אגלי טל קנט

אך לפענ"ד אינו צריך לטעם הלבוש דפשוט דתולעים שבמים אינם נרגשים בפיו בשעת שתי' ואינו יכול לשתות המים לבד בלא התולעים אבל זבוב שבכוס פשוט שיכול לשתות בלי שיבוא הזבוב לפיו ולא הוי בורר:

וראיתי להרב בסידור בהל' רבתא לשבתא כתב שלא לסמוך על היתר הנהוג להוציא הפסולת בכף עם משקה יחד כי יש בזה חשש חיוב חטאת וסקילה ח"ו. ולי נראה שיש לסמוך ע"ז ההיתר בלי שום פקפוק כמו שכתבתי:

(יא) ונראה פשוט דהיתר הט"ז אינו רק אם רוצה לאכול לאלתר דבזה אין איסור בברירת אוכל רק בברירת פסולת וכיון שהפסולת אינו מתברר שהוא עם מעט משקה מותר אבל להניח לאחר זמן אסור שהרי האוכל הנשאר מתברר ואף שאין עושה בו מעשה הלוא חק תוכות ג"כ מחויב בשבת משום דמחשבתו לכתיבה וה"נ הרי כוונתו לברור האוכל:

[ז] אעפ"י שלא בירר כל הפסולת שבו חייב. כבר נתבאר היטב בביאורנו למלאכת זורה סק"א דדעת הירושלמי כל שלא בירר כל הפסולת פטור אך הש"ס שלנו לא סבר לה וס"ל דחייב משום דס"ל דהמלאכה הוא בהפסולת הנדחה מהאוכל ומאחר שהפסולת הוא מבורר ומופרש לעצמו לא איכפת בהאוכל אם עדיין נשאר בו פסולת או לא:

[ח] היו בו פסולת מיעוט וכו'. זה נתבאר באריכות בביאורנו למלאכת מרקד סק"ו בס"ד:

[ט] אלא עד שעה סמוך לברירתו וכו'. הב"י בסי' שי"ט כתב בשם המרדכי דוקא להתחיל לאכול אחר ברירתו אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר. והרמב"ם כתב וכו' ומשמע דלא שרי לברור אלא לאכול מיד אחר ברירתו אבל לאכול אחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואפשר שכל בורר לצורך סעודה כל זמן שמיסב באותה סעודה חשוב לאלתר כדעת ר"ח עכ"ל הב"י משמע לכאורה מדבריו דמרדכי ור"ח פליגי. אך ז"א דהנה דברי המרדכי לא נמצא במרדכי עצמו רק בהגהות מרדכי בשם ראב"ן והרי הראב"ן בסי' שנ"א כתב וז"ל ואע"ג דאמרינן בגיטין מצאו לאלתר וכו' דאביי מפרש בירושלמי כל זמן שיושב על השלחן ואוכל עכ"ל. והם דברי ר"ח כהוייתן. הרי שדעת המרדכי ג"כ דלצורך אותה סעודה כל זמן שמיסב בה חשוב לאלתר. ויש לעיין אם דוקא סמוך לסעודה ממש אבל כל שיש הפסק מעט אפי' פחות משעה אסור. ומ"ש המרדכי לאחר שעה היינו לאחר זמן או דילמא שעה דוקא. והנה המג"א סי' שכ"א ס"ק ט"ו דבעי סמוך לסעודה ממש. אך ביבמות קכ"א. והא דחזינהו בשעתי' דקדקו הפוסקים מדקאמר בשעתי' ולא אמר לאלתר דלאו דוקא שראוהו ממש בשעת העלאה רק בתוך שעה [כ"כ הרב המגיד פי"ג מה"ג הל' כ"ב] א"כ ה"נ יש להוכיח מהמרדכי מדקאמר אבל לאחר שעה אסור דתוך שעה מותר ואף דהכא נזכר בגמרא לאלתר הלא בריב"ש סי' ש"פ דבד' קט"ו:

וחזינהו לאלתר. אך בגיטין לא אמר ר"ש אלא לאלתר אבל מכאן עד עשרה ימים לא. הנה דפחות מעשרה נקרא לאלתר הרי דלשון לאלתר אינו מוכרח שיהי' ממש לאלתר. אלא שבכאן כיון שלא נזכר לו שיעור יש לנו לתפוס השיעור המיעוט שנוכל אבל כיון שנזכר במק"א וחזיוה בשעתי' נראה שהשיעור הוא שעה אחד כיון שאין לשון לאלתר סותר זה עכ"ל. וא"כ בנ"ד אי לאו דברי המרדכי כיון שלא נזכר בגמ' רק לאלתר יש לנו לומר לאלתר ממש אך יען שנזכר במרדכי לאחר שעה יש לנו לפסוק כן כיון שאין לשון לאלתר סותר זה. וכן משמע בתוס' בסוגיא שהקשו על רש"י שמתיר בנפה וכברה לאלתר ממתני' דספ"ק דביצה דאסור בנפה וכברה ביו"ט ולא מפליג בין לאלתר לבו ביום ע"ש ואף דהברירה הוא כשהקטניות חיים ועדיין מחוסרין בישול מ"מ נקרא לאלתר. וכן מוכח בעבודת הקודש לרשב"א שסובר שמה שהותר ברירת קטניות ביו"ט היינו דוקא לאכול לאלתר. ויש לדחות קצת דשפיר הוי סמוך לסעודה וקודם שיתבשלו הקטניות אוכל דברים אחרים. מ"מ פשטן של דברים אינו כן והרמב"ם כתב ואם בורר בשחרית לאכול בין הערבים חייב וכתב הב"י דמשמע לאחר ג' או ד' שעות לא מחייב. משמע מהב"י דפטור אבל אסור אך בגמ' משמע שאין כאן רק שתי חלוקות מותר וחייב חטאת ובתוס' ד"ה מידי קו"ת קתני פירשו דכיון דנחית לפרש דיני ברירה דביד מותר ובנפה וכברה חייב חטאת לא הי' לו להשמיט קנון ותמחוי דפטור אבל אסור. וה"נ אם איתא דאחר ג' שעות פטור אבל אסור לא הי' לו לתנא להשמיט זה ולמיתני רק שתי חלוקות לאלתר מותר לבו ביום חייב חטאת. והו"ל למיתני ג"כ לאחר ג' וד' שעות פטור אבל אסור. ע"כ נראה דודאי אין שום חילוק בין איסור לחיוב חטאת בזה וכל שאינו נקרא לאלתר חייב חטאת. אלא משום דלשון לאלתר סובל אפי' אינו לאלתר ממש כמו שהוכיח הריב"ש מהא דגיטין ע"כ אין לנו לחייבו חטאת בג' וד' שעות דדילמא גם זה בכלל לאלתר. וגם אין לנו להתיר כי אם לאלתר ממש או בתוך שעה המפורש במרדכי להתיר. ולפמ"ש אין צורך לחלק לדעת הרמב"ם בין ברירת אוכל מפסולת בין ברירת אוכל מאוכל אלא דלהתיר לא התיר הרמב"ם רק לאלתר ולחיוב חטאת דוקא בין הערבים כנ"ל ועדיין מבעיא לי במה שלמדנו מהמרדכי דבתוך שעה מותר. יש לומר דוקא שאוכל מה שבורר תוך שעה לברירתו. אבל תוך שעה לסעודתו ובתחילת סעודתו אוכל דברים אחרים שוב אסור. ולפי"ז יתקיימו דברי המג"א