אגלי טל קנז

בהא דמקשה הש"ס שם וליהוי כזורה ורוח מסייעתו. דהקושיא היה משום דלא עביד מעשה באוכל שבה המלאכה נעשית רק במוץ שהרוח בא ומפריח המוץ. ומה קושיא הא זורה הכל לרוח ועביד מעשה באוכל ג"כ אלא ודאי משום שהרוח מפזר המוץ חשוב מלאכה רק במוץ. וה"נ כיון שהאוכל מתברר חשוב רק אוכל מתוך פסולת. וא"ל דלעולם בזורה חשוב מברר האוכל ג"כ אלא דהא לאו מלאכה הוא דבורר אוכל מתוך פסולת לאו מלאכה הוא. והמלאכה הוא רק מה שמברר המוץ מהאוכל וא"כ לא עביד מעשה באוכל שבה המלאכה. ליתא דהא התוס' בסוגיין מחלקים דכשהאוכל מיעוט הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה. הרי התוס' סוברים דכל שהוא כדרך מיקרי מלאכה וכיון דלפי סברת תוס' רי"ד חשוב זורה בורר אוכל מתוך פסולת ג"כ א"כ דרך זורה כך הוא להיות בורר אוכל מתוך פסולת ג"כ והוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה ויתחייב עלי'. אלא ודאי לא ס"ל להתוס' כתוס' רי"ד [והתוס' רי"ד לא סבירא לי' כשיטת התוס' ב"ק]:

(י) אשר ע"כ נראה דעיקר כמו שהוכחתי דהתוס' ס"ל דהנשאר בידו הוא המתברר. ולענין מה שהקשו בהא דמה דרכו של בורר אוכל מתוך פסולת ולא תירצו דבורר קטניות הוא אוכל מתוך פסולת שהאוכל נשאר בידיו. י"ל משום דס"ל כשיטת ר"ח שכתבנו במלאכת זורה סעיף ג' דחילוק שבין בורר למרקד דבורר הוא ביד ומרקד הוא בכלי. וכן משמע בתוס' ע"ד. בריש העמוד שכתבו ולא חשוב נמי מנפץ אע"ג שבמשכן הי' מנפצים פשתן לעשות יריעות. משום דהיינו דש ממש אלא שזה בתבואה וזה בפשתן. אבל זורה בורר ומרקד הם ג' דברים עכ"ל. ואי כרש"י ס"ל זורה בורר ומרקד נמי כולם בורר ממש אלא שזה בקשין וזה בצרורות וזה בקמח. ואף שחילוק יש דזורה בורר ומרקד בדבר אחד יש ג' נפעלים חשבינן להו ג' מלאכות. אבל התם שזה בתבואה וזה בפשתן א"א לחושבם בשתים דא"כ יהי' מספר המלאכות כמספר המינים. מ"מ עיקר התירוץ חסר מן הספר. ומשמע דס"ל חילוק בין זורה בורר מרקד בפועלים זה ברוח זה ביד וזה בכלי. והשתא שפיר קאמרי דבתבואה ופשתן אין חילוק רק בנפעל זה תבואה וזה פשתן. אבל התם זה זורה זה בורר זה מרקד היינו שהם פעולות חלוקות זה ברוח וכו'. והיינו לר' זירא דקיי"ל כוותי' דמשמר חייב משים מרקד. ה"ה כל שבכלי אפי' אוכל מתוך פסולת הוא מרקד. וגם בבורר קטניות פליגי. וא"כ א"א שיאמר רבה מה דרכו של בורר. בורר קטניות בכלי שהרי בזה עצמו ר' זירא אומר שהוא מרקד ומה ראי' הביא רבה לדבריו. והרמב"ן והר"ן סוברים כשיטת רש"י שכתבנו שם דחילוק שבין בורר למרקד שבורר הוא בתבואה ומרקד הוא בקמח. ולפי"ז בורר קטניות בנפה וכברה לכ"ע היינו בורר:

אך דעת התוס' רי"ד בספר המכריע כתבנו לעיל ס"ק א' אות כ"ה דהיורד למטה הוא המתברר ולא הנשאר בידו. וכ"כ המג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ו בשומן ושכר דהנשפך למטה הוא המתברר. ולכאורה מוכח מדברי הרי"ף שהביא המג"א דמה ששופך לחוץ הוא המתברר שכתב בשפיית שכר שנתבאר לקמן ס"ק כ"ט דאין איסור אלא כשנותן קסמים בפי הכלי דהוי כבורר דרך כלי אבל כשמערה כך שרי כדי לשתות לאלתר עכ"ל הנה לכאורה מוכח מהרי"ף דמה ששופך הוא המתברר לא הנשאר בידו. אך י"ל דלעולם הנשאר בידו הוא המתברר. אלא משום דבטח אינו שופך כל השכר מתוך השמרים דא"כ ילכו גם השמרים וע"כ דנשאר מעט מן השכר ואין השמרים מבוררים לא חשוב בורר פסולת רק בורר אוכל מתוך פסול':

