אגלי טל קפו

שמא תמות דאדם בהול ויש חשש שחיקת סממנין אבל בליכא סכנה לכ"ט מותר משום דאינו בהול על רפואת בהמתו. וראי' לזה דהנה בע"ז כ"ת בהא דלא יגמע בהן את החומץ פירש"י דכל רפואה אסרו חכמים בשבת היכי דליכא סכנה משום שחיקת סממנין. הנה דס"ל לרש"י דבחולה שאין בו סכנה לא שרינן שבות דרפואה. והרי חולה שאין בו סכנה מתירין עבורו יותר ממה שמתירין משום פסידא. דחולה שאין בו סכנה אומר לגוי והוא עושה. ואילו גוי שבא לכבות אין אומרינן לו כבה. וכיון דמשום חולה לא שרינן שבות דרפואה כ"ש משום פסידא. ואיך קיי"ל הכא דמותר משום פסידא. וצ"ל דוקא רפואת אדם שנאסרה בדליכא חולי כל הגוף רק מיחוש בעלמא ושוב לא שרינן שבות דאית בי' מעשה משום חולי כיון שאין בו סכנה. אבל רפואת בהמתו לא משכחת למיסר רק במקום פסידא דאי ליכא פסידא אינו בהול כנ"ל רק באיכא פסידא דבהול בזה אמרינן דמשום פסידא לא גזרו כלל ברפואת בהמתו ולא נעשה רפואת בהמה שבות כלל. משא"כ רפואת דאדם דעל כורחך שבות הוא בדליכא חולי רק מיחוש בעלמא. ע"כ אסור. מזה מוכח דלרש"י נמי בדליכא פסידא מותר דאי אסור הדר קושיא לדוכתי' מפירש"י ע"ז כנ"ל ודו"ק. ולפי"ז יש לומר להרי"ף דת"ק דר' יאשי' אוסר גם באיכא חשש שלא תמות כיון דלדידי' אסרו רפואת בהמה שוב לא שרינן משום פסידא. דאף שדעת רוב הפוסקים דבמקום חולה שרינן שבות דרפואה. ודוקא במיחוש בעלמא אסרו. הא בשביל חולה שרינן טפי ממה שהתירו משום פסידא. דחולה שאין בו סכנה אומר לגוי והוא עושה ואלו במקום פסידא לא התירו שבות דאמירה לגוי דנכרי הבא לכבות אין אומרים לו כבה והא דתוספתא אתיא כר' יאשי' דבליכא חשש ס"ל דאינו בהול על רפואת בהמתו ולא משכחת לי' לאיסור רק באיכא פסידא בזה אמרינן דשוב משום פסידא לא גזרו כלל:

(ג) ויצא לנו ממה שכתבתי דאפי' לרפאות בהמה בסמנים שרי. דלכאורה יש לומר לפמ"ש לקמן ס"ק ל"ח אות י"א בדעת הר"ן דכי אמרינן שבות דרפואה קיל ושרינן במקום חולי. היינו רפואה שאינה בסממנין אבל הנעשה בסממנין חמור כמו כל שבות. וה"נ לא שרינן במקום פסידא אלא שאחזה דם להעמידה במים. או שאכלה כרשינן לייגעה בחצר שאינן בסממנין. אבל הנעשה בסמנים שהוא שבות גמור להר"ן הנ"ל לא נתיר בבהמה. אך לפי מה שביארנו זה אינו שהרי רש"י לשיטתו כל רפואה אסור במקום חולי. ואעפי"כ הכא מותר. ומשום דאין מציאות האיסור רק במקום פסידא לא גזרו כלל. א"כ ה"ה הנעשה בסממנים אף דשבות גמור הוא. מ"מ בבהמה לא גזרו כלל וזה פשוט:

(ד) ובמה שכתבתי ניחא ליישב מה דקשה לי טובא בשיטת רש"י ע"ז הנ"ל דלא שרינן שבות דרפואה [אפי' אינו בסממנים] בחולה שאין בו סכנה מהא דגונח יונק חלב בשבת. משום דהוה מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן. וקשה לרש"י הנ"ל נהי דשבות כלאחר יד קיל כמ"ש רש"י פסחים ס"ו. דכל שבות כלאחר יד לא חמור כשאר שבות דלא שכיחא. מ"מ לתסר משום רפואה דאורחי' דרפואה לינק מן הבהמה דקיי"ל רפואת חלב הוא כשהוא רותח כמ"ש הר"ן פ' חבית מש"ס ב"ק וא"כ הו"ל שבות דרפואה כי אורחי' ואסור אפי' במקום חולי וצער כיון שאין סכנה. ולכאורה יש לומר משום דאין היכר שכוונתו לרפואה דאפשר שיונק כדי להנצל מחיוב חטאת אם יחלוב בידיו כהא דאבא שאול נוהגין היינו שהיינו יונקים מבהמה טהורה ביו"ט. אלא דהא ליתא דמשום הא גופה ניכר שכוונתו לרפואה שבוודאי לא הי' יונק באיסור. שהרי כלאחר יד אסור לבריא. ובודאי יונק לרפואה שבזה מותר כלאחר יד. וכהא דביצה דמקשה אהא דאדם מותר לטבול בשבת משום שנראה כמים תינח שבת יוה"כ מאי אירא למימר דביוה"כ ידוע שלטבילת מצוה מכוין דלמיקר אסור. ה"נ מאחר דלאכילה אסור ורק לרפואה מותר שוב ניכר שלרפואה מכוין וליתסר:

