אגלי טל קפא

ואטו מותר לעשות כל המלאכות כשצריך להם מיד ובבורר ביארו החכמים שאין זה דרך ברירה אבל מנ"ל לדמות מילתא למילתא שגם טוחן אינו אם כוונתו לאכול לאלתר עכת"ד. ולדידי נראה לפרש דברי הרשב"א דהנה טעם בורר לאכול לאלתר שמותר משום דע"כ בשעת אכילה אי אפשר שיאכל הכל האוכל והפסולת וע"כ אוכל האוכל ומשייר הפסולת ע"כ מותר לברור גם סמוך לאכילה. כמו כן במחתך לאכול לאלתר משום שדרך כילה לחתוך ולאכול וזהו שכתב הרשב"א שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו גדולות או קטנות. ע"כ מותר לחתוך גם סמוך לאכילה ואפי' אינו סמוך ממש רק אפי' אחר זמן מעט רק בתוך שעה נמי מותר כמו בבורר לסברת הפוסקים שם:

(ג) עוד כתב השלטי הגבורים שם ולדברי הרשב"א אם אין התרנגולים אוכלין אותן הפרורים לאלתר אסור עכ"ל. ואינו יודע כוונתו בזה דודאי אם חותך להניח לפני התרנגולים שיאכלו לאלתר אף אם התרנגולים לא יאכלוהו אין איסור מאחר שכוונתו שיאכלו תיכף וכל ההיתר בלאכול לאלתר משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שכוונתו לאכול תיכף אין זה כוונת מלאכה. וכן גבי בורר תניא בתוספתא פי"ז דשבת והעתיקה הרשב"א נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן בורר ומשליך לפני בהמתו בוררן אלו לעצמן ואלו לעצמן או שלקט מתוכן עפר וצרורות הר"ז חייב. והתירא דרישא משום שאוכל לאלתר. ועי' בירושלמי פ' כ"ג. הנה שאין לו לחוש שמא לא יאכלו הבהמות:

(ד) אך מה שיש לעיין בנ"ד דיש לומר דהרשב"א לטעמי' אזיל שכתב בספר עבוה"ק דפסולת מתוך אוכל מותר לברר כדי לאכול לאלתר. אבל לדידן דקיי"ל כר"ח דפסולת מתוך אוכל לעולם אסור. לא נדע מחתך ירק למה נדמהו או לאוכל מתוך פסולת או לפסול מתיך אוכל. אך לפי מה שכתבתי במלאכת בורר ס"ק א' אות כ"ז. כ"ט. בדעת הרשב"א דדוקא במידי שדרכו לבררו בכלי והוא בורר ביד דהוי שינוי קצת הוא דמותר פסולת מתוך אוכל לאכול לאלתר אבל במידי שדרך ברירתו ביד אינו מותר רק אוכל מתוך פסולת. א"כ גם להרשב"א יקשה בטוחן שמחתך בסכין כדרכו כמ"ש לעיל אות א' וצ"ל דהרשב"א הכי קאמר הלוא אוכל מתוך פסולת ג"כ חייב חטאת כשמבררו להניח לאחר זמן אלא שאינו עיקר דרך ברירה ועיקר ברירה הוא פסולת מתוך אוכל ואוכל מתוך פסולת הוא רק תולדה. וא"כ ה"נ המחתך ירק דאינו רק תולדה דטוחן וא"כ הוא דומה לאוכל מתוך פסולת ולכן מותר לאלתר. וכן צריך לומר לדעת הר"ן דפסק כר"ח ואעפי"כ הביא דברי הרשב"א בטוחן ולא חילק עליהם וע"כ כנ"ל:

(ה) אך הדבר תלוי במחלוקת שביארנו במלאכת בורר סעיף ח' ס"ק ט"ו אות א' דלדעת הרב המגיד ומבי"ט בספרו קרית ספר [וכפי הנראה כן דעת הר"ן] דטעם חילוק אוכל מתוך פסולת לפסולת מתוך אוכל. משום דאוכל מתוך פסולת לאו עיקר דרך ברירה. וע"כ בשני מיני אוכלין אם צריך למין אחד לאכול לאלתר מותר לברור אפי' אותו שאינו חפץ לאכול משום דאינו עיקר מלאכת בורר רק תולדה. וע"כ ה"ה במחתך ירק דתולדה הוא מותר לאלתר. אך לדעת התה"ד ומג"א סי' שי"ט ס"ק ד' דאסור לברור אותו שאינו חפץ לאכול. הרי דאף דשני מיני אוכלין ודאי תולדה הוא כמו שביארנו שם אות ט"ו ט"ז מ"מ אסור פסולת מתוך אוכל לאכול לאלתר רק אוכל מתוך פסולת דשינוי הוא. וא"כ מנ"ל המחתך ירק לאכול לאלתר:

