אגלי טל קעא

[כז] הבורר אוכל מתוך פסולת וכו'. ברייתא שבת ע"ד. ונתבארה לעיל ס"ק א':

(כח] כדי שיפול הפסולת למטה וכו' משנה שבת ק"מ. ואין שולין את הכרשינן [פירש"י מציף עליהן מים בכלי לברור פסולתן] ולא שפין אותן [פירש"י ביד להסיר פסולת]. [כט] אין בו משום בורר מדאורייתא וכו'. הנה בס"פ אלו קשרים דקניבת ירק הוי שבות וכתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן דהיינו הדחה בעלמא אבל לברור מתוך המעופשין חייב [והביאו ראי' דהיינו הדחה בעלמא מירושלמי וכבר השבתי בס"ק י"ז אות ב' על ראייתם בטוב טעם] והרמב"ם פי"א מהל' שביתת עשור דהיינו להסיר העלין המעופשין ותירץ הרב המגיד לדעתו. דעלין המעופשין ראוין לאכילה ע"ג הדחק וע"כ הוי רק שבות. ובש"ג ס"פ ואלו קשרים כתב בשם רש"י ג"כ דקניבת ירק הוא להסיר העלין המעופשין וע"כ הוכיח הש"ג מדכתב רש"י השבות משום דטרח משבת לחול שמע מינה דלצורך שבת עצמו מותר לכתחלה להסיר המעופשין. ותמהני דרש"י פירש וז"ל וקניבת ירק לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם שיהי' מוכנים לחתכם ולפרמן אבל להסיר המעופשין אין זכר ברש"י. וא"כ אין שום ראי' מרש"י להתיר לכתחלה:

ומצד הסברא יש לדמותו למסנן יין עכור דכתבו הרשב"א והר"ן דאף דרוב בני אדם אין שותין בלא סינון כיון דאפשר דמשתי הכי לית בי' משום בורר. ומ"מ אסור במשמרת רק בסודרין דאיכא שינוי ובעלין שאף בחול כל דרך ברירתן ביד וליכא שום שינוי אסור מדרבנן כדברי הרב המגיד:

ולענין אם מותר לברור המעופשות מתוך הטובות כדי לאכול לאלתר משמע בד"מ סי' תרי"א דשרי שכתב בטעם היתר הסרת העלין המעופשין ביוה"כ מן המנחה ולמעלה מעיקר הדין דברירה זו שהוא מדרבנן התירו מן המנחה ולמעלה לצורך סעודת הלילה כאילו אכל מיד הרי דאפילו לברור המעופשות מתוך הטובות שרי. והטעם יש לומר לדעת המבי"ט ומשמעות הרב המגיד בשני מיני אוכלין מותר לברור אף אותו שאינו רוצה לאכול. וכתבנו הטעם לפי טעם הר"ן משום דאוכל מתוך פסולת לאו עיקר ברירה ובורר אוכל מחבירו גם כן לאו עיקר ברירה ע"כ מיתר אף הדומה לפסולת מתוך אוכל. וה"ג בברירה זו שאינו רק מדרבנן ודאי לאו עיקר ברירה אף פסולת מתוך אוכל:

ועוד יש לו' מאחר דכל ברירה זו מדרבנן ובדרבנן סומכין על שיטת התוס' וסייעתו דאפי' לברור פסולת מתוך אוכל כדי לאכול מיד מותר. אך לפמ"ש לעיל ס"ק א' לדעת תוס' רי"ד ורשב"א וטור דאין היתר אלא באותם שדרכם לברור בכלי אבל במה שדרך ברירתו בחול ביד אסור ועלין אלו מסתמא אין דרך לבוררם. בכלי כלל וטעם ראשון אינו רק לדעת המבי"ט ולא לדעת תה"ד ע"כ יש להחמיר. וכן המג"א סי' שי"ט ס"ק ג' דאסור לברור המעופשין. ומ"מ יש להתיר לברור שאין מעופשין מתוך המעופשין לאכול אחר ג' וד' שעות היינו לאחר סעודת שחרית כדי לאכול בין הערבים כדעת רי"ו כיון שאין ברירה זו רק מדרבנן וסומכין על המיקל. בפרט לפמ"ש בס"ק ט' דאפי' לדעת הרמב"ם שכ' הב"י שסובר כהמרדכי מכל מקים אין איסור בירור רק הבורר בשחרית לאכול בין הערבים והיינו כל שאינו לאחר סעודת שחרית. ולאחר סעודה זו כשבורר לצורך סעודה אחרת אף הרמב"ם סובר דאפשר הוי לאלתר א"כ בדרבנן אזלינן לקולא:

[ל] אסור לערות כל המשקה לגמרי וכו'. שבת קל"ט:

בגמרא. דבי רב פפא שאפו שיכרא ממנא למנא [פירש"י כל היכי דתני לשון שפוי בנחת הוא והפסולת נשאר בשולי הכלי] אמר לי' רב אחא מדיפתי לרבינא האיכא ניצוצות [פירש"י ניצוצות קטנות הנישופות באחרונה מתוך הפסולת והנהו מוכחן דבורר הוא] ניצוצות דבי רב פפא לא חשיבי [פירש"י שחנווני ומטיל שכר הי' כדאמרי' בפסחים הילכך אינו מקפיד לניצוצות כ"כ וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא] והמג"א סי' שי"ט כתב דלשתות המשקה לאלתר מותר בכל ענין. ועי' מה שכתבנו בביאורנו למלאכת בורר ס"ק ה' אות י"א דאפי' לפי מה שהעלינו שם דהנשאר בידו הוא המתברר נמי שרי הכא מאחר דע"כ אינו ממצה כל המשקה דא"כ ילכו גם השמרים עמו וכיון דהשמרים אינם מבוררים לא הו"ל כבורר פמ"א רק כבורר אמ"פ על כן שרי לשתות המשקה לאלתר: