אגלי טל קס

הנ"ל דבעי סמוך לסעודתו ממש היינו אם אוכל מה שבורר לאחר שעה לברירתו ובתחילה אוכל דברים אחרים. וצ"ע:

[י] שיש עליהן קליפה להניח לאח"ז וכו'. כתב הב"י סוף סי' שכ"א בשם הירושלמי דקולף שומים ובצלים להניח חייב משום בורר. ולאכול לאלתר מותר עיי"ש. וכ"כ המג"א סי' תק"י בלוזים להסיר קליפתן. וקשה לי דא"כ דינו כדין בורר אוכל מתוך פסולת וממילא יאסר בכלי המיוחד לכך אפי' כדי לאכול לאלתר כמו בנפה וכברה. וכמו שכתב הריב"ש סי' קפ"ד בענין לגרור הגבינה במורג חרוץ בעל פיפיות דאפי' להרשב"א דטחינה כדי לאכול מיד מותר מ"מ בכלי זה המיוחד לכך אסור כמו נפה וכברה עי"ש. וא"כ צא ופרנס מתני' ר"פ כל הכלים קורנס של אגוזים לפצע בו את האגוזים. הרי דאפי' בכלי המיוחד לפצוע מותר. אך לק"מ דבפציעה עדיין לא הוברר האוכל מתוך הפסולת. ואה"נ שאם הי' כלי מיוחד לברר האוכל מתוך הפסולת לגמרי הי' אסור וכל דש שאין בו חיוב בורר הוא ג"כ מטעם זה שעדיין הקליפות מעורבין [ומלאכת דישה הוא רק שלא יהי' החיטין בתוך הקליפות ומ"מ עדיין הם מעורבים וע"ז באה מלאכת זורה לברר החיטין מבין הקליפות] וכ"ש שבירת קליפת האגוזים בלא הוצאת האוכל מתוכן שאינו לא דש ולא בורר כמ"ש בדרכי משה סי' תרי"א:

(ב) איברא דקשה לי מחולב שהוא תולדה דדש יתחייב משום בורר ג"כ אם חולב כדי לשתות לאחר זמן [ואפי' בחולב לשתות לאלתר אינו ברור שלא יתחייב דכיון דדרכו לחלוב ביד אוכל מתוך פסולת יש לומר דחשוב כמו בכלי כמו שביארנו בביאור מלאכת קוצר בס"ד] כמו שמחייב משום דש דהחלב הוא משקה והבהמה שהיא אוכל חשוב כמו פסולת לגבי' מהאי טעמא יתחייב משום בורר ג"כ. וי"ל כיון דדש ובורר דמיין להדדי כמ"ש בשיטה המיוחסת להר"ן א"א שיתחייב שתים. וכמו משמר לרבה דבין אתרי בי' משים בורר בין אתרי בי' משום מרקד חייב ואי עבד בשוגג אינו חייב שתים דאין כאן אלא דבר אחד שהוברר האוכל מהפסולת. ה"נ בדש ובורר דמלאכת שניהם הוא להסירו מהפסולת א"א שיתחייב שתים. וכיון דדמיא יותר לדש חייב משום דש לבד והיינו טעמא דסוחט זיתים וענבים אינו חייב שתים משום בורר ומשום דש:

(ג) איברא דאכתי קשה החולב לתוך הקדירה דאינו חייב משום דש יתחייב משום בורר. ובסוחט לתוך הקדירה לא קשיא דבמין אחד לא שייך ברירה וכיון דחשוב אוכל ולאו שם יין עליו עדיין הוא מין אחד עם הענבים ולית בי' משום בורר ג"כ. אך החולב דחלב ובשר שני מינים הם לגמרי א"כ בחולב לתוך הקדירה דאינו חייב משום דש יתחייב משום בורר:

