אגלי טל קע

מתוך פסולת שגם בבורר מצינו אוכל מתוך פסולת חייב משום בורר ג"כ כ"ש מחבץ שנותן הקפוי בכלי דלגמרי דומה למרקד בענין פסולת מתוך אוכל דמרקד פסולת מתוך אוכל שנשארין הסובין בידו. ומחבץ פסולת מתוך אוכל שאין בידו שום דבר והפסולת יורד למטה. וכיון שזה וזה פסולת מתוך אוכל אף דבענין למטה ולמעלה אינן שווין יתחייב משום מרקד ג"כ לרבה. וכ"ש דקשה לדעת ר"ח דפוסק כל בכלי הוה מרקד ואף דמרקד אוכל למטה ומחבץ פסולת למטה הלוא לר"ח אין נ"מ מה למעלה מה למטה רק שיש בו למטה ולמעלה לאפוקי בורר ביד שאין בו למטה ולמעלה וע"כ פוסק הר"ח דבורר תבואה בכלי בין אוכל למטה בין אוכל למעלה הוי מרקד [וביארנו בס"ק ה' אות י' שדעת התוספות כר"ח] ואפילו לרבה דמשמר חייב משום בורר משום דמשמר הוא אוכל מתוך פסולת ומרקד הוא פסולת מתוך אוכל. אבל מחבץ שנותן הקפוי בכלי שזה וזה פסולת מתוך אוכל דומה למרקד לגמרי. והנראה לי בזה דהנה בתוס' ע"ג:

הקשו לרש"י דס"ל דמפרק הוא תולדה דדש. א"כ אמאי חולב חייב משום מפרק הא אין דישה אלא בגידולי קרקע. ואין לומר דבהמה חשוב גידולי קרקע כדמוכח בבכל מערבין. דהא טעמא דרבנן דאין דישה אלא בגידולי קרקע. ע"כ משום דילפינן מסממנין שבמשכן ולגבי דבר הגדל בקרקע ממש לא חשוב בהמה גידולי קרקע כדמוכח בהפועלים דאמר מה דישה מיוחד שהוא גידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל שהוא גידולי קרקע יצא החולב והמחבץ והמגבן. ונ"ל ליישב לפימ"ש הרמב"ם פ"ז מהל' שבת וביאר דבריו הרב המגיד דכל דבר שדומה לאב מכל צד הוא אב כמוהו אבל בשאין שם אלא קצת דמיון הוא תולדה עיי"ש היטב. ובתוס' בכורות כ"ה. בד"ה ואמר ר"ל בענין עוקר דבר מגידולו דמחייב משום גוזז אע"ג דלענין קדשים לא מיחייב דלדל עובר שבמעי' משום גוזז וכן תולש דמחייב משום גוזז אע"ג דלענין קצירה קודם לעומר לא אסור קיטוף היינו משום דבשבת אע"ג דלא הוי גוזז או קוצר ממש חייב משום תולדה עי"ש היטב. והיינו משום דבשבת איתרבי תולדות מדכתיב ועשה מאחת מהנה וה"ה די"ל כן לענין דבר שאינו רק קצת דמיון לגידולי קרקע אף שאינו גידולי קרקע ממש חייב משום תולדה דדש. ודוקא לענין אכילת פועל דלא איתרבי תולדה ע"כ צריך שיהי' גידולי קרקע ממש כמו כרם וקמה ולא בהמה אף שודאי יש לה קצת דמיון לגידולי קרקע דהא לכמה דברים בהמה נקראת גידולי קרקע. וע"כ הוי תולדה דדש. דמה לי אם אין הפעולה בעצמה דומה לאב לגמרי רק בקצת דמיון מה לי שהנפעל אינו גידולי קרקע ממש כמוהו רק בקצת דמיון. וזה נכון. מעתה המחבץ אם נחשבהו תולדה למרקד ומרקד שהוא להבדיל מסובין שהוא גידולי קרקע א"כ מחבץ אינו דומה לגמרי רק במקצת דמיון ובורר שהוא בצרורות שאינם גידולי קרקע וחיובו אפי' שלא בגידולי קרקע כמו שביארנו בס"ק כ"א ואינו צריך לחייב במחבץ משום שהוא קצת דמיון לגידולי קרקע. א"כ הוא דומה יותר לבורר מלמרקד דחיוב מרקד במחבץ אינו אלא קצת דמיון דזה גידולי קרקע ממש וזה רק דומה לגידולי קרקע. ולבורר דומה ממש דאף אם תחשוב בהמה שאינו גד"ק חייב משום בורר. ואף שעדיין אינו אלא תולדה דזה לחים וזה יבישי' מ"מ הלא חילוק זה יש גם במרקד. נתוסף עוד חילוק במרקד בענין גד"ק ע"כ הוא דומה יותר לבורר וחיובו משום בורר:

(ד) ובעיקר שני הפירושים של מחבץ לכאורה נראה להביא ראי' לפי' הב' שברש"י שנותן הקפוי בכלי ומי החלב נוטפין דאי לפירוש קמא שמעמיד החלב קשה לי דהא ברייתא דהמצניע החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת כו' דברי ר"א. ולא מבעיא לדעת האומרים דרבנן פליגי גם ברישא אך אפילו לדעת האומרים לא פליגי אלא מן המכבד ואילך מכל מקום רישא עכ"פ ר"א נמי הוא והא ר"פ תולין ר"א אומר נותנין לתלוי בשבת ומתיר לכתחלה לשמר משמע ר"א סובר אין ברירה אלא בשני גופים מעורבים לא ביין המעורב בשמרים שהכל גוף אחד וא"כ בנ"ד שודאי גוף אחד הוא איך יתחייב המעמיד משום בורר לר"א. דבשלמא אחר העמדה יש לומר שנעשה כשני גופין ואינו דומה ליין בשמריו וע"כ חייב הנותנו בכלי שינטף הנסיובי. אבל העמדה עצמה שקודם העמדה הי' הכל גוף אחד ממש איך יתחייב המעמידו. אך ראיתי להרשב"א שם כתב בטעמא דר"א דכיון דאינו בורר ולא מרקד בידים וממילא הוא משתמר אינו לא כבורר ולא כמרקד. ולפי"ז אדרבא מוכח דלא כפירוש הב' שמי החלב נוטפין דהא לר"א מה שנוטפין ממילא לאו בורר הוא אלא ודאי פירוש מחבץ מעמיד החלב בקיבה ובשעה שנותן הקיבה הועמד החלב:

(ה) ובהכי ניחא ליישב דברי הרב המגיד פ"ח שכתב על המחבץ פירש"י שנותן הקפוי בכלי ומי חלב נוטפין וקשה שרמב"ם עצמו בפ"ז פירש המעמיד חלב בקיבה ואי ס"ל להרב המגיד מסברא שניהם נקראים מחבץ. קשה חדא דרמב"ם עצמו בפ"ז המעמיד אינו דומה ממש לבורר וא"כ מנ"ל לרמב"ם דהוי תולדה אימא מחבץ היינו נותן הקפוי דוקא. ועוד דמסברא כיון דניתן הקפוי נקרא בירר. ממילא המעמיד אינו גומר מלאכת הבירור שעדיין מחוסר ליתן הקפוי בכלי ויהי' מי החלב נוטפין. ובשעה שהועמד החלב עדיין אינו מבורר ומנלן דבכי האי גוונא מיקרי בורר. אך לפי מה שכתבתי יש לומר דודאי נותן הקפוי בכלי מסברא מיקרי בירר. ומה שכתב הרמב"ם פ"ז דמחבץ דהיינו מעמיד חיב ג"כ משום בורר. דע"כ מחבץ דאמר ר"א היינו במעמיד דאי נותן הקפוי לר"א פטור כמו משמר משום דיין נוטף ממילא וה"נ מי חלב נוטפין ממילא. אלא ודאי מחבץ דמחייב ר"א במעמיד ה"ה לדידן דבהא לא פליגי רבנן רק ממכבד ואילך. ומ"מ אף דברייתא במעמיד נותן הקפוי מסברא חשוב בורר לדידן דמשמר חייב:

[כה] וכן המוציא חמאה מחלב וכו'. זה פירושו של הערוך על המחבץ והביאו הרמ"א סי' שי"ט סעיף י"ז ולא כתב על מחבץ אלא זה הפירוש לבד וכן בח"מ סי' של"ז סעיף י' בהג"ה כתוב ג"כ רק זה הפירוש בשם הערוך. ומ"מ לדינא כולהו איתנייהו. ועל כל הפירושים חייב. ועי' פרי מגדים שי"ט ס"ק י"ח באשל אברהם:

[כו] הנותן שמרים במשקה וכו'. מג"א סי' שי"ט ס"ק י"ד ונתבאר בביאורנו למרקד ס"ק ה' אות ד':