אגלי טל ריא

דמשמר יין עכור יתחייב חטאת. וכיון שחייב א"א שיהיה מותר בסודרין ובכפיפה מצרית ואין לומר משו' דהוי תרי שינויי. האחד מה שנותן בסודרין ולא במשמרת. והשני מה שאינו עושה גומא כמו בחול. דאכתי ק' כפיפה מצרית שאין בו שינוי אחר. דמה שאינו מגביה מן שולי הכלי טפח לרמב"ם ורש"י לאו משום שינוי הוא רק משום אוהל. וע"כ מתני' דמסננין את היין בסודרין ביין צלול הוא ואעפ"כ במשמרת אסו' גזירה אטו יין עכור דכיון דעכו' במשמר' יש בו חיוב חטאת גזרינן צלול אטו עכור וכן בין הגיתות לפי זה אסור במשמרת גזירה אטו שאר ימות השנה. וזעירי ורשב"ג ע"כ ס"ל דמלאכה שא"צ לגופה פטור ואין החיוב על בירור הפסולת ע"כ אין חיוב דאוריי' על יין עכור אפי' במשמרת וע"כ בסודרין מות' לכתחלה. ויין צלול אפי' במשמרת מותר כיון דאפי' עכור אין בו חיוב חטאת הו"ל צלול גזירה לגזירה. משא"כ לדידן דמלאכה שאצל"ג חייב ע"כ לומ' דאין היתר רק צלול בסודרין כנ"ל והר"ן שסובר דביין עכור קצת לית בי' חיוב חטאת לטעמיה אזיל דס"ל בפר' כ"ג שגם בורר בנפה וכברה יש בו בורר אוכל מתוך פסולת. וע"כ משמר שהיין יורד למטה לעולם הוי אוכל מתוך פסולת ואין לחייבו על בירור הפסולת כיון שאינו מברר רק האוכל וחשוב לגבי בירור הפסולת כמו חק תוכות דאינו חייב בשבת רק משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכיון שמחשבתו על עשיית האות חייב כמ"ש הר"ן ס"פ הבונה. וגבי בורר שאין מחשבתו על בירור הפסולת דמה לו בזה רק שהאוכל יתברר אינו חייב על בירור הפסולת:

(ד) ובמה שכתבתי נתיישב לי דברי המג"א סי' שי"ט סקי"ד בנותן שמרים במשקה כדי להעמידו הוי תולדת בורר כיון שיורדין השמרים מהמשקה עצמו ג"כ בשולי הקדירה. והעתיקו הרב מלאדי בש"ע שלו ולא חילקו בין הי' ראוי לשתותו תחילה ע"י הדחק דאז אין כאן משום בורר לדעה הראשונה שבש"ע והרב מלאדי פסק כמותה אך לפמ"ש יתיישב היטב דבזה כיון שהשמרים יורדין והוי בורר פסולת אף להרשב"א והר"ן אסור. ודוקא במשמר שהיין יורד והו"ל בורר אוכל לכן מותר כנ"ל משא"כ בזה שבורר פסולת אסור כנ"ל לשיטת הרמב"ם:

(ה) אך לכאורה עיקר היסוד דכיון שיש בעכור חיוב חטאת במשמרת א"א שיהי' מותר בסודרין ובכפיפה מצרית. נסתר מכח קושי' הש"ס אדזעירי דעכורין במשמרת לא מרשב"ג. וכ' הר"ן דהשתא ס"ל דמתני' דתני בסודרין ובכפיפה מצרית. אבל במשמרת לא. מיירי בעכור לגמרי דלא אפשר למשתתי' הכי ע"ש. והא ביין עכור כזה ודאי חיוב חטאת יש בו במשמרת דהיינו משמר. ואעפי"כ הוה ס"ל דמותר בסודרין ובכפיפה מצרית. וא"כ אין הכרח מחמת דלדידן חייב גם בעכור קצת לדחות מהלכתא הא דזעירי מפרש למתני' ביין עכור:

(ו) ונראה ליישב לפי דברינו הנ"ל דזעירי ורשב"ג ס"ל דבורר פמ"א חיובו על בירור האוכל דבירור הפסולת הוי משאצל"ג. ואם כן לא הי' בירור פסולת מלאכה במשכן דבמשכן מלאכת מחשבת כתיב. וא"כ כל בורר פסולת מתוך האוכל אין בו איסור רק משום בירור האוכל ואף שהוא בורר הפסולת והוי לגבי האוכל כמו חק תוכות. הא כתב הר"ן ס"פ הבונה דחק תוכות חייב בשבת משום מלא"מ. ממילא בסודרין דנחשב כלאח"י [דכן מוכרח לומר למ"ש דמאן דמקשה אזעירי הוה ס"ל דמתני' בעכור לגמרי. והרי עכור לגמרי חיוב חטאת יש בו ואיך אפשר שיותר בסודרין וכו' אלא ודאי ס"ל בסודרין הוי שינוי גמור וחשוב כלאח"י] וכלאח"י הא לא חשוב מלאכת מחשבת כמ"ש הח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע סי' קכ"ג. ושוב אין איסור כלל מה שבורר הפסולת משום שהאוכל מתברר דהוי כחק תוכות דכל חיוב חק תוכות בשבת משום מלאכת מחשבת. אבל כלאח"י דאינו מלאכת מחשבת שוב דיינינן חק תוכות כגרמא. וגרמא בשבת שרי. בפרט בנ"ד דבלאו טעמא דגרמא הא מיפטר כלאחר יד. ויש לדמותו לכוחו בכרמלית דלא גזרו:

ואם תאמר מ"מ יתחייב משום בורר אוכל מתוך פסולת שגם האוכל הוא נותן בהסודרין. לא קשיא דשוב מותר לאלת' ונוכל לומר דמתני' בלאלתר. ואין דוחק לומ' כן דהא הרשב"א מוקי מתני' דפ"ק דביצה דבורר קטניות בלאלתר. ועוד דהערמה בדרבנן שרי ופסק הרמב"ם בפכ"ג דאפי' אינש דעלמא דלאו צורבא מרבנן מותר להערים. וא"כ יכול לומר לאלתר קמכוינא:

ואף דבקנון ותמחוי לא מהני לאלתר. היינו משום דלדידן בורר פסולת מתוך האוכל חייב על בירור הפסולת דמשאצל"ג חייב להרמב"ם. וכיון שנותן הכל בכלי חשוב פמ"א. ובפמ"א אסור אפי' לאלתר. משא"כ לזעירי ורשב"ג דאין חיוב בפמ"א רק משום בירור האוכל ודומה לחק תוכות וכשהוא כלאח"י דלא הוי מ"מ נחשב גרמא ומותר ):

ולפמ"ש בטעם הרמב"ם דמחייב חטאת ביין עכור [קצת] נראה לי דבר חדש שיהי' חומר בעכור קצת בכפיפה מצרית ובסודרין מעכור לגמרי ושמרים שיהי' מותר בכפיפה מצרית ובסודרין לשתות לאלתר. דהנה מ"ש לדעת התוס' רי"ד דמשמר חשוב פמ"א זה יתכן רק לשיטת הירושלמי והתוס' דחיוב בורר פמ"א ג"כ על בירור האוכל. והחילוק שבין אמ"פ לפמ"א היינו שדרך ברירה הוא פמ"א ולעולם המלאכה הוא רק על בירור האוכל. אך לפי השיטה דהחיוב הוא על בירור הפסולת. ולפי"ז הא דחמור פמ"א מאמ"פ. היינו היכי דאפשר לחייבו על בירור הפסולת אבל משמר שנותן השמרים במשמרת ומעט יין המעורב בשמרים יורד למטה. וכן הנותן יין עכור לגמרי דלא אפשר למשתתי הכי. א"א לחייבו על בירור הפסולת. דכי היכי דביין עכור קצת כתבו הרשב"א והר"ן דלא הוי בורר אמ"פ. וביארנו לעיל דלא חשוב מתוך פסולת משום שלא הי' מתחיל' בתוך פסול' שתחילה הי' הכל אוכל. ה"נ להיפך בשמרים ויין עכור לגמרי דלא משתתי הכי תחילה הי' הכל פסולת ולא חשוב מתוך אוכל. נמצא משמר חשוב אמ"פ. וע"כ י"ל דמותר בסודרין כשדעתו לשתות לאלתר כמו כל בורר אמ"פ דמותר כשדעתו לאכול לאלתר ואף דהבורר אמ"פ בקו"ת לאכול לאלתר אסו' עכ"פ מדרבנן אין מזה ראי' שהרי לפי שיטת התוס' רי"ד שאנחנו בה כל שנותן הכל בכלי חשוב פמ"א וא"כ גם קו"ת לעולם חשוב פמ"א ע"כ אסור ומ"מ הוא פטור. דהרמב"ם לשיטתו דבקו"ת לעולם פטור אפילו לאכול לאח"ז. וה"ה פסולת מתוך אוכל דפטור ):

הג"ה ) ומכאן יצא להרמב"ם דבקנון ותמחוי אפי' לאח"ו פטור דקו"ת דומה לסודרין וכשם שבסודרין השיב שינוי גמור מדמותר אפי' עכור לגמרי למאן דמקשה. ש"מ דשינוי גמור הוא:

הג"ה ) ולפמ"ש נכון היטב טעם הרמב"ם בפ"ח מה"ש שפטר בקו"ת אפי' לאח"ז. והוא תמוה דלענין לאלתר חמיר קו"ת מביד. דביד מותר לכתחילה ובקו"ת אסור ולענין לאח"ז נהפוך הוא דביד חייב ובקו"ת פטיר. וגם קשה מנ"ל להרמב"ם זה דגם בלאח"ז פטור כיון דהברייתא בלאלתר מיירי. ולפמ"ש דהרמב"ם בשיטת התוס' רי"ד קאי דכשנותן הכל בכלי לעולם חשוב פמ"א ובפמ"א הא לא מהני לאלתר ואעפ"כ בקו"ת פטור. ה"ה לאח"ז דפטור. וגם הטעם מובן דפטור בקו"ת הוא משום דהוי שינוי והוא גרוע מביד רק לענין איסור לאלתר חמור משום דהוי בורר פמ"א ואינו אוכל מה שבורר. וזה שלא כמבי"ט בבורר אוכל שאינו רוצה לאכלו מאוכל שרוצה לאוכלו דמותר לדידי'. ולהנ"ל דהטעם משום שאינו אוכל מה שבורר חייב בזה:

(ז) ולפמ"ש יש לימ' טעמא דר' אליעזר דאמ' נותנין לתלוי' בשבת משום דר' אליעזר שמותי הוא היינו