[ו] (א) וכן מותר להוציא בכף את הזבוב וכו'. גרסינן בביצה ס"פ אין צדין. ת"ר אין שונין קמח ביו"ט [פירש"י שרקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו אין שונין דאפשר מאתמול] ר"פ וריב"ב אמרו שונין [דליכא טירחא ודבר הנראה הוא שזו הוא פעם שני' ואין זה כמרקד לברור] ושווין שאם נפל לתוכן צרור או קיסם ששונין תני תנא קמי' דרבינא אין שונין קמח ביום טוב אבל נפל לתוכו צרור או קיסם בורר בידו. [אין שונין ואפי' נפל לתוכו צרור או קיסם. אלא בודק הקיסמין והצרורות ובוררן בידיו] אמר לי' כ"ש דאסור דהוה לי' כבורר. [כ"ש דאסור דמיחזי כבורר ובורר אב מלאכה הוא כהרקדה והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין] ותמוה לי דאי נמי שונה בנפה הוא בורר הצרורות והקסמין. ובורר בכלי חמור מבורר ביד כדתנן ספ"ק דביצה הבורר קטניות בורר כדרכו ביד כו' אבל לא בנפה וכברה. ומה זה שכתב רש"י והשונה אינו מרקד שהרי נראה שהכל יוצא ואין כאן סובין. דמ"מ הצרורות אינם יוצאין ונשארין בנפה ויש בו משום בורר או משום מרקד:

(ב) ולכאורה י"ל עפ"י הסוגיא דשבת ר"פ תולין משמר משום מה מחייב רבה אמר משום בורר ר"ז אמר משום מרקד אמר רבה כותי' דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת אף זה כו'. והיינו שבורר אוכל מתוך פסולת כמו שפירשו התוס' והר"ן פרק כלל גדול. אמר ר"ז כותי' דידי מסתברא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף זה כו' ופירש"י לאפוקי בירר קטניות שהפסולת למטה. והנה דעת התוס' פ' כלל גדול דלרבה אינו חייב רק משום בורר ולא משום מרקד וביארנו בס"ק ה' הטעם דמרקד שאוחז הכלי בידו הפסולת נשאר בידו בתוך הכלי. וכיון שהפסולת נשאר בידו חשוב כפסולת מתוך אוכל. וא"כ משמר שאין הכלי בידו וחשוב כאוכל מתוך פסולת אין ללמדו ממרקד רק מבורר [ולדעת הר"ן החולק וס"ל דלרבה חייב אם התרו בו משום מרקד ג"כ כתבנו הטעם משום דתרי גווני מרקד הויין ויש ריקוד שהסולת נשאר בכלי ומוציא הקמח וכיון שהכלי בידו הו"ל כאוכל מתוך פסולת עיי"ש] וא"כ בנ"ד שהאוכל למטה והקיסמין שבתוך הכלי בידו והוי בורר פסולת מתוך אוכל וגם האוכל למטה בין לרבה בין לר' זירא חייב משום מרקד ולא משום בורר. דאפי' לרבה דמשמר חייב משום בורר היינו משום דהוי כאוכל מתוך פסולת. אבל זה שפסולת מתוך אוכל בכלי אינו דומה לבורר קטניות בכלי שהוא כאוכל מתוך פסולת. וכיון שאינו דומה לבורר אלא למרקד. ומרקד נראה דאינו אלא בפסולת דמגופו כמו מרקד שהסובין מגופו. וכה"ג כתב רש"י שבת קמ"ה. גבי כבשים שסחטן פטור שאין זה מפרק שאין המשקה הזה יוצא מן הכבשים שלא גדל בתוכם הרי דדבר שהוא מפרק האוכל מן הפסולת כשאין הפסולת ההוא מתולדה לא חשוב דש כיון דדש שבמשכן הי' הפסולת מתולדה ה"נ י"ל במרקד. כיון דמרקד שבמשכן הפסולת שבתוכו מתולדה ע"כ אין חשוב חיוב מרקד בפסולת שנפל לתוכו. ואף דבורר מפורש בתוספתא פי"ז נתערבו לו פירות בפירות בוררן אלו בפ"ע ואלו בפ"ע חייב הרי דאף שלא