(ד) ונראה לי דהנה בסי' שי"ט סעי' יוד יין שיש בו קיסמין דקים מותר לסננן במשמרת הואיל וראוין לשתות בלא סינון. ופי' הלבוש דהיינו שהי' יכול לסננן בשניו בשעת שתי' עי"ש. והיינו דדרך שתי' לא הוי מלאכה כלל כעין שכתב הרא"ש ובש"ע סעי' ט"ו דמים שיש בהם תולעים מותר לשתותן ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר אלא במתקן הדבר קודם אכילה ושתיה. וע"כ כיון שראוין לשתותן כלא מלאכה כלל מותר לסננן גם במשמרת אבל בורר פסולת מתוך אוכל אף שיכול לאכול האוכל ולא יגע בפסולת מ"מ ברירה יקרא אלא דמשום דכוונתו לאכול לאלתר לא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש הר"ח בסוגיא מ"מ המעשה בעצמה ברירה מקריא רק דמותר משום מחשבתו. וכיון שאי אפשר לאוכלו בלא מעשה ברירה כשבוררו לאוכלו לאחר זמן או בוררו פסולת מתוך אוכל אסור וחייב. משא"כ כשיכול לסננו בשיניו בשעת שתי' דזה לא הוי מעשה בורר שוב לא חשוב בורר כלל. ומה שאסור לסנן את המים מתולעים אף שיכול לסנן בשעת שתי' במפה וא"כ לא יחשב בורר לפי סברת הלבוש הנ"ל. לא קשה מידי דבתולעים שבלא מפה אסור לשתות א"כ המים בעצמם אינן ראוין לשתי' רק בצירוף מפה וכשמסננים קודם שתי' ואחר הסנון ראוים בעצמם שפיר הוי מלאכה שתחילה לא הי' ראוין ועתה אחר הסנון ראוין בעצמם. ועי' בתוס' ר"פ המוציא. ודוקא במים שבו קסמין שיכול לשתותם בלי שום סיוע דבר אחר חשוב מבורר ולא חשוב הסנון ברירה. וע"כ בחולב א"א שיתחייב משום בורר כיון שיכול לינק בפיו דכה"ג לא הוי בורר כלל כיון שהוא בשעת שתי' שוב אפי' לחלוב ביד מותר ודוקא משום דש חייב החולב דאפי' לינק בפיו הא חשוב מפרק כלאחר יד דפטורו רק משום מלאכת מחשבת כמ"ש באה"ע סי' קכ"ג בח"מ וב"ש ופר"ח דפטור העושה מלאכה שלא כדרכו משום דלא הוי מלאכת מחשבת. ע"כ כשחולב ביד חייב משום דש כמו הבורר פסולת מתוך אוכל אף דאפשר לברור אוכל מתוך פסולת כיון דאוכל מתוך פסולת לאלתר גם כן ברירה הוא. אלא דלא הוי מלאכת מחשבת ושוב כשבורר פסולת מתוך אוכל או לאכול לאחר זמן דהוי מלאכת מחשבת חייב ה"נ בזה [ומה שבורר בשעת אכילה פשיטא להרא"ש שמותר אף שדש אסור. היינו משום שמצינו בורר כדי לאכול לאלתר מותר ולא חשוב מלאכת מחשבת. ע"כ שבשעת אכילה לא הוי מלאכה כלל. ועל כן כשמחשבתו לאכול תיכף לא חשוב מלאכת מחשבת אבל דש דאפי' לאכול לאלתר חייב והטעם משום דאפילו אוכלו בשעת דישה דש הוא וחייב וע"כ אסר הרא"ם מציצת פירות] ואין להקשות הא מ"מ א"א לינק בפיו בשבת משום איסור דרבנן שגזרו בכלאחר יד. וא"כ יהי' דינו כמים שיש בהם תולעים דכיון דאסור לשתות מחשש שמא יבא אחד מהם לתוך פיו שוב הוי בורר כשמסנן וה"נ כיון שאסור לינק משום איסור שבת ליהוי נמי בורר. לק"מ שהרי הר"ת בלא"ה אסר בשבת כיון שהבהמה אסורה בשבת משום איסור שחיטה חשיבה פסולת והא דחולב עז מוקי לה ביו"ט. וביו"ט הא מותר לינק כשהוא רעב לדעת ר"ת יבמות קי"ד. ולהחולקים על הר"ת וס"ל דחולב עז אפי' בשבת דחשוב אוכל משום שראוי למחר ה"נ לא חשוב בורר כיון שיכול לינק למחר בלא ברירה:

(ה) ולפמ"ש מיושב ג"כ קושית המג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ז שהקשה דסחיטת זיתים וענבים יתחייב משום בורר ורצה להוכיח מזה דיין וענבים הוא מין אחד. ולפימ"ש י"ל משום דיכול למצוץ הענבים בפיו שלא יהי' בורר כלל. ודוקא משום דש חייב הסוחט דאפי' ימצוץ בפיו. דש הוא. ואף המתירין למצוץ היינו משום דהוי סחיטה שלא כדרכה. וא"כ ההיתר רק משום מלאכת מחשבת. אבל עכ"פ דש הוא. וא"כ אינו מיקרי שיכול לעשות בלא דישה וכנ"ל: