אגלי טל רז

[פו] לשום פתילה כו'. מחבר סוף סי' שכ"ח:

[פז] אבל אסור לעשות לו כו'. מג"א שם:

[פח] במים המשלשלין וכו'. רמב"ם ומגן אברהם סעיף קטן מ"ט:

מלאכת מרקד [א] וכיוצא בו מגידולי קרקע כו'. עי' מה שכתבנו בביאורנו למלאכת בורר ס"ק כ"א וס"ק כ"ד אות ג' וס"ק ו' אות ב':

[ב] (א) יראה לי שהמרקד סולת כו'. ראוי לבאר אם חיוב רקוד דוקא מה שמבדיל הסובין מן הקמח והסולת. או המבדיל הקמח מן הסולת נמי קרי ריקוד. והנה בפ' תולין משמר משום מה חייב רבה אמר משום בורר ר' זירא אמר משום מרקד. אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת משמר נמי ניטל אוכל ומניח פסולת. אמר ר"ז כוותי דידי מסתברא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסול למעלה אף משמר אוכל למטה ופסולת למעלה. מבואר דמרקד הוא הבדלת הסובין מהקמח והסולת. דבזה הסובין דהוא הפסולת למעלה אבל אם מבדיל הקמח מהסולת הרי הקמח דק מהסולת. והסולת דהוא האוכל למעלה. כהא דמנחות ע"ו:

ת"ר בדקה בגסה. בפרש"י שתי נפות הי' במקדש אחת דקה ואחת גסה תחלה הי' מניפין בדקה והיתה קולטת הסולת והסובין. והקמח הי' הולך לעבר הנפה. ואח"כ היו נותנין אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתייר בסולת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסולת נעשה הי' הולך לעבר הנפה. [וה"ה שהיו יכולין להניף תחלה בגסה והסולת והקמח הי' הולך לעבר הנפה והסובין נשארין למעלה ואח"כ בדקה והקמח הי' יורד למטה והסולת למעלה וק"ל]. הנה שהקמח דק מהסולת ובריקוד קמח מסולת הקמח למטה. וא"כ מה הא דאר"ז דרכו של מרקד פסולת למעלה מה פסקא. וע"כ דאין חיוב על ריקוד הבדלת קמח מסולת. והטעם בזה כעין שכתב הרב המגיד ריש הל' שביתת עשור ברירת עלין מן המעופשין שבהן לאו ברירה הוא כיון שאף המעופשין שבהן ראוין ע"י הדחק ה"נ הקמח ודאי ראוי ע"י הדחק עכ"פ:

(ב) אך ראיתי להב"ח סי' תק"י דריקוד להוציא הקמח מסולת הוי מלאכה וכן בירושלמי פ' כלל גדול ובפ' תולין מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן. הנה דהוא ג"כ בכלל מלאכת מרקד. ומה שהבאתי ראי' מברירת עלין מן המעופשין. יש לחלק כיון דריקוד זה להבדיל הקמח מסולת. במשכן הי' כה"ג בסמנין. על כן מלאכה היא. כהא דפ' כלל גדול דמקשה וליחשב נמי כותש ומשני שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. ובתוס' שם וא"ת מרקד נמי לא ניתני שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה. וי"ל דרוב עניים אינן אוכלין בלא הרקדה. מבואר דבלא כתישה רוב עניים אוכלין והנה שם כתבו רש"י וראשונים דמ"מ בכלל דישה הוא אלא דמשום דעניים אוכלין בלא כתישה אינו חשוב לחושבו אב מלאכה בפני עצמו. ומ"מ בכלל דש הוא הואיל והיה במשכן ה"נ בריקוד זה הואיל והוי במשכן מלאכה הוא. ומה דאמר ר' זירא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה ודאי לאו ראי'. דר"ז הכי קאמר כיון דהוה במשכן ריקוד כזה אוכל למטה פסולת למעלה יש ללמוד ממנו משמר דהוא נמי כה"ג. ומ"מ מבדיל הקמח מהסולת נמי מרקד הוא:

(ג) אך קשה לי טובא דא"כ דמרקד חייב אפי' בדבר שאינו פסולת גמור. בורר עלין מתוך המעופשין אף שראוין על ידי הדחק. יהי' תולדה דמרקד. דביד לעולם הוי תולדה דבכלי כמו תולש תולדה דקוצר. סוחט תולדה דדורך. ואין ליישב לפמ"ש הרב המגיד בהל' שביתת עשור לחלק בין דברים לחים ליבשים דבדברים לחים אפי' בדבר שאינו פסולת גמור הוי בורר. ונאמר לדעת הפוסקים דקמח בקמח הוי לח בלח. ה"נ כדברים לחים דיינינן למרקד. ליתא דחילוק הרב המגיד הוא רק לדעת הרמב"ם דס"ל דמשמר יין עכור חייב. אבל לדעת רוב הפוסקים כיון דאפשר למשתנהו על ידי הדחק בלא סינון פטור. אלמא דאפי' בלח גמור פטור באינו פסולת גמור ולמה לא נילף ממרקד. אלא ודאי מבדיל קמח מסולת לאו היינו מרקד. ואף שהי' במשכן. כיון דלא חשיבא לא גמרינן מינה כלשון הש"ס פ' הזורק הך דהוי במשכן וחשיבא כו'. ואף דכותש הוא תולדה דדש אף שעניים אוכלין בלא כתישה מ"ס