אגלי טל קסח

[כא] (א) נמי יש בהם משום בורר מדאורייתא וכו'. ראוי לבאר אם יש חילוק במלאכת בורר בין גידולי קרקע לאין גידולי קרקע ובתה"ד סי' נ"ז גבי לברור חתיכות דגים שכתב בתוך התשובה אפס הואיל וכתב סמ"ג דהבורר פסולת מתוך אוכל ואפי' לאלתר חייב חטאת אין לחלק ולהקל בלא ראי' ברורה כ"ל. משמע שיש בדגים חיוב חטאת בברירתן. וטעם י"ל משום דבורר הוא צרורות שנפלו בחטים ואין הפסולת גדל עם החיטין בקרקע ודוקא בדישה שקליפתם גדילים בקרקע והמלאכה לסלק החסרון שמן הקרקע וכן טחינה שהמלאכה לסלק החיבור שנולד מן הקרקע. ועי' בספר הישר לר"ת סי' ר"ל גבי שמן לסוחטו מן השערות של אדם כתב דאין בזה חיוב מפרק תולדה דדש למ"ד אין דישה אלא בגידולי קרקע מאחר שהשערות אינם גידולי קרקע. הרי דאף שהשמן גידולי קרקע דהעיקר שיהי' קליפתן גידולי קרקע. והוא כמ"ש ודו"ק. וכן משמע ברמב"ם פ"ח מהל' שבת ה"ל י"ד שכתב המשמר יין או שמן או מים והא חיוב משמר משום בורר או מרקד ואיך חייב על מים שאינו גידולי קרקע. ואין לדחות שבורר מתוך עפרורית ועפר חשוב כמו גידולי קרקע לענין שבת [כמו שמשמע ברמב"ם שכתב השף לשון של מתכת חייב משום טוחן. וכן ברש"י ע"ד:

גבי עביד חביתא דטוחן הרגבים חייב משום טוחן. ובתה"ד איתא דטחינה ג"כ אינה אלא בגידולי קרקע. וכ"ה מפורש בפי' ר"ח ובערוך דמנפץ האוכל מן העפרירותו חייב משום דש אף דאין דישה אלא בגידולי קרקע. ולדברי ס' הישר הנ"ל צריך שיהי' הפסולת גידולי קרקע ומוכח דלענין שבת קרקע עצמה חשוב כמו גידולי קרקע אף שלענין סוכה אינו כן כמו שיש חילוק ביניהם לרמב"ם בבע"ח] ובתר פסולת אזלינן כנ"ל בשם ס' הישר לר"ת. דא"כ העיקר חסר ברמב"ם ומי לא עסקינן שמשמר המים מתוך הפסולת שבגופו:

ואין לדחות ולומר דמשמר את המים חייב משום מרקד ונאמר דמרקד יש אפי' שלא בגידולי קרקע והטעם בזה לפמ"ש הרמב"ם בהל' סוכה בטעם אין מסככין בפשתן דדייק ונפץ משום שנשתנה וכאילו אינו מגידולי קרקע. וע"כ מרקד שהוא בקמח שנשתנה וכן בסממנים לאחר שנטחנו ונשתנו לא חשוב גידולי קרקע נמצא מלאכת ריקוד במשכן הי' שלא בגידולי קרקע אבל בורר בחיטין וכן במשכן בסממנים כמו שהם אינו אלא בגידולי קרקע. הא ליתא דאת"ל בורר אינו רק בגידולי קרקע וקשה מחבץ דחייב משום בורר הלא החלב אינו בגידולי קרקע. נהי דלרמב"ם בהמה חשובה גידולי קרקע שניזונת מן הקרקע כמו לענין ליקח בכסף מעשר דחשוב בקר וצאן גידולי קרקע מ"מ החלב אינו גידולי קרקע. וצ"ל כמ"ש הרמב"ם בהל' מעשר דחלב וביצים חשוב גידולי קרקע מפני שהם גידולי גידולין. ה"נ לענין שבת. וא"כ א"א לומר כנ"ל דקמח שנשתנה לא חשוב גידולי קרקע. דקו"ח השתא מה שגדל מן הגידולין חשוב גידולי קרקע כ"ש גידולין עצמם שנשתנו דחשוב גידולי קרקע (ב) ויש לדחות ראי' זו דיש לומר גידולי גידולין דאף דלא חשוב גידולי קרקע ממש מ"מ חייב משום תולדה כיון שיש לו דמיון במה לגידולי קרקע. וע"כ שפיר י"ל מרקד אפי' שלא בגידולי קרקע כיון שנשתנה לא חשיב גידולי קרקע ומ"מ חייב המחבץ משום תולדה. אך עיקר הראי' דנשתנה לא חשוב גידולי קרקע מסככה באניצי פשתן פסולה דשם מה"ת כשר וע"כ כתב הרמב"ם לשון אין מסככין בו. וכן כתב הר"ן בפ"ק דסוכה דאינו פסול אלא מדרבנן והוא הביא פי' הרמב"ם ג"כ. משמע גם להרמב"ם הוא רק חומרא דרבנן ומה"ת חשוב גידולי קרקע א"כ הי' מה"ת מרקד בגידולי קרקע. וא"כ איך יתחייב חטאת וסקילה שלא בגידולי קרקע. ועיין בביאורנו למלאכת דש סק"ז:

[כב] והמסנן את המים מהפסולת שאינו גידולי קרקע וכו'. לפנינו בביאור מלאכת מרקד סק"ג כתבנו טעם אשר סדרנו משמר במלאכת מרקד. אך כ"ז הוא במשמר את היין דהשמרים שהוא הפסולת באו מגופו אך מסנן את המים מפסולת שאינו גי"ק שאין לחייבו משום מרקד כנ"ל ס"ק כ"א שוב חיובו משום בורר:

[כג] דינו כמו אוכל אדם וכו'. תוספתא פי"ז משבת נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל. בורר ומניח על השלחן. בורר ומשליך לפני בהמתו וכו':

[כד] (א) כיצד הרי שנתן את הקבה בחלב וכו'. בפרק המצניע צ"ה. המחבץ חייב משום בורר ופירש"י המעמיד חלב בקיבה. ולי נראה מחבץ עושה כמין כלי גמי ונותן הקפוי לתוכו ומי החלב שהם נסיובי נוטפין בורר אוכל מתוך פסולת עכ"ל. וקשה לי לפי מה שנתבאר בסק"ה דכשנותן לכלי שאינו בידו כעין משמר נחשב היורד למטה להמתברר א"כ ה"נ הרי האוכל הוא הגבינה החשוב והנסיובי הוא פסולת וכיון שהנסיובי נוטפין למטה הו"ל פסולת מתוך אוכל ולמה פירש"י שהוא אוכל מתוך פסולת. ונ"ל דהנה נראה לומר גבינה וחלב הם מין אחד דבנדרים נ"ב:

באתרא דקרי לנסיובי נסיובי דחלבא חד מינא הוא עם חלב. וזה בנדרים שהולכין אחר לשון בני אדם וה"ה לענין שבת דמסברא אזלינן בתר לשון תורה ובכתיב עשרת חריצי החלב תרגומו גובנין דחלבא א"כ י"ל גבינה וחלב מין אחד הוא. ואיך יתחייב משום בורר ):

אך יש לומר כי היכי דאמרינן בפ' חבית קמ"ד:

לענין דש סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדירה דמשקה הבא לאוכל אוכל והוי מפרק אוכל מאוכל אבל לא לתוך הקערה דמשקה מאוכל הוי מפרק כמו דש דמפרק אוכל מפסולת. א"כ יש לומר ה"נ לענין בורר דמברר הגבינה דהוא אוכל מתוך הנסיובי דהוא משקה דינו כמו אוכל מפסולת. אך יש הג"ה ) ולפמ"ש הרשב"א שם נ"ג. גבי הנודר בתמרים לחלק בין הנודר בחלב אסור בקום משום דקרי ליה נסיובי דחלבא. וכתב הרשב"א דשאני קום דלא נשתנה מצורה לצורה. אבל דבש תמרים הרי נשתנה הגוף. וגבינה שנשתנה צורתה מצורת חלב לאו מין אחד הוא עם החלב. אך לתירוץ הר"ן שם דהא דקרי ליה דבש תמרים להבדיל בין דבש אחר. ובנימוקי יוסף שם לא כתב רק תירץ הר"ן ולא תירוץ הרשב"א כלל קשה: