אגלי טל רד

[עח] מערב שבת והוא מתרפאת כו'. ברייתא מכילתין יח.:

[עט] (א) ואם הסירה בשבת כו' עירובין ק"ב:

במשנה מחזירין רטי' במקדש אבל לא במדינה. ואם בתחילה כאן וכאן אסור. פירש"י כהן שלקה בידו ונתן עלי' רטי' מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל הרטי' מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסל בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן. מחזירה במקדש דאי לא שרית לי' להחזירה לא שקיל לי' מידי' וממנע ולא עביד עבודה. וזה אחד משלשה דברים האמורים במס' ביצה שהותרו סופן משום תחילתן. אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטי' ומירוח היינו ממחק האמור באבות מלאכות של שבת. אם בתחילה שלא היתה קשורה מבע"י וכהן זה לא סילקה לצורך עבודה. כאן וכאן אסור. והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו. עכ"ל פרש"י. גמ'. ת"ר רטי' שפירשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת רבי יהודה אומר הוחלקה למטה דוחקה למעלה הוחלקה למעלה דוחקה למטה. פירש"י רטי' שפירשה שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פירשה שהרי לא נטלה מדעת. מחזירין. דמילתא דלא שכיח הוא ולא גזור בה רבנן. רבי יהודה אומר. אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה ומחליקה למכה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה. אמר רב חסדא לא שנו אלא שפירשה ע"ג כלי אבל פירשה ע"ג קרקע ד"ה אסור. פירש"י ע"ג קרקע כלכתחילה דמי. אמר מר ב"ר אשי הוה קאימנא קמי' אבא נפלה לי' אבי סדיא וקא מהדר לי' אמינא לי' לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא מחלוקת שפירשה ע"ג כלי אבל פירשה ע"ג קרקע אסור ואמר שמואל הלכה כר' יהודה אמר לי לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי פירש"י לא שמיע לי הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה ע"ג קרקע אבל בנפילה ע"ג כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא עכ"ל. תוס' בד"ה מחזירין. אבל לא במדינה פי' בקונטרס גזירה שמא ימרח. אבל משום שחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלוי'. וקשה דבשבת ס"ד:

יוצאת אשה בפלפל ואם נפל לא תחזור [ופי' ה"ר יוסף משום שחיקת סמנין ואמאי] כיון דכבר הוה עלוי':

(ב) ונראה לי ליישב פירש"י דהנה מה שפירש בטעם מחזירין לרבנן משום דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן. נראה דכוונתו ליישב הא דתנן במתני' מחזירין במקדש וקשיא לרש"י דע"כ מיירי מתני' בפירש ע"ג קרקע דאי ע"ג כלי אפי' במדינה מחזירין. למה שפירש"י במסקנא דאפי' ר' יהודה מודה בפירש ע"ג כלי דמחזירין. וע"כ בפירש ע"ג קרקע ולמה יהי' מותר בזה. הא כל ההיתר בזה משום דאי לא שרית לי' להחזיר לא שקיל לי' וממנע ולא עביד עבודה. והא יכול להניחו ע"ג כלי ולהחזירו אח"כ ולמה ימנע מלמשקיל ולעבוד. ע"כ תירץ דטעם היתר חזרה משום דלא שכיחא שיפול דמסתמא מהדיק לי' שפיר שלא יפול. אבל נטילה מדעת שכיח ואפי' ע"ג כלי אסור. ובזה ס"ל לרש"י דאין לאסור משום שחיקת סממנים כיון דכבר הוה עלוי'. ואף דאפי' שחוקי סמנים מאתמול גוזרין משום שחיקת סמנים. מ"מ בחזרה דלא שייכא שחיקת סמנים אין לגזור. אבל בנפילה על גבי קרקע דכלכתחילה דמי ודאי איכא גזירה דשחיקת סמנים כמו בשחוקי סמנים מאתמול. וא"כ הא דאם נפל לא תחזיר דע"כ בנפל ע"ג קרקע דאי ע"ג כלי הא קיי"ל דמחזירין וכמ"ש התוס' בעצמה בד"ה רטי' ושפיר אסור משום שחיקת סמנים. וראי' לפי' זה בש"ס ביצה י"א:

דאמר עולא חזרת רטי' במקדש מותר משום דהתירו סופן משום תחילתן. פירש"י דהאיסור משום גזירה דממרח. כמו שפירש"י הכא. ואח"כ כדאמר מהו דתימא טעמא מאי משום דאין שבות במקדש. פירש"י האיסור משום גזירה דשחיקת סמנין. והוא כמ"ש דלמה דאמר עולא דההיתר במקדש משום התירו סופן משום תחילתן. ע"כ ע"ג כלי נמי אסור כנ"ל ובהא ליכא משום שחיקת סמנים וצ"ל משום גזירה דממרח. אבל אם הטעם משום דאין שבות במקדש שפיר נוכל לומר דמיירי בהניחו ע"ג קרקע דר' יהודה אוסר משום דס"ל דכלכתחילה דמי ושפיר גוזרין משום שחיקת סמנים:

(ג) וסברת התוס' שהקשו על רש"י נראה דס"ל נפלה ע"ג קרקע נמי חזרה מיקרי. והא קמן דבברייתא תני מחזירין ומוקי לה בשנפלה ע"ג קרקע ור' יהודה אוסר נמי חזרה ולא משום דחשיב לי' כלכתחילה. ולפי' הרי"ף דהא דאמר רב אשי לא שמיע לי היינו לא שמיע לי דהלכה כר' יהודה ולעולם פליגי בנפלה ע"ג כלי אבל ע"ג קרקע לאו חזרה מיקרי אלא כלכתחילה דמי. נוכל לקיים סברת רש"י דלעולם בחזרה ליכא גזירה דשחיקת סמנים. ולא קשיא הא דגרגיר מלח ופלפל דאם נפל לא תחזיר כיון דהא בנפל ע"ג קרקע דכלכתחילה דמי. ולא קשיא להו אלא לפי פירש"י דפלוגתא דמחזירין בנפל ע"ג קרקע ודו"ק:

(ד) וליישב בפירש"י נראה בהקדים סוגיא דעירובין צ"ז:

במשנה הי' קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו. ובברייתא צ"ח. דוקא נתגלגל לר"ה תוך ד"א אבל חוץ לד"א הופכו על הכתב. ומוקי לה אביי באסקופה כרמלית. תוך ד"א דאי נפל כולי' מידי' אי מייתי לי' לא אתי לידי חיוב חטאת שרי לי' רבנן. חוץ לד"א דאי מייתי לי' אתי לידי חיוב חטאת לא שרי לי' רבנן. ופירש"י במתני' גוללו אצלו. הואיל וראשו א' בידו. ובתוס' ד"ה אלא. הקשו כיון דאסקופת כרמלית ואגודו בידו אפי' שבות נמי ליכא. למה נקט ספר אפי' שאר מילי נמי וי"ל דנקט ספר לאשמועינן דאפ"ה בראש הגג [דהוא רה"י] לא יגלול לאפוקי מר"ש דאמר כל שהוא משום שבות אינו עומד בפני כתבי הקדש. אבל הריטב"א כתב וז"ל וא"ת מאי אריא דנקט ספר דמשמע דהקלו בו חכמים משום כתבי הקדש. וי"ל דאלו בעלמא לא הוי מפלגי רבנן בין תוך ד"א לחוץ לד"א דכולה חדא גזירה הוא. ואי שרית בהא אתי למשרי בהא ומשום כבוד הספר