(ו) אך אפי' להאוסרין בשני מיני אוכלין לברר המין שאינו חפץ לאכול. י"ל הטעם כמ"ש בחי' הרמב"ן משום דאינו אוכל מה שבורר. ובאיסורא עסיק. ולפי"ז במחתך שאוכל מה שמחתך שוב מותר. ועוד י"ל לפמ"ש לעיל אות ב' הדמיון מבורר לטוחן משום דבורר ע"כ אינו אוכל הפסולת עם האוכל ואוכל האוכל ומשייר הפסולת. וה"ה טוחן שהדרך לעולם לחתוך לחתיכות קטנות בשעת אכילה שלא אסרו על האדם לאכול מאכלו גדולות או קטנות. ממילא החילוק פשוט בין אוכל מתוך פסולת לפסולת מתוך אוכל דכשהברירה יהי' ע"י האכילה יהי' הבירור אוכל מתוך פסולת שיאכל האוכל וישייר הפסולת ע"כ אין היתר רק אוכל מתוך פסולת ולק"מ:

(ז) אך לשיטת הגהת אשרי דדוקא כשהאוכל מרובה דאז הדרך לברר הפסולת המיעוט מותר לברר אוכל מתוך פסולת. אבל כשהאוכל מיעוט אסור לברר אוכל מתוך פסולת ואם נתפוש ג"כ דאפי' בשני מיני אוכלין אסור לברר רק אותו שחפץ לאכול ודאי יאסור במחתך. אך דעת הגהת אשרי היא דעת יחידית ולא הובא בש"ע ושיטת הרשב"א נכון לדינא. ובודאי מי שרוצה להחמיר ע"ע כהגהת אשרי מי ימחה בידו. ובבצלים שחותכין לשבת לתקנם עם שומן ובצים שבחול חותכין אותו דק דק בכלי שקורין האק מעססער ובשבת בסכין לחתיכות קטנות א"כ הוי שינוי ומותר לאכלו לאלתר כמו באוכל מתוך פסולת אפי' להגהת אשרי. וזה פשוט:

[כד] ובלבד בכלי שאינו מיוחד לכך. דין זה מקורו משו"ת הריב"ש שאסור לגרור הגבינה במורג חרוץ אפי' לאכול לאלתר. ומשום דדומה לנפה וכברה דחייב חטאת אפי' לאכול לאלתר. ועוד הביא ראי' מכתישת פלפלין במכתשת דאסור. ולולי דברי הריב"ש היה נראה לי דאין דזה חיוב טוחן. ומשום דמה דמדמה הרשב"א טוחן לבורר. היינו משום דבורר לעולם אין הדרך לאכול גם הפסולת רק אוכל האוכל ומניח הפסולת ע"כ גם סמוך לאכילה מותר. וה"ה טוחן שלעולם טוחן המאכל בשיניו ע"כ מותר גם סמוך לאכילה. וע"כ יש לומר דדוקא בורר אסור בכלי המיוחד לכך משום דבשעת אכילה אינו בורר בכלי רק ביד שנוטל האוכל ומניח הפסולת. ע"כ אי אפשר להתיר סמוך לאכילה רק ביד. אבל טוחן שלעולם לועס המאכל בשיניו שמיוחדים לטחינה כדכתיב ובטלו הטוחנות ובגמרא הטוחנות אלו השיניים אף סמוך לאכילה אפשר להתיר גם בכלי המיוחד לכך. ומשחיקת פלפלין במכתשת אין ראי' כלל לפמ"ש הרמב"ם דתבלין חשובים מכשירין. ויתבאר בס"ד באריכות בס"ק ל'. שוב ראיתי שדברי הריב"ש נכונים בהראי' שהביא מנפה וכברה דאין ללמוד היתר לטחון סמוך לאכילה ממה שטוחן המאכל בשניו דאין ללמוד סמוך לאכילה מבשעת אכילה ממש שהרי בסי' שי"ט סעיף ט"ז מים שיש בהם תולעים מותר לשתותן ע"י מפה כיון שהוא בשעת שתי' אין זה מעין מלאכה ואלו המסנן סמיך לשתי' אסור. הרי דאין ללמוד סמוך לאכילה מבשעת אכילה ממש. וטוחן בשיניו הוא בשעת אכילה ממש. וסברת הרשב"א הוא כמו שכתבתי לעיל ס"ק כ"ג אות ב' משום שדרך סמוך לאכילה לחתוך ולאכול. וכן לשין הרשב"א שלא אסרו על אדם לאכול מאכלו גדולות או קטנות. והיינו משום שזהו דרך אכילה ודומה לבורר דמותר משום