(ה) ולכאורה י"ל עפ"י המבואר ביבמות ז':

דהיכי דהותר איסור קל לצורך דבר אחד ואח"כ נתוסף איסור חמור באותו דבר אמרי' הואיל ואישתרי אשתרי. וה"נ כיון דכל זמן שלא הותר השבות כלאחר יד לצורך חולה אין היכר שלרפואה מכוין דשמא להקל מאיסור סקילה לאיסור שבות מתכוין ואין ראי' שלרפואה מתכוין משום דבודאי לא הי' עושה איסור דהא גם ברפואה עשה זה האיסור עצמו דעדיין לא התרנו לו כלאחר יד במקום חולי רק לאחר שהותר המפרק כלאחר יד לצורך חולה יש ראי' שלרפואה מתכוין שלא הי' עושה איסור ובודאי מתכוין לרפואה שהותרה בה איסור כלאחר יד. נמצא שלא חל שבות דרפואה רק לאחר שהותר השבות דכלאחר יד. שוב אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי. אך הא ליתא שהרי ביבמות שם מקשה הש"ס תינח היכי דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי שהותר איסור אשת אח קודם שחל איסור אחות אשה. אבל נשא חי קודם לא שייך הואיל ואשתרי אשתרי ועי"ש בגמ' ולמה לי קרא לאסור. עיי"ש. ואף דבפ' ד' אחין איתא דנשא מת ואח"כ נשא חי אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. ומקשה הש"ס וכיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתיבם יבומי. אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה הלכך לא פקע. וא"כ לא חל איסור אחות אשה רק לאחר שנפקע איסור אשת אח. ונימא הואיל ואשתרי אשתרי [אף למאן דאית לי' כולל משכחת שאין קרובות אחרות]. וע"כ צריך אתה לומר משום דאיסור אחות אשה תלי לחול לכשיפקע איסור אשת אח. וע"כ לא פקע איסור אשת אח. וע"כ שוב לא שייך לומר הואיל ואשתרי. שהרי באמת לא אשתרי כלל. וה"נ בנ"ד דכשיותר איסור כלאחר יד יחול איסור רפואה ע"כ לא פקע איסור כלאחר יד כלל. ולא שייך הואיל ואשתרי. ויש לדחות דאף אם יחול איסור רפואה מ"מ איסור מפרק כלאחר יד הותר. ודווקא באשת אח שאם יחול איסור אחות אשה לא יחול הקנין יבום כלל. ע"כ לא הותר איסור אשת אח. ודוחק:

(ו) אך לפמ"ש בשיטת רש"י דכי אסור שבות דרפואה במקום חולי ה"מ כשחל האיסור שלא במקום חילי כגון במיחוש בעלמא. אבל ברפואת בהמתו דלא משכחת האיסור רק במקום פסידא. לא חל האיסור כלל. ה"נ ביונק דבמיחוש בעלמא לא הוצרכו לאסור משום רפואה דבלא"ה אסור משום מפרק כלאחר יד שלא הותר רק במקום חולי וגם לא שייך לאסור משום רפואה דאין היכר שלרפואה מתכוין דאפשר להקל מאיסור סקילה לאיסור שבות מתכוין. ואי דבודאי לא הי' עושה איסור. ליתא דהשתא נמי דלרפואה עביד אין היתר כיון דהוא רק מיחוש ולא משכחת לאיסור כלל רק במקום חולי. ובכה"ג לא גזרו כלל כמו ברפואת בהמתו כיון דלא משכחת לאיסור רק במקום פסידא. ה"נ בזה דלא משכחת לאיסור רק במקום חולי. וכ"ש הוא חולי מפסידא דבמקום חולי הותר שבות דאמירה לגוי. ולא במקום פסידא:

(ז) ובעיקר הדין דאסור רפואה משום שחיקת סממנין דפירש"י דאי שרית שום רפואה אתי למישרי שחיקת סממנין. וכן כתב עוד שם בד"ה אין מיקר לבהמה דכ"ע ידעי דלרפואה מכוין ואתי למישרי שחיקת סממנין צ"ע טובא דאיך ילמדו מהיתר רפואה לשחיקת סממנין שחייב משום טוחן ואין ברפואה שום שייכות לטוחן. ובהרי"ף משמע הטעם כמו שהעתקתי בפנים. משום דבהול על רפואתו.