אגלי טל ר

ולשתות היום הרבה כדאמרינן בפ' חבית ואע"ג דלא גזור בה משום שחיקת סממנין דהא לאו לרפואה הוא אסור משום דמתקן גברא עכ"ל. ותמוה דבעצמו כתב בפ' חבית דהאיסור משום דדומה לרפואה וע"כ אין איסור אלא בסם. ובחידושי הר"ן כתב דר"נ דאסר ס"ל כיון דלרפואה עביד איכא למיגזר משום שחיקת סממנים. ור"ש דשרי סבר כיון דביד עביד ולא בסם ליכא למיגזר משום שחיקת סממנים. ומש"ה פשיט איסורי' מאפיקטוזין שהיא הקאה שנעשית ביד ואפ"ה אסרינן ליה בשבת משום רפואה והיינו ודאי משום גזירת שחיקת סממנים. ורב ששת דחי לי' דאה"נ דכל מידי דלאו אורחי' אפי' ביד שייך למיגזר בי' אבל הכא אורחי' שדרכן של תינוקות ומש"ה לא גזרינן עכ"ל. והנה מדבריו נשמע דבין ר' נחמן בין ר' ששת מודים באפיקטוזין דאסור גם ביד. והרי בס"פ חבית מימרא דר' יוחנן בלי שום חולק דביד מותר:

(ג) וליישב דברי הר"ן נראה דהנה יש לדקדק במשנה דתנן אין עושין אפיקטוזין ולא פירש בשבת. וכן בדין דבמס' שבת קאי וכל הדינים שבכל המשניות לא פירש בשבת [ובפ' כל הכלים דמייתי מתניתין אין עושין אפיקטוזין בשבת. משום דלא אמר דתנן בשבת הוסיף על המשנה תיבת בשבת] ובגמ' כשמציין המשנה הוסיף תיבת בשבת. אשר ע"כ נראה דהגמ' מייתי ברייתא [אולי הוא סיום ברייתא דלעיל] מחלוקת ת"ק ור' נחמי'. ת"ק אוסר רק בשבת. ר' נחמי' אומר אף בחול אסור. ואמר ר' יוחנן על מילתי' דת"ק כיון דע"כ באפיקטוזין דלא מצטער מיירי דבמצטער לא הי' אוסר ר' נחמי' כמ"ש הרי"ף, ע"כ מותר ביד רק בסם אסור שדומה לרפואה. אבל במתניתין מיירי במצטער שאכל הרבה כעין שפירש"י סוכה מ':

אפיקטוזין. להקיא מזון האוכל יותר מדאי מוציא ומקיא. ע"כ אסור אפי' ביד. דרפואה אסור אפי' ביד. ועתה נבאר פירש"י עפ"י מה שלמדנו מהר"ן דר' יוחנן לא קאי אמתניתין רק על ברייתא ת"ק דר' נחמי'. הגם שרש"י פ' כל הכלים דמתני' ג"כ אאפיקטוזין שכדי שיוכל לאכול קאי. מ"מ נוכל ליישב פירושו. דהנה תמוה מה תקון יש בזה שיוכל לאכול הרבה ואין רוב בני אדם עושין כן ובטל דעת רעבתן העושה ולאו מתקן הוא. וביותר תמוה דרפואה בשבת לא נאסר משום מתקן רק משום גזירה דשחיקת סממנים. וכמו שפירש"י ק"ח:

בד"ה שפיר דמי ז"ל דטעמא דרפואה דאסורא ליתא אלא משום גזירה דשחיקת סמנים ואף שעושה מחולה בריא לא נחשב מתקן וכשעושה משבע רעב שיוכל עוד לאכול יחשב מתקן. אתמהה. ע"כ נראה דהאי מתקן הוא כעין שאמרו בפ"ג דסוכה בממעט ענבי הדם דהוי מתקן מנא שהכשירו למצוה. וכן מי שאינו יכול לאכול סעודה שלישית ומקיא כדי שיוכל לאכול לקיים סעודה ג' הוי מתקן גברא. ואף שאין מפורש כן במשנה. מסתמא מתני' כר' נחמי' דקיי"ל כוותי' דאפי' בחול אסור משום הפסד אוכלין אך בשבת כדי שיוכל לקיים סעודה ג' הי' מותר. אך בזה שוב אסור משום מתקן. וממ"נ אסור. וניחא הא דאינו מפורש במשנה באיזה ענין איירי דבאמת מתני' איירי בכל גוונא כנ"ל אבל ר' יוחנן דקאי על ת"ק דר' נחמיה דבחול מותר א"כ לא מיבעיא כשאינו לצורך סעודה ג' דמותר אך אף גם כשהוא צריך לסעודה ג' הואיל דלאחר שסעד סעודה ג' או בלילה לאחר סעודה שרי דלאו מתקן הוא. גם קודם שסעד סעודה ג' נמי שרי. וכהא דסוף שמונה שרצים הואיל וקודם טבול שרי לאחר טבול נמי שרי. ע"כ אין לאסור רק בסם משום דדומה לרפואה אבל ביד שרי. וניחא פירש"י. והנה לפ"ז במצטער דבחול מותר שוב אין לאסור בשבת משום מתקן. ואין קושיא על הש"ע מפירש"י ולא סייעתא. דיש לומר דבמצטער מ"מ אסור משום רפואה. ובחידושי הר"ן הא מפורש לאיסור:

(ד) אך לכאורה דפסק הטוש"ע הוא עפ"י דברי הר"ן בהלכותיו שם [וחזר בו ממ"ש בחידושיו] וז"ל ר' נחמן דאסר ס"ל דכיון דלרפואה עביד איכא למיגזר משום שחיקת סממנים ור' ששת דשרי ס"ל כיון דביד קעביד ולא בסם ליכא למיגזר משום שחיקת סממנים. וקיימא לן כרב ששת עכ"ל. וע"כ סבירא ליה להש"ע דהוא הדין באפיקטוזין ביד ליכא משום שחיקת סממנים. אך קשה לי טובא דהא רב נחמן דמייתי ראי מאפיקטוזין ואוסר אפי' ביד. ע"כ לדידי' אפיקטוזין אסור אפי' ביד. ואם איתא דר' ששת סבירא לי' באפיקטוזין דמותר ביד. הו"ל למימר אפיקטוזין נמי מותר ביד. ועוד דהא רב ששת השיב התם לאו אורחי' הכא אורחי' ולא אמר התם בסם הכא ביד. אלא ודאי באפיקטוזין לכ"ע אסור אפי' ביד [באכל הרבה ומצטער] ובאסובי ינוקא פליגי דר' ששת סבר הכא אורחי' ביד ולא בסם ע"כ ליכא גזירה. כעין שכתב הרמב"ם בהעלאת אזנים ואונקלי. אבל אפיקטוזין לאו אורחי ביד ועיקרו בסם ע"כ גוזרין אפי' ביד. ואפשר דס"ל להש"ע דהפעולה שתצא רוב המאכל ממנו לא מיקרי רפואה כעין שכתב הט"ז ס"ק כ"ז דמה שמפקח שכרות ממנו אין זה רפואה כי אין השכרות חולי רק רוב יין בקרבו. וה"נ ברוב המאכל. וכן משמע בב"י שכתב דבסם אסור אף שמצטער משום דאפשר ביד. ותמוה דתיפוק לי' דבסם אסור משום גזירה דשחיקת סממנים. ובהעלאת אזנים ואונקלי כתב הרמב"ם משום שאין עושין בסממנים אבל בסממנים ודאי אסור [אף לפי הרה"מ] אף שמצטער. אלא משום דס"ל דאין זה רפואה. אולם המג"א ס"ק מ"ה כתב הטעם במפקח שכרות משום שאין עושין בסממנים. ומ"מ דברי הר"ן הם לאסור. אך הטור הא כתב דמותר ביד. ואין להקשות מהטור על הר"ן דאטו גברא אגברא קרמית, ופסק הש"ע כהטור דאין באפיקטוזין משום רפואה אפי' מצטער מחמת רוב המאכל זולת שהוא באופן שקורין בלשון אשכנז פער דארבען דאז בודאי יש בו משום רפואה. אך בזה פשוט שמותר משום סכנה:

העולה מזה דאפיקטוזין כדי שיוכל לאכול עוד דבחול אסור משום הפסד אוכלין אם עשה כן בשבת כדי שיוכל לאכול סעודה ג' אין איסור משום הפסד אוכלין רק אסור משום מתקן גברא. והיכי דמצטער מחמת שאכל הרבה דאין איסור בחול משום הפסד אוכלין מ"מ בשבת אסור להר"ן אפי' ביד משום איסור רפואה. ולהטור אין איסור רק בסם דמחזי כרפואה. ופסק הש"ע כהטור:

[נד] אסור לדחוק בידיו כריסו של תינוק כו'. רמב"ם וטוש"ע:

[נה] מותר להחם בגד כו'. ברייתא מכילתין מ':

רמב"ם פכ"ב ה"ד. טור ורמ"א שכ"ו:

[נו] או להניח עליו כלי כו'. הנה הטור סי' שכ"ח כתב החושש במעיו מותר ליתן עליהן כוס שעירה ממנו חמין אעפ"י שעדיין יש בו הבל. וכתב ב"י שהטור למד זה מהא דפרק במה אשה. סחופי כסא אטבורא בשבתא שפיר דמי עכ"ל. והנה רש"י פירש שם כופהו על הטבור