אגלי טל רח

הקליפה בעצמותה פסולת גמור. והא דירושלמי דמה מרקד קמח למטה וסולת למעלה. הירושלמי לשיטתו דאפי' רמונים מגו רמונים הוי בורר. משא"כ לדידן דקי"ל במין אחד לא הוי ברירה. ואפי' לדעת הרמב"ם ביין עכור דחייב המשמרו אין ראי' לפי מה שביארנו שיטתו לקמן ס"ק ה' בס"ד עי"ש. ואפי' לשיטת הרב המגיד בדעת הרמב"ם הא קמח לאו לח גמור הוא. ועוד ראי' מהתוס' והר"ח שסוברים דלרבה חייב המשמר משום בורר ולא משום מרקד. והיינו משום דמשמר הוא אוכל מתוך פסולת ואין ללמדו ממרקד דהוא פסולת מתוך אוכל דמה שאוחז בידו הוא המתברר. ואי אמרת דמבדיל קמח מסולת נמי בכלל מלאכת מרקד הוא. נלמוד ממרקד הזה דהסולת נשאר בידו דהוי אוכל מתוך פסולת. ואי ס"ל דהיורד למטה הוא המתברר. א"כ פשוט שדומה למרקד שמבדיל הסובין מהסולת וקמח. אלא ודאי מוכרח דס"ל דמבדיל קמח מסולת לאו היינו מרקד:

(ד) אך יש לומר דסולת וקמח שני מינים הם כיון דשני שמות יש להם ובתר שמא אזלינן כמ"ש בתה"ד סי' נ"ז. ונהי דקמח נמי אוכל הוא מ"מ חייב כמו בורר שני מיני אוכלין אחד מחבירו דהסכמת הפוסקים דהוי בורר וחייב. ועיין מג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ז מחלוקת האחרונים בחלבון וחלמון. ולכאורה נראה לומר דקמח וסולת הוא מין אחד דבנדרים נ"ב:

באתרא דקרי לנסיובי נסיובי דחלבא חד מינא הוא עם חלב. ועיין בהר"ן שם. וזה הוא בנדרים שהולכין אחר לשון בני אדם. וה"ה לענין שבת דמסברא אזלינן בתר לשין תורה. ובכתוב שמות כ"ט סולת חטים תעשה אותם. ואף דבכתוב איתא בשאר מקומות סולת סתם והכוונה על חטים. היינו משום דיליף בת"כ פרק י' בגז"ש כמו שביאר הקרבן אהרן שם דיליף בגז"ש] מה סולת האמורה להלן מן החיטין אף כאן מן החיטין. מ"מ עיקר שמו הוא סולת חיטין. שאם הי' עיקר שמו סולת סתם לא היה צריך לגז"ש. רק עיקר שמו סולת חיטין. וכן בלשון בני אדם נקרא זעמיל מעהל. וקמח מסתמא נקרא קמח חיטין. וכיון דזה וזה הוא מין אחד עם חיטין ממילא מין אחד הויין. וכן מבואר במ"מ גבי מחבץ דחשוב מין אחד. ועי' מ"ש בביאורנו למלאכת בורר ס"ק כ"ד:

(ה) אך ז"א דבנדרים נ"ג. הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. והקשה הר"ן מ"ש מנודר מן החלב דאסור בקום משום דקרי לי' נסיובי דחלבא. ותירץ הר"ן דבקום כי קרי לי' נסיובי דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי לי' ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה. אבל הא דקרי לי' דבש תמרים להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר. וה"נ קרי לי' סולת חיטין להפריש בינו ובין מן השעורין כמבואר בת"כ הנ"ל. ולתירץ הרשב"א שם משום דדבש נשתנה צורתו מתמרים. יש לומר דמ"מ סולת וקמח הם צורה אחת. ושוב מין אחד הוא משום דשניהם נקראים על שם חיטין. אך גם זה אינו מוכרח דהא ברש"י מנחות ע"ו:

דהקמח יורד למטה והקרטין שנשארו למעלה חוזרין וטוחנין אותן והויין סולת הנה דהקרטין הם גושיים קצת ואינם צורה אחת עם הקמח. נמצא הסולת עם הקמח הם שני מינים כיון שחלוקין בשמם. ומה שכתבו התוס' דלרבה חייב משום בורר ולא משום מרקד. היינו טעמא משום דמי יודע אם בסממנין הקרטין שנשתיירו למעלה היו נקראין בשם אחר כדי שיחשבו שני מינים. דאף שבמשכן בסממנין כעין קרטין סולת וקמח היו. כדמוכח בירושלמי דמה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן. וע"כ דהוה כה"ג בסממנין שבמשכן כמו שנתבאר במלאכת בורר בס"ק ה' אות ד' דכן הוא לשיטת התוס'. מ"מ אפשר שלא הי' חילוק בשמם. וירושלמי לשיטתי' דאף במין אחד רמונים מגו רמונים יש ברירה:

(ו) ולפמ"ש מיושב שינוי הלשונות שבין ש"ס דידן לש"ס ירושלמי שבש"ס דידן פ' תולין איתא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף ה"נ אוכל למטה ופסולת למעלה. ובירושלמי פרק כלל גדול ופ' תולין איתא מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן ה"נ יין למטן ושמרים למעלן. ומדברי ירושלמי אלו הוכחנו בביאור מלאכת זורה ס"ק ג' אות ג' כשיטת הר"ח שביארנו שם שאין הכוונה מה למעלה מה למטה. אך הכוונה שיש בו למעלה ולמטה עי"ש היטב. אך עדיין אינו מובן שינוי הלשונות שבין בבלי לירושלמי. ולפמ"ש ניחא דהנה התוס' כתבו בדף ע"ג:

ד"ה משום. דלרבה אינו חייב רק משום בורר ולא משום מרקד. ולפי דברינו ע"כ ס"ל דריקוד שמבדיל הקמח מהסולת לאו מלאכה הוא רק משום בירור שני מיני אוכלין וכה"ג בסממנים שבמשכן לאו מלאכה הוא כנ"ל. וא"כ ניחא בפשיטות מה דהש"ס דידן לא נקט דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן דהא לאו מלאכה הוא ודוקא הירושלמי לשיטתי' נקט לי' משום דס"ל דאפי' רמונים מגו רמונים עגולים מגו עגולים הוי ברירה. הנה דס"ל דאפי' במין אחד שרוצה לברור זה מתוך זה הוי ברירה ממילא ה"ה [או כ"ש] קמח מתוך סולת. אבל ש"ס דידן א"א לו לתפוס הרקדה דקמח וסולת. וניחא ש"ס דידן. אך הא דהירושלמי לא נקט קמח למטן וסובין למעלן כמו בגמ' דידן. היינו משום דבזה אין הכרעה לדעת ר' זעירא דמחייב משמר משום מרקד. דשפיר י"ל דחייב משום בורר לשיטת הר"ח והתוס' פ' כ"ג מה בורר אוכל מתוך פסולת היינו בורר ביד. אבל משום מרקד אין לחייבו דהמרקד שהסובין נשארין בידו הוי פסולת מתוך אוכל. אבל משמר שאין כלום בידו והיורד למטה הוא המתברר הוי אוכל מתוך פסולת. ואין ללמדו ממרקד. ובאמת בגמרא דידן אין הכרעה אם כרבה אם כר"ז. והירושלמי שאמר יאות אמר ר' זעירא הביא ראי' מריקוד שמפריד הקמח מהסולת שהקמח למטה והסולת למעלה נשאר בידו והוי ג"כ אוכל מתוך פסולת וחייב ה"ה משמר חייב משום מרקד. ובזה מוכרעין דברי ר' זעירא דשוב אין להחומר משים בורר טענה כלל דמה אמרת משמר הוי אוכל מתוך פסולת ומרקד פסולת מתוך אוכל. ליתא דמרקד שמברר הקמח מהסולת הוי ג"כ אוכל מתיך פסולת. וכיון דלענין אוכל מתוך פסולת שווים המה שוב אמרינן מה דרכו של מרקד שיש בו למטה ולמעלה. אבל לשיטת גמרא דידן דריקוד הזה לאו מלאכה הוא. ור"ז למד מריקוד דאוכל למטה ופסולת למעלה באמת אין הכרעה אם כרבה אם כר"ז וכל אחד אמר סברתו. רבה אזיל בתר אוכל מתוך פסולת ואוכל מתוך פסולת. ור"ז אזיל בתר למטה ולמעלה ולמטה ולמעלה. רק הירושלמי לשיטתו אמר יאות אמר ר' זעירא:

ולשיטת רש"י ורמב"ן ור"ן דלרבה חייב גם משום מרקד יתיישב ג"כ שינוי הלשונות שבין בבלי לירושלמי לפמ"ש בביאורנו למלאכת בורר ס"ק ה' אות ז' דלשיטת הסוברים דפסולת מתוך אוכל הברירה היא בפסולת כל מרקד הוי אוכל מתוך פסולת. א"כ להש"ס דידן דס"ל דהברירה היא בפסולת לפי שיטתם שפיר למד ר' זעירא ממרקד שמפריד הסובין שגם זה הוי אוכל מתוך פסולת ודומה ג"כ למשמר במה שהאוכל למטה. דכיון דבין בורר בין מרקד הוי אוכל מתוך פסולת שוב הולכין בתר למטה ולמעלה. אך הירושלמי לשיטתו דיש בורר צרורות כל היום ויפטר. דהברירה היא באוכל כמו שביארנו שם. וא"כ מרקד שמפריד הסובין הוי פסולת מתוך אוכל ואין ללמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת. אך שר"ז למד מריקוד שמפריד הקמח מהסולת דזה הוי אוכל מתוך פסולת ויש בו למעלה ולמטה. לאפוקי בורר ביד דאין בו למטה