אגלי טל קסה

חשוב ג"כ פסולת לגבי הראשון הרי במין הראשון ריבה בו פסולת ואי משום שיכול לברר עוד הנשאר ודומה לאורג בגד דאף שארג מקצת ממנו חייב דאין אדם אורג בגד ביום אחד ומתחיל רק כדי קיום וחשוב תיקון מאחר שבידו לגמור. הלוא זה דעתו לאכול שניהם בשבת ולא יבוא לידי בירור לגמרי. ומודינא שאם מ"מ נחשב יותר תיקון אצלו מה שהשני מתברר אף שנשאר אצלו מעט מהמין הראשון ממה שהראשון מתקלקל חייב. אלא שאין הדבר מצוי כלל מטעם הנ"ל. וע"כ הפירוש בירר אלו לעצמן וכו' שבורר כל המין. והנה סיפא דתוספתא או שבירר מתוכו עפר וצרורות חייב. ומהירושלמי מבואר דקאי ארישא דאוכל לאלתר מוכח דפסולת מתוך אוכל לאלתר אסור וקשה על הפוסקים המתירין. וצ"ל דסבירא לי' דהתוספתא ס"ל דמלאכת בורר הוא בפסולת הנדחה מהאוכל. והם ס"ל כהירושלמי דמלאכת בורר הוא באוכל המתקנה ונמצא שאוכל מה שבורר וס"ל כטעם הרמב"ן משום דאינו אוכל מה שבורר:

אך מה שהוא אב מלאכת בורר ס"ל לתוס' רי"ד דלא מהני לאכול לאלתר ומזה הוכיח בפ' תולין דבורר פסולת ביד הוא רק תולדה ומ"מ אף בתולדה אם אינו אוכל מה שבורר אסור. וע"כ משום דס"ל להתוספתא דהברירה הוא בפסולת וע"כ לא מהני לאכול לאלתר:

(ד) וראיתי בתה"ד סי' נ"ז שכתב שאחד מן הגדולים הי' נזהר לברור דוקא אותו שרוצה לברור עתה ואותם שרוצה לשייר עד סעודה אחרת הניח מונחים על הלוח. וראייתו מהא דכתב הרא"ש פרק כ"ג ת"ר היו לפניו שני מיני אוכלין בורר ואוכל וכו'. ומסיים דבורר ואוכל לאלתר. ושיעור לאלתר פי' הר"ח וז"ל שיעור מה שמיסב לאותה סעודה על השלחן ודוקא אוכל מתוך פסולת אבל פסולת מתוך אוכל אסור. והבורר שני מיני אוכלין אותו שרוצה לאכול עתה חשוב אוכל ואידך נקרא פסולת עכ"ל. ולדעתי הקלושה לא יצא ידי חובתו לשיטת התוס' [והרא"ש דמסתמא אזיל בשיטתו] דמסתמא כיון שחפץ אלו עכשיו ואלו בין הערבים הי' חפץ בברירת שניהם ואסור משום ברירת אותם שרוצה לאכול בין הערבים. וא"א לפרש דברי הרא"ש שסובר דרק אלו שחפץ לאכול עכשיו חשוב אוכל ואידך פסולת. דא"כ הא דלבו ביום חייב חטאת היכי משכחת לה דהי יקרא אוכל והי פסולת. אלא ודאי כל שחפץ בברירתו נקרא אוכל וכשחפץ בברירת שניהם. שניהם נקראים אוכל וכל אחד נקרא פסולת לגבי מין האחר. ולדידן דלא חשוב בורר באוכלין אלא בשני מינים א"א לומר דמשום שחפץ באחד ואינו חפץ בשני הוא נקרא אוכל והשני פסולת. דא"כ בחד מינא נמי. וע"כ דמה שחפץ בברירתו אפי' לבין הערבים נמי נקרא אוכל. ומין האחר נקרא פסולת לגבי'. וא"כ כשבורר מה שרוצה לאכול עכשיו אם חפץ בברירת מין השני לבין הערבים נמי מיקרי פסולת מתוך אוכל ואסור. ואפי' לדעת הרמב"ן דטעם איסור פסולת מתוך אוכל משום שאינו אוכל מה שבורר קשה מברירת תורמסין דחייב משום דכפסולת מתוך אוכל דמי אף שאוכל מה שבורר וכמ"ש שם. והנה לפי הפי' שפירשתי בתורמסין דכיון דאי לא שקיל לי' מיסרח ואפי' לא הי' רוצה לאוכלו עכשיו נמי מוכרח לבררו עכשיו משום דאי לא שקיל לי' מיסרח ואין הברירה של עכשיו לצורך אכילה של עכשיו לבד. אבל בשני מיני דגים דהברירה של עכשיו לצורך אותו המין שבוררו עכשיו הוא לבדו. דאי לצורך אותו מין שרוצה לאוכל בין הערבים הי' בורר בין הערבים. וע"כ מותר משום שאוכל מה שבורר. אך כל הראשונים לא פירשו כן:

(ה) מ"מ לדינא נ"ל להחמיר באם רוצה לאכול מין אחד לאלתר ומין השני בין הערבים ורוצה בברירת שניהם לא יברור כלל רק אם משייר כל כך ממין הראשון עדיין מעורב בתוך מין השני כשיעור שלא יחשב תיקון כלל בהמין השני שאוכל בין הערבים. מאחר שבתה"ד בשם אחד מהגדולים אין מפורש ההיתר רק במין אחד וא"א להחשב כלל בורר בעצמותו רק משום שאינו חפץ לאכול חשוב כפסולת. וא"כ אם בורר אותו שחפץ לאכול אי אפשר שיחשב פסולת מתוך אוכל. אבל במינים חלוקים מוכח מהירושלמי דכל אחד חשוב פסולת לגבי השני. ובש"ע דקיי"ל דבמין אחד לא שייך ברירה רק בשני מינים לא נזכר כלל היתר ברוצה בברירת שניהם. ע"כ נראה לי להחמיר למעשה אף אם בורר מין אחד מן השני להאכיל לאלתר מין אחד לזה והשני לזה. אף דיש בזה צדדים שיטת התוס' ותוס' רי"ד שגם בפסולת מתוך אוכל מותר לאלתר. ועוד דעת המבי"ט ומשמעות הרב המגיד דבשני מיני אוכלין אפי' בורר אותו שאינו חפץ לאכול כדי לאכול השני לאלתר מותר. וגם לפי הפי' שכתבתי בברירת תורמסין בצירוף כל אלה הי' מקום להקל. אך מ"מ מאחר שמהתוספתא נראה שגם זה אסור כנ"ל ע"כ נראה לי לאסור גם בזה ):

[טז] שאנו רק תולדת בורר וכו'. כן הוא מסברא דברירה שבמשכן הי' באוכל ופסולת וכיון שאינו ממש ברירה שבמשכן הוא תולדה וכמ"ש הרמב"ם והרב המגיד פ"ז. ועוד נראה כיון דבירושלמי יש פלוגתא בבורר אוכלין דחזקי' מחייב ור"י פוטר. וכיון דר"י פוטר ואפילו תולדה לא הוי דס"ל דלא דמי כלל לברירה שבמשכן מה"ת להפליג מחלקותם לומר דלחוקי' דומה ממש לברירה שבמשכן להיות אב מלאכה. ועי' בתה"ד סימן נ"ו בטחינה שלא בגידולי קרקע אף להמחייבין. וס"ל ג"כ באוכל שאינו גידולי קרקע שייך טחינה מ"מ בתרתי לריעותא דאוכל שאינו גידולי קרקע יש לומר שמודים. עי"ש. וכן פסק בש"ע סי' שכ"א ומדבריו סיוע לדברינו:

[יז] (א) הי' לפניו מין אחד ויש בו גדולות מותר וכו'. כתב התה"ד בהא דבורר מין אחד ממין הג"ה ) וראיתי בס' מנורה הטהורה סק"ד ובקה"מ סק"ה הביא דברי הירושלמי להלכה שלא יברור את כולו וגם באוכל מתוך פסולת כתב כן. והנה מ"ש באוכל מתוך פסולת אינו מחוור כלל. גם בשני מיני אוכלין אם באנו להחמיר שאסור כשבורר כולו ממילא לפי גמרא דידן יאסור אפי' לא יברור כולו. והעיקר כמ"ש בשני מיני אוכלין להחמיר אם רוצה בברירת שניהם אפי' לא יברור כולו אפילו שני המינים נאכלין באותה סעודה. ואם אינו רוצה רק במין שבורר מותר אפי' בירר כולו כמ"ש בארוכה: