אגלי טל קסו

אחר שייך ברירה דדוקא שני מינים אבל במין אחד כגון שבורר גדולות מתוך קטנות לא שייך ברירה והובא ברמ"א סי' שי"ט. והט"ז הקשה על הרמ"א והתה"ד מדברי התוס' שכתבו בשני מינים שבורר אותו שאינו ספץ לאכול מתוך אותו שחפץ לאכול ומטעם זה אפי' במין אחד שייך ברירה עיי"ש. והנה כבר ביארתי בסוגיא דמשום חילוק המינים לבד שייך ברירה רק התוס' כתבו דאין חיוב אלא במין שרוצה לברר. עוד הקשה הט"ז על הרמ"א שכתב דגדולות מתוך קטנות לא מיקרי ברירה הא אפי' בשווין לא הוי ברירה לדעת התה"ד. ולק"מ דבשווין ודאי לא הוי ברירה כיון שמין אחד הוא וגם הכל שוה מה שייך בזה ברירה וכ"כ בס' תו"ש. עוד הביא ראי' ממהרי"ל דטוחן מנות לעשות מהם עגולים לא יברר החתיכות מתוך הפרורים. והמג"א יישב זה משום דמה שנטחן הוי כקמח. ולפענ"ד דהנה לכאורה קשה על התה"ד דבמין אחד לא שייך ברירה מהא דעבד חלתא פירש"י בורר יפות חייב משום בורר אף דהכל מין אחד של קנים. וצריך לומר דהרעות אינם ראוין לעשות מהן חלתא. וכ"כ בערוך ערך חלתא וז"ל השליך קליפתן וקנים שאינם ראוין למלאכה חייב משום בורר וקנים שאינם ראוין למלאכה זו שנתכוין לה פסולת גמור מיקרי. וה"נ אינו ראוי לעיגול אלא הפרורין והחתיכות כמין אחר חשיבי. ואין לומר דהעיגול עם המצה האפוי' נקרא מין אחד. ליתא דהא ר' יהושע בכריתות ובשבת ע"א. תמחויין מחלקין לחטאות. פירש"י אחד צלי ואחד שלוק וה"ה אפוי ומבושל ואפי' למאן דפליג אר' יהושע היינו משום דשני מינים והם איסור אחד ג"כ ס"ל דאין חלוקין לחטאות. אבל לענין בורר נלמד דאפוי ומבושל הוי כמו שני מינים. ממילא כשבורר לעיגול אותם הראוין מתוך שאינם ראוין הוי אוכל מתוך פסולת. עוד נסתייע הט"ז מהא דנותן ביצה במסננת של חרדל שהחרדל ניתן בהמסננת להסתנן ונותן הביצה ג"כ במסננת שיסתנן עם החרדל והחלמון יורד למטה. ומפורש שם הטעם דאין בו משום בורר משום שאין נותנין אותו אלא למראה. ותיפוק לי' דמין אחד הם החלמון והחלבון. ולענ"ד לק"מ דהוה אמינא דלכך נותן הביצה במסננת מחמת שהחלבון אינו טוב לאכול עם החרדל רק החלמון לבדו ולכך מסנן אותו. לזה אמר דליתא שהחלבון ג"כ טוב לאכול עם החרדל כמו החלמון ומה שמסנן ונוטל החלמון לבד משום דאינו נותן אלא למראה. וכן משמע בהרשב"א. ואם לא הי' החלבון ראוי לאכול עם החרדל הי' נחשב בורר כמו בורר הקנים הראוין לחלתא כיון שהקנים הרעים אינם ראוין לכך. ה"נ כשאין החלבון ראוי לחרדל. אבל עכשיו שגם החלבון ראוי לחרדל אלא שרוצה לערב החלמון לבד למראה. משום המראה לא נחשב זה אוכל וזה פסולת דאין צביעה באוכלין. ועיקר דעתי בהא דביצה למסננת של חרדל תראה לפנינו בס"ק י"ח בס"ד. והנה מהא דקניבת ירק מותר מדינא דגמרא ביוה"כ מן המנחה ולמעלה דפי' הרמב"ם שבורר העלין המעופשות. וקשה הא מלאכה דאורייתא הוא. ותירץ הרב המגיד שגם המעופשות ראויות ע"י הדחק ולא הוי פסולת גמור ע"כ אינו אסור אלא מדרבנן. ומוכח מזה דלא כט"ז דס"ל דאף במין אחד שייך ברירה כמו בשני מיניה כשבורר מין אחד מתוך מין אחר ומלאכה דאורייתא הוא. ומשמע דאפי' שבות דרבנן אינו כשראוין לגמרי. רק משום דאין נאכלין רק ע"י הדחק הוא דאסור מדרבנן:

