אגלי טל קנח

הי' עירוב בתולדה חייב שאני בורר דעיקרו בורר צרורות ואין הצרורות גדלין עם התבואה רק שמתערבין אח"כ וע"כ אם בורר הקיסמין ביד חיובו משום בורר אף שלא הי' הפסולת מגופו משא"כ ע"י נפה דחיובו משום מרקד ואין ריקוד בפסולת שאינו מתולדה:

(ג) אך שתי תשובות בדבר. הא'. דהא ביד עיקר ברירה פסולת מתוך אוכל. וכ"ש בכלי דחייב בה כמו קוצר קטניות דחייב אף דדרך לעוקרן ביד כמבואר אצלינו במלאכת קוצר סעיף א' ס"ק ג' דחשוב בכה"ג אב מלאכה. ועוד דבכל מלאכת בורר דפסולת מתוך אוכל הוי יותר מלאכה מאוכל מתוך פסולת וכיון דאוכל מתוך פסולת מצינו בכלי כ"ש דחייב בפסולת מתוך אוכל:

(ד) ונראה ליישב לדעת הר"ן דהחילוק שבין אוכל מתוך פסולת לפסולת מתוך אוכל לאלתר היינו משום דפסולת מתוך אוכל עיקר ברירה עי"ש. היינו דפסולת מתוך אוכל אב מלאכה ואוכל מתוך פסולת תולדה ע"כ חשוב פסולת מתוך אוכל דרך מלאכה אפי' בלאלתר. ולפי"ז כיון דבורר הוא בתבואה וצרורות ומרקד בקמח וסובין שמבדיל הקמח מהסובין כמ"ש רש"י ע"ה:

בסוף הסוגיא ובקמח שנתערב בו צרורות או קסמין פסולת דאתי מעלמא לא הוי אב מלאכת בורר שהוא בתבואה ולא בקמח ולא אב מלאכת מרקד שהוא בסובין ולא בצרורות רק שמ"מ הוא תולדה דס"ס הוא מבדיל אוכל מפסולת [וכמ"ש רש"ל בביאור הסמ"ג דבורר דברים גושיים בכלי וכל למטה ופסולת למעלה הוא תולדה דמרקד]. ה"נ הוי תולדה לבורר או למרקד. ומ"מ כיון שאינו עיקר ברירה ולא עיקר ריקוד י"ל שמותר לאלתר אף דבנפה וכברה אסור אפי' לאלתר היינו משום שהוא עיקר מלאכת בורר ואף שהוא פסולת מתוך אוכל דמבואר בכל מלאכת בורר שפסולת מתוך אוכל הוי מלאכה טפי מאוכל מתוך פסולת. ודלא כמהרש"ל בזה וכמ"ש בסק"א. אבל בזה שהיא רק תולדה ואינו עיקר ברירה יכול לאפותו כדי לאוכלו לאלתר ואפי' באמת נתכוין לאכלו לאחר זמן כיון דמן התורה הכל מותר דמלאכת אוכל נפש הוא וא"א מעיו"ט שנפל לתוכו ביו"ט ובדרבנן מותר הערמה ויכול לומר לאלתר מכוינא. ועוד אפשר דמיירי באמת בלאלתר כמו שפי' רשב"א בעה"ק מתני' דבורר קטניות בלאלתר. ע"כ מותר מדינא רק ביד אסור דמחזי כבורר היינו דכיון שעושה מעשה המלאכה בצרורות ובזה דומה לבורר מחזי כבורר. אבל בנפה לא מיחזי כבורר בכלי שפסולת למטה וזה פסולת למעלה ולא כמרקד שמרקד הוא בורר סובין וזה בורר צרורות. ע"כ מותר כנ"ל. אך לדעת שאר פוסקים צ"ע:

(ה) וראיתי בספר בית מאיר בסי' שי"ט בשם מהריט"ץ בזבוב שנפל לכוס מותר ליקח הזבוב מתוך הכוס ולית בי' משום בורר דאין בורר בלח רק בכלי ולא ביד. והבית מאיר הביא ראיה לדבריו מהא דשמעתין דנוטל קיסם מתוך הקמח לא הוי בורר ממש רק מיחזי כבורר. ולמה. אלא ודאי אין ברירה בלח ביד וקמח לח הוא אלא דלאו לח ממש הוא ע"כ מחזי כבורר. אבל בלח ממש אפי' מיחזי כבורר לא הוי עכ"ד. ולפמ"ש אין משם ראי' לדעת הר"ן:

ומ"מ כיון דשותה הכוס לאלתר [דבהכי מיירי] שוב מותר לדעת הר"ן כיון שהכוס לח ואינו גוש ואינו בורר ממש ומותר לאלתר לפי הנ"ל ושפיר מוכח מההוא דביצה דמותר מדאורייתא. אך מ"מ אסור עכ"פ מדרבנן משום דמיחזי כבורר כהאי דביצה כיון שמעשה המלאכה הוא בפסולת:

