אגלי טל רט

ולמעלה דהירושלמי לשיטתו דרמונים מגו רמונים הוי ברירה כ"ש בירור הקמח מהסולת. משא"כ הש"ס דידן אפי' לדעת הב"ח שגם לדידן נחשב ריקוד מה שמפריד הקמח מהסולת [והוא נכון לשיטת ה"ה דמחלק בין לחים ליבשים כמו שכתבנו לעיל אות ג'] מ"מ הש"ס דידן עדיף לי' ללמוד מריקוד דהפרדת הסובין דדמי לי' לגמרי אוכל למטה ופסולת למעלה משא"כ הפרדת הקמח אדרבה הפסולת דהיינו הקמח הוא למטה ומשמר הוא אוכל למטה רק שדומה לו שיש בשניהם למעלה ולמטה. אבל מרקד דסובין דומה לו לגמרי:

(ח) ומ"מ מוכח מהירושלמי דס"ל כשיטת הר"ח דמה שמחולק בורר ממרקד היינו דבורר הוא ביד. מרקד הוא בכלי. דאי כשיטת רש"י וסייעתו דבורר הוא בצרורות ומרקד הוא בקמח א"כ מה קאמר ר' זעירא הא בורר בכלי ג"כ יש בו למטה ולמעלה כמו משמר. אלא ודאי ס"ל להירושלמי כהר"ח דבורר הוא רק ביד. ובורר בכלי באמת לר"ז היינו כמו מרקד שמבדיל הקמח מהסולת. ומה דס"ל לרש"י וסייעתו דהגמרא דידן אינה סוברת כן. הוא מחמת שהוקשה להם דא"כ איך יתחייב רבה משום בורר הא בורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל. ואיך נלמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת. בשלמא לירושלמי לשיטתו דבורר פסולת מתוך אוכל גם כן הברירה באוכל ע"כ ילפינן מיני' לחייב אוכל מתוך פסולת. אבל להגמרא דידן דבורר פסולת מתוך אוכל הברירה היא בפסולת. אך נלמוד ממנו אוכל מתוך פסולת דבאוכל מתוך פסולת ודאי אי אפשר לחייבו על בירור הפסולת כיון דלא עביד מעשה בפסולת ואינו מתכוין כלל לבירור הפסולת והוא גרע מפסיק ריש דלא ניחא לי'. וע"כ להגמרא דידן דבורר בכלי היינו בורר, וכיון דבורר קטניות בכלי האוכל נשאר בידו והיינו אוכל מתוך פסולת ע"כ יליף רבה משמר מבורר. וכ"ש לפי מה שמפרשים מאמר רבה בגמרא דידן [ובירושלמי ליתא הא דמה דרכו של בורר] מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת דהיינו שבורר אוכל מתוך פסולת וא"א לפרש דרכו של בורר ביד דהא דרכו פסולת מתוך אוכל. וע"כ על בורר בכלי קאי:

[ג] הרי זה תולדת מרקד. הנה הרמב"ם פסק דחייב משום בורר או משום מרקד. וכן פירשו רוב ראשונים דאפי' רבה מודה שיש חיוב מרקד במשמר. אלא דלר' זירא אין בו חיוב בורר רק מרקד ולרבה יש בו חיוב בורר ג"כ. א"כ חיוב מרקד יש בו עכ"פ וחיוב בורר הוא ספק שמא כר' זירא קי"ל. והר"ח פוסק לגמרי כר"ז וכן בירושלמי מכריע כר' זירא. ע"כ כתבתי משמר במלאכת מרקד:

[ד] הנותן שמרים או יין עכור כו'. במשנה קל"ט:

מסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית. ובגמרא אמר זעירי נותן אדם יין צלול ומים צלולין לתוך המשמרת ואינו חושש. אבל עכורין לא. מיתבי רשב"ג אומר טורד אדם חבית של יין יינה ושמרי' ונותן לתוך המשמרת ואינו חושש. תרגמה זעירי בין הגיתות שנו. ופירש"י שבין הגיתות כל היינות עכורים ושותין אותן בשמריהם הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתתי. עוד שם בגמרא מסננין את היין בסודרין. א"ר שימי ובלבד שלא יעשה גומא. פירש"י מן הסודר בפי הכלי כי עובדא דחול א"נ אתי לידי סחיטה. והפוסקים תפשו עיקר הטעם הראשון. והרע"ב כתב בפי' המשנה דמיירי בסודרין המיוחדין לכך דלא אתי לידי סחיטה והא דשלא יעשה גומא משים עובדין דחול. והרמב"ם כתב הטעם שמא יבוא לשמר במשמרת. עוד בגמרא ובכפיפה מצרית. ארחב"א אמר רב ובלבד שלא יגביה מקרקעיתו של כלי טפח. ופירש"י משום אוהל. וכ"כ הרמב"ם בפכ"ב. והר' יונה כתב משום שינוי דאי משום אוהל בסודרין נמי נימא הכי. אלא ודאי משום שינוי ובסודרין דאיכא שינוי אחרינא דלא עביד גומא סגי. והביאוהו הרשב"א והר"ן. וכתב הר"ן בחידושיו אמתניתין דמסננין. את היין בסודרין ובכ"מ וז"ל פי' דכיון דאפשר למשתי' הכי דהא יין קתני ועוד דמשני שמסנן אותו בסודרין ובכ"מ ולא במשמרת שרי עכ"ל. ונראה לכאורה דהטעם משום דהמסנן יין אפי' במשמרת אין בו חיוב חטאת וכן כתב הרשב"א דכיון דאפשר למשתי' הכי אין כאן חיוב בורר עכ"ל. וכן המשמר בסודרין ובכ"מ אין בו חיוב חטאת. וכן משמע ברמב"ם פכ"ב מהל' שבת בהא דשלא יעשה גומא גזירה שמא ישמר במשמרת. מבואר דהמשמר בסודרין ובכפיפה מצרית פטור. דאי חייב לא הי' צריך לומר במשמרת. וכן הוא בדבריו פ"ח מהל' שבת. וע"כ בהצטרף תרתי לטיבותא שרי שאם באנו לגזור סודרין אטו משמרת ויין אטו שמרים הו"ל גזירה לגזירה ודו"ק:

(ב) אך ראיתי להרשב"א שכתב וז"ל דכיון דאפשר למשתי' הכין אין בו משום בורר וכיון שמשנה קצת ומסנן בסודרין שרי. משמע דשינוי דסודרין לא חשיב שינוי גמור לפוטרו מחטאת. אלא משום דבלא"ה לא הוי חיוב חטאת משום דאפשר למשתי' בלא סינון. מהני שינוי זוטא למשריי' לגמרי. ודלא כמשמעות הרמב"ם דמשמר בסודרין ובכפיפה פטור [ואף דלהרמב"ם שנוי דכפיפה הוא רק מה שאינו משמר במשמרת דאילו מה שאינו מגביה מן הכלי טפח לאו משום שינוי עביד לי' רק משום אוהל. ואעפי"כ פוטרו מחטאת. ולהרשב"א בשם הר"י דהא נמי משום שינוי הוא ונמצא דאיכא תרי שינוים מ"מ לא מהני להרשב"א לפוטרו מחטאת]. ונראה שמחלוקותם תלוי במחלוקת שנתבאר בביאורנו למלאכת בורר ס"ק א' בבורר בקנון ותמחוי כדי לאכול לאח"ז דלכל הפוסקים לבד הרמב"ם חייב ק"ו מביד. אך משמעות הרמב"ם שם דפטור דחשוב שינוי מה שאינו בורר בנפה וכברה. וה"נ חשוב שינוי מה שאינו משמר במשמרת. אך לשאר פוסקים דחייב. ודוקא כדי לאכול לאלתר דביד מותר לכתחלה. אז בקנון ותמחוי פטור אבל אסור. אבל לאכול לאח"ז חייב. ה"נ אם מסנן כדי לשתות לאח"ז חייב. ואה"נ אם כוונתו לשתות לאלתר דפטור. אך המשמר במשמרת אפי' לשתות לאלתר חייב כמו הבורר בנפה וכברה אפי' לאכול לאלתר דחייב:

[ה] (א) אף שרוב בני אדם אין שותין כו'. כתב הר"ן הא דאמר זעירי נותן אדם יין צלול לתוך המשמרת אבל עכורין לא. אפי' עכורין קצת דאפשר למשתינהו בלא"ה. דאי עכורין לגמרי דלא אפשר למשתינהו בלא סינון מתני' הוא אין נותנין לתלוי' בשבת. ואדמותיב לי' הש"ס מדרשב"ג לסייעי' ממתני'. אלא ודאי אפי' בעכורין קצת אסור במשמרת ואהא מותיב מדרשב"ג דאמר טורד אדם