אגלי טל קסא

(ו) ואף שבביאורנו למלאכת מרקד סק"ז השגתי על הלבוש מהא דלא ליהדק אינש צבתא אפומא דכוזנייתא עי"ש. מ"מ י"ל שטעם זה מועיל לפטור מחיוב חטאת עכ"פ. ואינו אסור רק מדרבנן כמבואר לשון הש"ס דמחזי כמשמרת. וע"כ בחולב דלא מחזי כבורר לא גזרו:

(ז) אך כל זה הוא לפי סברת הלבוש. ויען שאין לסברתו ראי' כי בביאורנו למלאכת מרקד סק"ז ביארתי דע"כ הא דמותר לסנן מים מקיסמין הוא משום טעם אחר. ונשאר דברי הלבוש רק סברא גרידא. והנה יש להוכיח להיפוך דבפ' חבית בהא דכתבו התוס' בשם ר"ת דחולב בשבת לתוך אוכל חייב כיון שהבהמה אסורה משום אבר מן החי שאסור בשחיטה חשיבה הבהמה פסולת והוי כנוטל אוכל מתוך פסולת. וביאר שם האבן עוזר שאין כוונתם משום בורר רק משום דש דכן כתבו ביבמות להדיא דחולב חייב משום דש משום שבורר משקה מאוכל הוי כמו אוכל מתוך פסולת. והוי דש. ודבריו נכונים בביאור התוס'. אך בחי' הרשב"א כתב דחייב משום בורר. ובזה א"א להעמיס פירושו. אך צ"ע למה באמת דילג הרשב"א מדש לבורר דפשוט כיון שהבהמה חשובה פסולת שוב הוי דש. ואם בחולב ביו"ט משום שהחלב הוא משקה ובהמה היא אוכל הוא כמו אוכל מפסולת הוי דש כ"ש באוכל מפסולת ממש. ונ"ל דהנה סברת ר"ת דחולב בשבת הוא כמו אוכל מפסולת הוא דוקא בחולב כדי לשתות בשבת ובשבת הבהמה אסורה חשוב כמו אוכל מפסולת. ואף שראוי' למחר והבהמה ג"כ אוכל על למחר הלוא מחשבתו לשתות היום ועל היום הוי הבהמה פסולת וכיון שלפי מחשבתו הוי אוכל מפסולת חייב דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה. ואף בזה חולקין הפוסקים על הר"ח. אבל בחולב לשתות למחר לא הוי אוכל מתוך הפסולת גם לר"ת [ותדע שהרי הבורר ביוה"כ לאכול לערב הוי בורר כמבואר בפוסקים גבי קניבת ירק. והא ביוה"כ הכל אסור באכילה ונאמר שהכל פסולת. אלא ודאי על ערב שפיר חשוב אוכל. ואף שאפשר לדחות ראי' זו כן הוא ברור בסברא] ולפי"ז י"ל דאפי' בחולב לשתות היום. (עי' השמטה) כיון דאינו מוכח ממעשיו שכוונתו לשתות היום. על מחשבה לבד לא מחייבינן לי'. דמחשבה גרמא הוא כמ"ש רש"י גיטין נ"ג. ועמ"ש בביאור שיטת רש"י בסק"א. אך י"ל דחולב יש בו חיוב בורר ג"כ אלא שא"א לחייבו שתים כנ"ל אות ב' רק כשחולב לשתות לאלתר אינו חייב משום בורר רק משום דש. וא"כ החולב בשבת לתוך אוכל איך שיהי' כוונתו חייב שאם כוונתו לשתות לאלתר חייב משום דש כיון שלאלתר הוא שבת והבהמה היא פסולת. ואם כוונתו לשתות למחר הוי בורר שני מיני אוכלין זה מזה לאכול לאחר זמן דחייב משום בורר וכיון דבכל אופן שיהי' מחשבתו הוא מלאכה לכן חייב. מעתה ניחא דברי הרשב"א דכיון דע"כ צריך לבוא משום בורר ג"כ רק שצריך לחיוב דש ג"כ כדי שיתחייב אפי' שיהי' כוונתו לשתות לאלתר דבזה אינו חייב משום בורר. ולהרשב"א לשיטתו בחולב בשבת אפי' לאלתר חייב משום בורר. דהנה בסק"א ביארנו שיטת הרשב"א דפסולת מתוך אוכל ביד לאכול לאלתר בדברים שדרכו בכלי פטור משום דס"ל דביד הוי רק תולדה כשיטת תוס' רי"ד דברירה שבמשכן הי' בכלי וביד הוא רק תולדה ופטור לאלתר כיון דלאו עיקר ברירה הוא. ממילא באוכל מתוך פסולת שפטור אפי' אין דרכו בכלי. ומ"מ במה שאי אפשר לבררו פסולת מתוך אוכל רק אוכל מתוך פסולת יש לומר דהוי אב מלאכה ושוב חייב אפי' לאלתר. וכמו פסולת מתוך אוכל ביד לדעת הרשב"א דמותר לאלתר. מ"מ בדבר שאי אפשר בכלי רק ביד חשוב ביד כמו בכלי וחייב כמו כן באוכל מתוך פסולת שמותר לאלתר מ"מ בדבר שא"א פסולת מתוך אוכל רק אוכל מתוך פסולת חייב לאלתר, וכ"ש לשיטת התוס' דבדבר שרובו פסולת דרך לברר אוכל מתוך פסולת והוי אוכל מתוך פסולת כמו פסולת מתוך אוכל. ממילא לדעת הרשב"א דפסולת מתוך אוכל בדבר שאין דרך לבררו בכלי רק ביד חייב אפי' לאלתר. חייב גם כן ברוב פסולת אפי' לאלתר וכ"ש בדבר שא"א לבררו כלל פסולת מתוך אוכל. וא"כ החולב שאין דרך לחלוב כלל בכלי וא"א לחלוב פסולת מתוך אוכל שלעולם הוא אוכל מתוך פסולת חייב משום בורר אפי' לשתות לאלתר. ע"כ כתב הרשב"א חייב משום בורר כיון דמשום דש לבד א"א לחייבו דאינו מבורר מחשבתו שהוא לשתות היום ומשום בורר לבו חייב בכל אופנים לשיטתו. א"כ חיוב דש בזה אינו מעלה ומוריד כלל. ע"כ כתב חיובו משום בורר. ומה דאמר בגמ' חולב משום מפרק היינו לחייבו אפי' ביו"ט שהבהמה הוא אוכל. ובורר שני מיני אוכלין כיון דלאו עיקר ברירה הוא והוא רק תולדה מותר לאלתר וכשיטת הר' המגיד והמבי"ט בזה לקמן ס"ק ט"ו ושם בסוגיא בא לפרש הברייתא החולב ביו"ט סופג ארבעים ע"כ אמר חולב משום מפרק. אבל החולב בשבת ממ"נ חייב משום בורר שאם כוונתו לשתות לאלתר הוי בורר אוכל מתוך פסולת. ולדעת הרשב"א כיון שא"א לבררו פסולת מתוך אוכל חייב אפי' לאלתר ואם כוונתו על למחר הוי בורר שני מיני אוכלין זה מזה על לאחר זמן וחייב. רק לשיטת התוס' דפסולת מתוך אוכל לאלתר ביד מותר ולא חלקו אם אפשר לבררו בכלי. החולב לשתות לאלתר אינו חייב משום בורר וחייב רק משום דש:

(ח) ויש לומר לדעת התוס' החולב לשתות לאלתר דחייב משום דש. ומשום דש לבד אי אפשר לחייבו דאינו מבורר מחשבתו שהוא דש. אלא משום שאם כוונתו על למחר הוי בורר וארכבי' אתרי רכשי אדש ואבורר. ואינו חייב חטאת בזדון שבת ושגגת מלאכות [ואם חולב לשתות לאח"ז חייב משום בורר לבד כיון דאפי' כוונתו לאלתר אין פטורו רק משום דבעינן מלאכת מחשבת כמ"ש הר"ח בסוגיא. וע"כ שפיר חייב משום דמחשבתו לאחר זמן דמהני מחשבתו להחשב מלאכת מחשבת. רק אם כוונתו לאלתר דאין כאן חיוב בורר רק חיוב דש. וכשאינו מתכוין לשתות היום לא הוי דש כלל. א"א לחייבו משום דש לבד משום מחשבתו. רק משום דממ"נ הוא מלאכה או דש או בורר. ובכה"ג אין כאן חיוב חטאת] וע"כ הרשב"א דאמר "חייב" סיים משום בורר:

(ט) ומכאן ג"כ ראי' למ"ש בסק"א בביאור שיטת התוס' דבורר פסולת מתוך אוכל ביד לאכול לאלתר מותר. והסוגיא דמחלק בין לאלתר ללאחר זמן מיירי בפסולת מתוך אוכל. שהרי פירשו הסוגיא בשני מיני אוכלין. ואם נאמר שמפרשים הסוגיא באוכל מתוך פסולת כהר"ח. ופסולת מתוך אוכל היינו הבורר מה שאינו רוצה לאכול כדי לאכול מין שני לאלתר חייב. ולפמ"ש התוס' בפסולת מרובה הוי אוכל מתוך פסולת כמו פסולת מתוך אוכל. ממילא כל שכן מה שא"א כלל לברר פסולת מתוך אוכל. חייב אוכל מתוך פסולת ביד כדי לאכול לאלתר אפי' בשני מיני אוכלין וא"כ החולב אפי' ביו"ט יתחייב משום בורר. ובפרק המצניע לא אתי עלה רק משום מפרק. ומוכח כמ"ש. ודברי הג"א שכתבנו בסק"א אות י"ט קשיין גם מחולב. מיהו קושיא זו אפשר ליישב דהגהות אשרי סובר כהלבוש. וכיון שאפשר לינק לא חשוב בורר כנ"ל אלא שבלא"ה דברי הגהות אשרי קשים והי' גם זה סניף:

(י) ולפי מה שביארנו החולב בשבת סמוך לערב. כדי לאכול לאלתר לערב או אפילו לאלתר בו ביום פטור. דלערב אינו חייב לא משום דש שהרי הבהמה אז ראוי לאכילה. ולא משום בורר כיון שהוא לאלתר, והוי בורר אוכל מאוכל דמותר לאלתר בשני מיני אוכלין אפי' להרשב"א כנ"ל. [ואף שחולב לשתות לערב שהוא כמו למחר מ"מ חשוב לאלתר כמבואר בד"מ סי' תרי"א גבי קניבת ירק ביוה"כ