(ז) עוד כתב הבית מאיר טעם להתיר ליקח הזבוב משום שנראה וצף על המשקה. והנה אם היה הזבוב מונח על פני המשקה שלא היתה מקצתה משוקעת היה ההיתר נכון וכמ"ש לפנינו בט"ק י"ח אבל עינינו הרואות שאינו כן ועכ"פ מקצתה משוקעת. על כן אין להתיר להוציא את הזבוב:

(ח) והט"ז בסי' שי"ט התיר להוציאה מם מעט משקה יחד. ולכאורה דברי הירושלמי הוי תיובתי' דבירושלמי איתא יש בורר צרורות כל היום ופטור כ"ז שלא בירר כל הצרורות. הרי דאף שהצרורות לבדם בלא אוכלין בתר אוכלין אזלינן שלא נתבררו ופטור ה"נ להיפוך כיון שהכוס נתברר אף שהפסולת לא נתברר שהוא עם מעט משקה יתחייב. אך ביארנו בביאור מלאכת זורה ס"ק א' דהגמרא דידן אינה סוברת כן. וטעם מחלקותם דגמ' דידן סוברת דבורר פסולת נחשב הברירה בפסולת וכיון שהפסולת נתברר חייב. ממילא כשהפסולת לא נתברר לא חשוב בורר פסולת. ואף כי כתבנו שם ס"ק א' דהתוס' אינם סוברים כן אלא שגם גמרא דידן סוברת בורר פסולת המלאכה באוכל ואעפ"כ חייב אף שלא בירר כל הפסולת דחייב גם על בירור מקצת וא"כ כ"ש כשלקח הזבוב עם מקצת משקה שעיקר משקה הנשאר בכלי נתברר כולו וכיון שהמלאכה במשקה יתחייב. הלא ביארנו שם דלהתוס' אפי' בורר פסולת מתוך אוכל לאכול האוכל לאלתר מותר. הגם שלדעת תוס' רי"ד במשמר ביארנו דס"ל המלאכה באוכל וביארנו ג"כ לשיטתו דבורר פסולת מתוך אוכל במה שאין דרך לברר בכלי חייב אפי' לאכול לאלתר אין להחמיר כל כך לחוש לסברתו בזבוב שנפל לכוס שבלא"ה כתבנו לעיל דעת מהריט"ץ ובית מאיר להתיר לברר הזבוב לבדה דס"ל ביד הוי שינוי גמור בדברים לחים שאינו בורר כלל ורק לדעת הר"ן העלינו לעיל דאסיר משום דמיחזי כבורר וא"כ בדרבנן אין להחמיר כל כך:

(ט) ויש להביא ראי' לדבריו מתוספתא דשבת פי"ז נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל כו' ביררן אלו לעצמן ואלו לעצמן חייב והיינו שרוצה גם בברירת מין הנשאר שבורר כל המין ונשאר מין השני מבורר. ועי' בס"ק ט"ו אות ב' שביארתי תוספתא זו. ומדנקט ביררן אלו לעצמן ואלו לעצמן והלא בברירת מין השני לבד נתחייב ואפי' מוציא משני המינים יחד רק שנשאר מין השני מבורר. משמע דכה"ג לא חשוב ברירה אף שנשאר מין השני מבורר וה"ה במוציא פסולת ואוכל יחר מתוך אוכל אף שהאוכל הנשאר מבורר פטור:

(י) ועוי"ל טעם להתיר דהנה בסי' שי"ט במים שיש בהם תולעים דמותר לשתותן ע"י מפה דלא שייך בורר ומשמר בשעת אכילה הקשה הלבוש דל"ל טעם זה תיפוק לי' משום דאפשר לשתותו בלא סינון שיזהר שלא יכנסו התולעים לתוך פיו וכמו במים שיש בהם קסמים שכתב הסמ"ג דמותר לסננן מהא טעמא ותירץ הלבוש דשאני הכא דאסור לשתותו כך משום חשש שמא יבלע אחד מהם. ולי יש לדון בתי' זה לפמ"ש המג"א ס"ק י"ב דמשום האיסור לא נחשב פסולת דאריא הוא דרביע עלה ה"נ לא חשיב בורר משום האיסור ובעצמותו לא חשוב שהוא מעורב דיכול לשתותו בלא סינון [ואם היינו מפרשים דברי הסמ"ג משום דכיון דיכול לשתותו בלא סינון לא הוי מתקן הי' ניחא דודאי כיון דאסור תחילה לשתותו הוי מתקן וגדולה מזה מצינו [שבת ק"ו:

] מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי. אך לא מסתבר שיהי' טעם הסמ"ג דלא חשוב מתקן. הא'. דכיון שרוצה לסינון זה תיקונו. ועוד דאפי' מקלקל פטור אבל אסור. רק דכיון דיכול לשתות בלא סינון לא חשוב מעורב עם הפסולת והאוכל לחוד קאי. וא"כ ה"נ במים שיש בהם תולעים נאמר דמשום האיסור לא יחשב מעורב.