(ב) אך בירושלמי איתא דאפי' עיגול מגו עיגולים ורמונים מגו רמונים חייב משום בורר. מפורש דגם במין אחד שייך ברירה. וצ"ל דהפוסקים ס"ל כיון דבגמרא דידן לא הוזכר רק בשני מינים אין לנו לאסור במין אחד. ובודאי גמרא דידן פליג אירושלמי. ובהכי ניחא ליישב פי' הרמב"ם דקניבת ירק הוא בורר עלין המעופשין. והרמב"ן הביא ראי' מירושלמי דקאמר היינו הדחה בעלמא ולפמ"ש הירושלמי אזיל לשיטתו דגם במין אחד שייך ברירה ע"כ קניבה דהיינו בורר עלין המעופשין אסור רק הדחה בעלמא מותר. משא"כ לפי גמ' דידן דבמין אחד לא שייך ברירה שפיר מותר לברור עלין המעופשין שראוין לאכילה ע"י הדחק דלא הוי אלא איסור דרבנן. וביוה"כ התירו משום עג"נ. או כמ"ש הד"מ בהל' יוה"כ דבדרבנן עשו ביוה"כ הברירה מן המנחה ולמעלה לאכול לערב כברירה לאכול לאלתר:

[יח] (א) אם חפץ בברירתם ודעתו לאכול כל אחד וכו'. בפ' תולין דף קל"ט:

במשנה ונותנין ביצה במסננת של חרדל. פירש"י שהחרדל נתון בה להסתנן וקולטת את הפסולת ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו והוה לי' להחרדל למראה והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה ורבינו הלוי פי' סינונה של ביצה לתוך תבשיל הוא ולא לתוך חרדל ובמסננת של חרדל הוא דשרי משום שינוי ויורד לתוך הקערה שהוא כלי שני ומתלבן התבשיל עכ"ל. ובגמרא שם תני יעקב קרחה לפי שאין עושין אותה אלא לגוון. פירש"י למראה. שהחלמון יפה למראה ולא החלבון הילכך אידי ואידי אוכל הוא ואין כאן ברירת פסולת מאוכל. ודעת הב"ח והלבוש דחלבון וחלמון שני מינים נחשבים. וע"כ אם הי' מתכוונין לברר אחד מהם לאכול הי' נחשב בורר. והמג"א הוכיח מדהוצרך הרב המגיד לפרש במחבץ משום שהוא דבר לח. מכלל דגבינה ומי חלב הם מין אחד. וה"ה חלמון וחלבון. עוד הביא ראי' מהא דלא אסרי סחיטת ענבים משום בורר מכלל דיין וענבים מין אחד הם ולדידי. לאו ראיות הם דשאני גבינה ומי חלב דבאים מחלב ונקראים על שם חלב. מי חלב. גבינה נקראת חריצי חלב. וכיון שכן חשובי הכל חלב כהא דנדרים גבי נודר מן החלב אסור בקום והנודר מן הקום אסור בחלב משום דנקרא על שם אביו. חלב. וע"ש בר"ן שכתב וכ"ת תינח הנודר מן החלב אסור בקום דקרי לקום נמי על שם חלב אבל הנודר מקום אמאי אסור בחלב הא לאו קרי לי' חלבא דקומא. יש לומר כיון דקרי לקומא קומא דחלבא הו"ל חלב וקום דבר אחד יעו"ש. אבל חלבון וחלמון מתחילתם שני דברים הם ואינו דומה לגבינה ומי חלב שכולם מחלב הם באים. וע"כ לא קשה מסחיטה דיין מענבים בא ונקרא בכתוב דם ענבים. אלא מחמת שהיין הוא משקה נחשב דבר אחר לגמרי וחייב משום דש. והיכי דחייב משום דש א"א לחייבו משום בורר כמו משמר לרבה דריש פרק תולין דאי אתרי' בי' משום בורר התראתו התראה ואי אתרי בי' משום מרקד התראתו התראה ומ"מ בשוגג לא מחייב תרתי. ועי' בביאורנו למלאכת זורה סק"ב. וה"נ לא מחייב אלא אחת וכיון שדומה יותר לדש. דש הוא. רק הוכחת המג"א בודאי היכי שאינו חייב משום דש כגון שסוחט לקדירה דפטור משום דש דמשקה הבא לאוכל אוכל הוא. והוקשה לו דמ"מ יתחייב משום בורר ובזה ניחא דכיון דבא מענבים ונקרא על שמו דם ענבים הוא דבר אחד דם ענבים. ועי' סק"י אות ה'