אגלי טל קסז

כתבתי ג"כ ישוב לזה משום שיכול למצוץ בפיו:

(ב) ומ"מ נראה לי דלאו שני מינים הם לגמרי רק אם דעתו ג"כ לאכול זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. זכר לדבר הא דתנן במס' פיאה פ"ב הזורע שני מיני חיטין עשאן גורן אחד נותן פיאה אחת שתי גורנות נותן שתי פיאות דכיון דלאו מינין חלוקין לגמרי הם. אז דוקא אם דעתו ג"כ לחלקם בשתים חשיבי שני מינים. וה"נ אידי ואידי ביצה רק זה חלמון וזה חלבון ודומה לשני מיני חיטין ה"נ שני מיני ביצה. וע"כ בסוגיין כיון שאינו מחלק החלבון בפני עצמו בעצמותו [רק משום המראה] דינו כמו אחד ומותר. ולפמ"ש לקמן ס"ק כ' גבי ניקור הבשר לדעת ראבי' אפי' בשני מינים לגמרי אין חיוב אלא במקפיד על חילוק המינים עי"ש:

[יט] יראה לי שמותר לקלוט בכף את כל השומן וכו'. המג"א סי' שי"ט נסתפק בקדירה עם אוכלין ושומן למעלה אם מותר לערות כל השומן מהכלי כדי לאכול האוכל אם נדמהו לשני מיני אוכלין שאסור לברור אותו שאינו רוצה לאכול דחשוב פסולת מתוך אוכל. וא"כ כשיגיע השומן קרוב לאוכלין יפסוק מלערות כמו שהדין בכלי משקים שמרים למטה. אלא דהתם הוי אוכל מתוך פסולת דמותר כדי לשתות לאלתר. אם לא היכי שנותן קסמים בפי הכלי דאז הוי כבורר בקנון ותמחוי דלא מהני לאלתר. והכא דחשוב כמו פסולת מתיך אוכל אסור אפי' לאלתר. או דילמא דהשומן שלמעלה לחודי' קאי ולא חשוב בורר כלל. ובני ר' שמואל נ"י הביא ראי' דלא הוי בורר מהא דשבת קכ"ג:

שלשה כלים ניטלין בשבת ואחד מהם זוהמא ליסטרון. ופירש"י כף גדול שמסלקין בו את הזוהמא ואם איתא דפסולת שלמעלה אסור להסירו הוי כלי שמלאכתו לאיסור. דזוהמא ודאי נחשב פסולת דאינו ראוי רק ע"י הדחק ונחשב פסולת מדרבנן כמ"ש הרב המגיד ריש הל' שב"ע והובא במג"א סק"ג. וגם יש לדמותו להא דתנן דאין מסננין את החרדל במסננת שלו להשליך הסובין אף שגם הסובין ראוין לאכילה הואיל ומסנן כדי לאכול החרדל ולהשליך הסובין ורגילות להשליכן. וה"נ בזוהמא הא משליכה ורגילות להשליכה ואין לדחות דלשון הש"ס קל"ד מיחזי כבורר. ובמסננת מחזי כבורר טפי. דהא רש"י כתב דזוהמא ליסטרון הוא כף גדולה שמחלקין בה. כו' ואין לומר דהא אינה מיוחדת אלא לסלק בזאת הזוהמא. ואי הסרת הזוהמא לאו ברירה היא א"כ אינה מיוחדת לברירה. הא גבי חרדל נמי במסננת "שלו" משמע שאינו רק לסנן החרדל מהסובין וסינון החרדל הא לאו ברירה הוא א"כ אינו מיוחד לברירה ואעפי"כ אסור:

ולפי"ז יהי' קצת ראי' למ"ש בס"ק י"א בקולף פירא אחת לא נחשב בורר דקליפה שלמעלה לחודי' קאי מיהו לדעת המבי"ט שהבאנו לעיל ס"ק ט"ו דשני מיני אוכלין שרי לברור גם אותו שאינו חפץ לאכול לאלתר מתוך אותו שחפץ לאכול לאלתר וצדדתי לקמן ס"ק כ"ח דה"ה מה שאינו פסולת גמור מותר לבררו כדי לאכול האוכל לאלתר אין ראי' משם. ומ"מ בשומן נמי כדי לאכול האוכלין לאלתר מותר ממ"נ דלדעת המבי"ט הא שרי. ולדעת התה"ד יש ראי' מהא דזוהמא ליסטרון דכה"ג לא נחשב ברירה כלל. ועי' במג"א סי' תק"י ס"ק י"ג בענין לקלוט את הסמעטענע מעל החלב כתב ג"כ דכשיגיע סמוך לחלב יניח מעט מהשומן עם החלב. ולפימ"ש ראי' מהא דזוהמא ליסטרון גם זה יהי' מותר. אך הא כתבתי לדחות ראי' זו לדעת המבי"ט. ומ"מ כשצריך לאכול החלב לאלתר אין צריך להניח כלל:

[כ] מותר לנקר את הבשר וכו'. כתב הב"י בס"ס ת"ק וז"ל בהגהות מיימוני בשם ראבי' דמותר לנקר בשר ביו"ט אפי' נשחט מערב יו"ט ואין בזה משום בורר אוכל משום דא"א לאכול בענין אחר. ובעל תה"ד תמה על סברא זו מדאמרינן בפ' תולין דבין הגיתות מותר לתת יין עכור בשמרים לתוך המשמרת משום דבלא"ה משתתי עי"ש. והיינו דמבואר להיפוך מסברת ראבי' דאדרבה משום דאי אפשר לאכול בלא ברירה הוי בורר. והט"ז תירצו עי"ש. ונראה כוונתו דהיכי שבורר לאכול לאלתר דאז מותר לברור האוכל ולא הפסולת בזה אם אי אפשר רק לברור הפסולת מותר כיון שכוונתו לאכול לאלתר וא"א בענין אחר:

(ב) ולענ"ד נראה דס"ל כיון שהכל אוכל והוא צריך לנקר רק משום איסור חלב וגיד לא חשוב בורר. ודומה למ"ש הר"ן ורשב"א בפ' חבית בענין חולב עז לתוך אוכל בשבת שר"ת אוסר כיון שבשבת אין העז ראוי' לאכילה חשוב פסולת וחולקים עליו דאוכל הוא ואריא דאיסורא הוא דרביע עלה. ואפי' לדעת ר"ת י"ל דוקא עז שבעצמותה איננה ראוי' לאכילה בחיי' אפי' לגוי ולשוחטה בשבת א"א משום האיסור שוב לא הוי אוכל בעצמותו. ודומה לזה כתב הרמב"ן במלחמות ס"פ המביא בענין טבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן וכתב הרמב"ן דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא בדבר שאינו ראוי בעצמותו עד שיעשה בו מלאכה כגון שוחט בשבת ודגים שנצודו בשבת וכן פירות במחובר אבל טבל יכול להנות בו אבל אינו רשאי. וה"נ בעז דמשום האיסור אינו יכול לשוחטו ושוב אינו אוכל בעצמותו. אבל בחלב וגיד שגם עכשיו אוכל י"ל גם ר"ת מודה [וכן מצאתי להמג"א שם דמשום דאריא דרביע עלה לא חשוב פסולת]. אך הא התה"ד סי' נ"ז דמה דחשיב מין בשאינו מינו לענין ביטול כ"ש לענין בורר חשוב שני מינים. ביאור דבריו כיון שרוצה להבדילם זה מזה הרי במחשבתו עשאם שנים ואף את"ל דלא הוי לגמרי שני מינים ע"י מחשבתו נעשו שנים לגמרי. דומה להא דתנן במס' פיאה בשחמתית ולבנה עשאם שני גרנות נותן שתי פיאות וכ"ש בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה. וכי היכי דאמרינן בב"ק ס'. גבי זורה ורוח מסייעתו אף דלענין נזקין חשוב גרמא לענין שבת ע"י מחשבתו חשוב מעשה גמור. וכי היכי דמהני לשויי גרמא שאינו מעשה גמור כמעשה גמור ה"נ מהני לשויי שני מינים לגמרי אף דבעלמא לא חשוב שני מינים לגמרי. וא"כ כיון דחלב ובשר שני מינים לענין ביטול כמ"ש הב"י יו"ד סי' צ"ח מצא כתוב ובשם האגור וא"כ דל האיסור מהכא הלא בורר מין אחד מחבירו הוי בורר. ע"ז תירץ ראבי' כיון דא"א לאכול בענין אחר כלומר שהוא אינו מנקר משום חילוק המינים שבאמת הי' אוכל הבשר עס החלב יחד רק משום האיסור א"א לאוכלם ביחד לא הוי שני מינים. אף דבעלמא חלב ובשר שני מינים מ"מ לא הוי שני מינים לגמרי. רק משום דלא חשוב מין אחד לגמרי ע"כ לא חשוב מב"מ. והכא שלולא האיסור הי' דעתו לאוכלם יחד מחשבתו משווי מין אחד בעצם. ומה שהוא מחולק משום האיסור לא איכפת לי' כנ"ל: