אגלי טל קצט

שכל אדם אסור. מ"מ אינו רק קצת משמעות. ויש משמעות להיפוך ממ"ש הר"ן במי שיש לו מיחוש לא התירו לו. ולא עוד אלא דברים המותרים לבריא אסורים לו כל שמעשיו מוכיחים שלרפואה מתכוין וא"ת דבריא לגמרי ג"כ אסור כל שלרפואה מתכוין. א"כ מה זה שכתב הר"ן דברים המותרים לבריא אסורים לו. הא בגוונא דמותרין לבריא היינו שאינו מתכוין לרפואה [לפי דברי המג"א] גם למי שיש לו מיחוש מותר. ובגוונא דאסור למי שיש לו מיחוש היינו שמתכוין לרפואה גם לבריא אסור [לפי דברי המג"א]. ואם באנו לדון מצד הסברא י"ל דבריא לגמרי אינו בהול על רפואתו ועיקר ענין רפואה בבריא לא ידעתי היטב מהו [עי' רש"י פסחים ס"ח. בד"ה כתיב דאין רפואה אלא במוכה] אם שלא יחלה או שיתחזק יותר. אך לפמ"ש לעיל ס"ק ל"ח אות ואו ז'. בישוב סוגיא דביצה דמיחוש בעין חשוב כחולה שאין בו סכנה [הואיל וחולה בעין חשוב סכנה] א"כ הא דאין נותנין יין לתוך העין ע"כ בבריא. ולדינא אין בידי להכריע:

[מח] אבל אם אינו מתכוין לרפואה כו'. ש"ע סעי' ל"ח מדברי המרדכי:

[מט] ומ"מ לרחוץ במים הרעים שאין דרך בריאים כו' גמרא. רמב"ם וטוש"ע:

[נ] ויראה לי שאם נכנס כו'. עי' לקמן ס"ק ס"ג ולעיל ס"ק ל"ח אות כ"ב וכ"ד:

[נא] ובמקום שאין דרך לרחוץ כו'. מג"א והרב בש"ע שלו:

[נב] יום החמישי ויום הששי בשבת וכו'. מכילתין ק"מ. בבעיא דלשרות החלתית בפושרין לאחר ששתה יום חמישי וששי. דאמר לי' שורה בצונן ומניחו בחמה. ואפי' מאן דאסר ה"מ היכי דלא אשתי כלל. אבל הכא כיון דאשתי חמשא ומעלי שבתא אי לא אשתי מסתכן. והרמב"ם פכ"ב גורס אם לא ישתה יחלה ואזיל לטעמי' דמתיר שבות ע"י ישראל במקום חולי כנ"ל ס"ק ל"ח שיטת הרמב"ם. ושאר פוסקים דס"ל דלא שרינן במקום חולי גורסין מסתכן. אך צ"ע דבפכ"א הכ"ב. שתה חלתית מקודם השבת והרי הוא שותה והולך מותר לשתותו בשבת אפי' במקומות שלא נהגו הבריאים לשתותו והא שבות דרפואה ס"ל להרמב"ם דלא שרינן במקום חולי זולת במה שאין דרך לעשות בסממנים וא"ת שחולי זה דהיא יוקרא דליבא] שמי חלתית רפואה הוא לו אין דרכו רפאות בסממנים. הי' לו להרמב"ם לבאר זה כמו שביאר בהעלאת אונקלי. אך לפי מה שביארתי החילוק בין שבות דרפואה משום דהחולי עצמו גורם האיסור דבהול על רפואתו וכל מה שיגדל החולי יגדל האיסור ודומה לשבות שמא יעבירנו שאינו נדחה במקום המצוה. עי' לעיל ס"ק ל"ח אות ט"ז. אבל בנ"ד שלא יחלה לא נאסר משום זה הרפואה כדברי רש"י סנהד' ומרדכי במקיפין טבעת על העין שלא יתפשט הנפח דמותר. ועי' לקמן סעי' כ"ו בסחופי כסא אטבורא לפי' הא' שבערוך והאיסור רק משום המיחוש. שפיר שרינן בשביל שלא יחלה ודו"ק היטב והנה בהתחיל ברפואה אחרת מע"ש וידוע שאין חשש סכנ' רק שלא יחלה לדע' הרמב"ם פשיט שמותר. ולרמב"ן אם היא תרופה שאינה בסממנים מותר כמו להרמב"ם. אך אם הוא בסממנים הא קיי"ל כרמב"ן והר"ן דרפואה שבסמנים חשוב שבות גמור ואסור במקום חולי. והרמב"ם לטעמי' דאפי' שבו' גמור שרינן במקום חולי רק שבות דרפוא' דעיקר האיסור משום דבהול כנ"ל. ובשלא יחלה דלא גזרו בזה כנ"ל שוב מותר השבות כדי שלא יחלה. אבל להלכה יאסר בזה:

