"י שהעתקנו בריש ביאור מלאכת זורה ובר"ח ורמב"ן. וצ"ל דשאני יין עכור שהשמרים מעורבין עם היין יפה יפה והכל גוף אחד שראוי לשתותו לא חשוב פסולת כלל אך להסמ"ג הנ"ל קשה כיון שהקליפות הם פסולת בפ"ע אלא שהעניים אוכלין עם הפסולת. כמו כן הוא המשקה. עם הקסמין שהקסמין הם פסולת בפ"ע. ודומה לכותש ומרקד ומלאכה היא. ומצאתי בלבוש שכתב בסעי' ט"ז וז"ל אעפ"י שאמרנו למעלה שמשקין שיש בהם קסמין וקשין מותר לסננן ואין זה בורר היינו משום שאפשר למישתי אותו המשקה ע"י הדחק בעוד הקשין והקסמין בתוכם והי' יכול לסנן המשקה בדרך שתי' בין שיניו לפיכך מותר לסנן אותן במשמרת. אבל מים שיש בהן תולעים שאינו יכול לשתותן בלא סינון שאסור לשתותן ולסננן בדרך שתי' בין שיניו שמא יבלע אחד מהן אסור לסננן במסננת עכ"ל. והנה מבואר שהוא מפרש שאפשר לשתותן בלא סינון שישתה המשקה והקסמין ישאיר. גם בספר מנורה הטהורה בקה"מ ס"ק ל' מבואר שמפרש כמו הלבוש אך קשה לי על הלבוש שהרי בהא דלא להדק אינש צבאי תא אפומא דכוזניתא כתב הר"ן כיון דאיכא קסמין דלא עברי בהו דמי למשמרת וע"כ צריכין לחלק בין הא דסמ"ג. דהא דהר"ן הוא בקיסמין קשים. וכ"כ הרב מלאדי סעי' י"ז. ולפי טעם הלבוש אדרבה קסמין קשין מרגיש יותר שלא יתנם לפיו. אלא ודאי הפירוש כפשוטו הואיל ורוב בני אדם אינן מקפידין על הקיסמין אינו מלאכה. והוא מפרש כך מאמר הגמ' נותן אדם יין צלול וכו' לתוך המשמרת. לסנן מן הקסמין. דאל"כ למה נותנו למשמרת. והא דכותש חיטין אף דכל עניים אוכלין בלא כתישה. מכל מקום אינם אוכלין עם הקליפות שהרי מרקדין הקמח להוציא הסובין שהם הקליפות שנטחנו גם כן. אלא שעניים אין כותשין דבטחינה לבד הרי גם הקמח כל משהו הוא בפ"ע ושוב אין הקליפות דבוקין עם הקמח רק שיהי' צריך לרקוד שלא יהי' הסובין מעורבין בתוך הקמח. והרי אף אם יכתשנו עוד יהי' צריכין לברר הקליפות בכברה. כמו לאחר דישה ממש שמבררין את המוץ ע"י זריי'. וכיון שע"כ צריך לרקוד וע"י ריקוד יוצאין הסובין בלא כתישה אין כותשין. רק שעשירים כותשין שלא יטחן הקליפות ויהי' גסים ויבדלו הקליפות מן החיטין הקלופות בטוב משא"כ אם יטחנו הקליפות ג"כ יתערב מה מהם בתוך הקמח שלא יצא בהרקדה. ורוב אינו מקפידין בזה ואין לחושבו אב מלאכה בפני עצמו. ומ"מ אם עשה כן הוא מלאכת דש שהרי מבדיל החיטין מן הקליפות שהם פסולת גמור שרוב בני אדם מקפידין שלא לאכול עם הקליפות שהרי מרקדין הקמח. רק שאין לחושבו מלאכה בפני עצמה שהרי אצל רוב בני אדם נעשה זה בטחינה שכבר נמנה באב מלאכה. וכיון דבתר רוב בני אדם אזלינן. ה"ה המשמר את היין מן הקסמין כיון שרוב בני אדם אין מקפידין אינו מלאכה כלל. אבל במה שרוב בני אדם מקפידין הוי מלאכה והיינו מרקד. דאף שיש עניים אוכלין בעיסה בלוסה הוי מלאכה. רק במשמר יין עכור כיון שהשמרים אחת הם עם היין אם יש בני אדם שותין בלא סינון לא חשוב פסולת כלל. ולא דמי למרקד שהסובין הם בפני עצמן והם פסולת גמור:

[ח] ונותנין מים ע"ג שמרים כו'. במשנה שבת קל"ט:

נותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצולו [פירש"י נותנין מים בשבת ע"ג השמרים הנתונים במשמרת מבעוד יום כדי שיצולו שיהא צלולין לזוב] ובפי' הרע"ב כדי שיצולו שיהא השמרים צלולים ויזוב כל יינם. פירוש אחר ע"ג שמרים שנשארו בחבית וקולטין המים את טעם היין ומוציאין אותן בשבת ושותין אותן ואין בזה משום בורר עכ"ל. ובאמת כי הפי' הראשון קשה מאוד כי בנתינת המים הוא בורר ממש את היין מתוך השמרים. אך מה נעשה שגם בש"ע סי' שי"ט סעי' ט' פסק כן ואין מערער בדבר. עוד שם במשנה ונותנין ביצה במסננת של חרדל. ופירש"י כבר כתבנו בביאורנו למלאכת בורר ס"ק י"ת. והרמב"ם פ"ח מהל' שבת הלכה י"ד העתיק ונותנין ביצה טרופה למסננת של חרדל כדי שיצלל. ובפי' המשנה כתב והובא בהרב המגיד וז"ל טבע הבינים שטורפין אותן ונותנין אותן בדברים העכורין ויזככו אותם ויבדילו העב מן הדק עכ"ל: