אגלי טל קפז

ואי שרית לי' רפואה שאינה ע"י מלאכה ירפא גם ע"י מלאכה כהא דשבת קי"ז:

מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' אתי לכבויי וכהא דפסחים י"א. מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' במקום שאין עושה בו מום אתי למיעבד במקום שעושה בו מום. אך לשון רש"י שכתב אתי למישרי קשה. ואפשר לומר שיחשוב שרפואה גופה היא מלאכה משום מתקן גברא אך שהתירו משום חולי ובבהמה משום פסידא וע"כ גם שחיקת סממנין יתירו. אך זה דוחק גדול שיחשבו שהתירו מלאכה דאוריי' משום פסידא דבהמה. ועל דרך פלפול נראה לי לפרש לפמ"ש הרשב"א והובא בדברינו לעיל סעי' י"א דחותך דק דק לתרנגולים כדי שיאכלו לאלתר מותר ומדמי זה לבורר כדי לאכול לאלתר מותר. ובתשו' הריב"ש לגרור הגבינה במורג חרוץ לאכול לאלתר אסור דבורר נמי בנפה וכברה אסור משום שהוא כלי המיוחד לברירה. וה"נ מורג חרוץ מיוחד לגרור. וממוצא הדבר נשמע דלרש"י שמתיר לברור בנפה וכברה כדי לאכול לאלתר כמו שכתבנו במלאכת בורר שיטתו ז"ל. ה"ה דמותר לכתוש במכתשת לאכול לאלתר. ומה שאסור לכתוש פלפלין במכתשת משום דס"ל פלפלין חשובים מכשירים כדעת הרמב"ם פ"א מהל' יו"ט ואינו אוכל מה שטוחן. דומה לבורר פסולת מתוך אוכל משום שאינו אוכל מה שבורר. ועוד גרע ממנו דבורר פסולת מתוך אוכל מכל מקום נעשה התיקון תיכף במאכל שנברר מפסולת. אבל בפלפלין שתיקון שנעשה אחר כך בקדירה שנעשה מתובלת אינו נעשה תיכף בשעת הטחינה. ומ"מ לכתוש סממנין במכתשת לרפאות בהן לאלתר ודאי אסור דאל"כ אזדא לה גזירה דשחיקת סממנין. דכל הטעם דבהול על רפואתו ומסתמא ירפא לאלתר. וע"כ דאסור בכי האי גוונא כמבואר אצלינו לעיל ס"ק כ"ד. ובזה יש לפרש הגזירה דהוא יחשוב כשיתירו לו רפואה שרפואה דומה לאכילה ומותר לשחוק סממנין כדי לרפאות בהן לאלתר. מ"מ גם לפי פירוש זה יש לומר כדברי הרי"ף דדוקא כשהוא בהול יתיר לעצמו ולא ישאל כי הוא בהול לעשות הרפואה תיכף ומיד אבל אם אינו בהול ישאל לחכם:

[לז] אפי' על ידי שינוי כו' מכילתין צ"ד:

צפורן שפירשה רובה בכלי פטור אבל אסור ביד מותר לכתחילה אמר ר' יוחנן והוא שפירשו כלפי מעלה ומצערות אותו. פירש"י כלפי מעלה דמצערי לי' "טפי" עכ"ל. משמע דבצער קצת אסור שבות ע"י שינוי. והוא הדין דאין להתיר במיחוש בעלמא רפואה ע"י שנוי:

[לח] (א) אבל אם כואב לו הרבה. הנה לעיל ס"ק ל"ו כתבנו בשם רש"י דשבות דרפואה לא הותר בחולה שאין בו סכנה אך אין דעת רוב הפוסקים כן. ובש"ע שכ"ח סעי' א' יש ד' שיטות בדין שבות במקום חולי ובתוכם גם שבות דרפואה. ונבארם בעזה"י אחת לאחת אך תחילה נבאר שיטה הג' שם שכתב המחבר עלי' שהיא נראית והיא דעת רוב הפוסקים ובראשם הרמב"ן בספר תורת האדם דג' חילוקים יש. חולה שאין בו סכנה שנופל למשכב או שמצטער וחלה ממנו כל גופו אומר לגוי ועושה לו מלאכה ומשום דהוי שבות שאין בו מעשה התירוהו במקום חולה. וכן התירו בו מפרק כלאחר יד בגונח. אבל לא התירו בו שבו' כדרכו ע"י ישראל. וראי' לזה הא דמכבה נר בשביל חולה שיישן פטור אבל אסור. ואוקמתא כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור ואעפי"כ לא הותר במקום חולי [וראי' זו רמב"ן לשיטתו שהוכיח מהא דאין אומרים לגוי כבה דשבות דשבות לא התירו במקום פסידא כמ"ש הר"ן בשמו פרק ר"א דמילה. הנה דס"ל דלא חמיר מלאכה שא"צ לגופה משאר שבות. וע"כ מוכיח נמי מהא דלא הותר מלאכה שא"צ לגופה בשביל החולה שיישן דכל שבות במקום חולי אסור. אך לפמ"ש הר"ן בפ' חבית בחד תירוצא דמלאכה שאינו צל"ג החמירו בה יותר שאין הכל בקיאין לחלק בין שא"ל לגופה לבין צריכה לגופה. אין ראי' משם] עוד ראי' מהא דאין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. עוד ראי' מהא דביצה כ"ב. דאקשה רב אשי לאמימר דכחל מנכרי בשבת. מר הא עמיץ ופתח. ואף דכוחל אין בו אלא משום שבות. מכל הני מוכח דלא שרינן שבות דאית בי' מעשה לצורך חולה שאין בו סכנה כלל. דין השני. חולה שיש בו סכנת אבר שאין הנשמה תלוי' בו מתירין לו שבות של דבריהם ע"י ישראל. וראי' לזה הלכה מחזירין את השבר. והוא משום סכנת אבר. וכן עין שמרדה שמותר לכוחלה בשבת סבור מינה ה"מ היכי דשחיקי סממנין מאתמול ומשום סכנת עורון. ואף דכוחלת יש בה משום שבות. דין השלישי. מי שיש לו מיחוש בעלמא לא שרינן לי' שבות כלל. ואפי' ע"י גוי. ולא עוד אלא דברים שמותרים לבריא אסורין לו. וזה ששנינו החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ. ואמרו בפ' אין מעמידין תנא כאיב טובא נמי חושש קרי לי'. הנה דאפי' במקום צער גדול אין מתירין כיון שאינו חולי כל גופו. וזה חזרת רטי' במדינה דאסור וכולן משום שחיקת סמנין:

(ב) ויש לדקדק בהראי' שהביא הרמב"ן דשבות ע"י ישראל אין מתירין לחולה שאין בו סכנה שנופל למשכב או שמצטער וחלה ממנו כל גופו. מהא דאקשה רב אשי לאמימר, ומר הא עמיץ ופתח. דהא ודאי בסוף אוכלא ופצוחי עינא [דבהכי מיירי התם. דתחילת אוכלא אפי' מלאכה גמורה ע"י ישראל שרי דסכנה הוא כדאיתא שם] אינו חולה כל הגוף. וכן כתב הרב המגיד באמת דמה"ט אסור ע"י ישראל להרמב"ם משום דאינו חולה גמור. ובאמת שגם עליו קשה מה דקאמר לי' מה דעתך חולה שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. הלוא אינו חולה בכל הגוף. וצ"ל דהש"ס מדמה חולי אבר בשבות דשבות לחולה כל הגוף