[נג] (א) אין עושין אפיקטוזין היינו גרמת קיא כו'. בש"ע שכ"ח סל"ט אין עושין אפיקטוזין דהיינו גרמת קיא אפי' בחול משום הפסד אוכלין. ואם נצטער מרוב מאכל בחול מותר. ובשבת בסם אסור ביד מותר. דין זה צ"ע לענ"ד. והנה מקור הדין בגמ'. משנה. אין עושין אפיקטוזין. בגמ' מציין. אין עושין פיקטוזין בשבת. אר"י ל"ש אלא בסם אבל ביד מותר [רש"י בסם דדמי לרפואה וגזירה משום שחיקת סממנין] תניא ר' נחמי' אומר אף בחול אסור משום הפסד אוכלין. וכ' הרי"ף ומסתברא ה"מ היכי דל"ל צער אבל היכי דאית לי' צער וכשמקיא אוכלין שבמעיו מתרפא מותר. עכ"ל. והיינו דבזה אין לאסור בחול ועפ"ז הם דברי הש"ע דשוב הדר הדין כמו שאמר ר' יוחנן דל"ש אלא בסם אבל ביד מותר. ולדידי צ"ע דאפיקטוזין דגמ' בדלית לי' צער אלא שמקיא כדי שיוכל לאכול עוד. וישן מפני חדש הוא מוציא. וע"כ אסר ר"נ אפי' בחול. בזה ליכא באמת משום רפואה כלל. רק מ"מ בסם דמי לרפואה ואסור, אבל כשמצטער וכשמקיא מתרפא. הלוא רפואה ממש אסור אפי' ביד וכמו העלאת אזנים ואונקלי דאין היתר אלא מפני שאין דרך לעלות דברים אלו בסם כמ"ש הכ"מ והט"ז. (ואף גם זה דוקא משום חולי כמ"ש הרמב"ם בפ"ב). אבל זה שעושין לפעמים בסם ג"כ. שהרי אסור לעשות בסם אלמא שעושין לפעמים בסם. וגם הוא מצטער בעלמא איך יהי' מותר ביד ובחידושי הר"ן ריש פ' כל הכלים כתב להדיא דאפי' ביד אסור. הגם שדבריו שם לכאורה תמוהין דקאי אאפיקטוזין דמתניתין וע"ז מפורש אמרו בגמ' דביד מותר. וגם דברי רש"י שם לכאורה סותרין למ"ש בעצמו בס"פ חבית ונבאר הדברים בעזה"י:

(ב) והנה בפ' כל הכלים אסובי ינוקא ר' נחמן אסר ורב ששת שרי. אמר ר' נחמן מנא אמינא לה. דתנן אין עושין אפיקטוזין בשבת. ור' ששת התם לאו אורחי' הכא אורחי'. פירש"י אסובי ינוקא לחלוק סדר אבריו כשהוא נולד אבריו מתפרקין וצריך ליישבן. אסור דדמי למתקן. אפיקטוזין ולא לרפואה אלא להריק את מעיו שיוכל לאכול