אגלי טל קנד

לאחר זמן ודוקא בפסולת מתוך אוכל חייב משום דבזה אפי' לאלתר חייב לתוס' דס"ל דאפי' פסולת מתוך אוכל לאלתר פטור ומותר א"א לפרש כן דא"כ אפי' פסולת מתוך אוכל לאחר זמן יפטור. וצריך לומר משום שאפשר לברר פסולת מתוך אוכל והוא בורר אוכל מתוך פסולת הוי שינוי. אך זולת טעמים אלו הי' אוכל מתוך פסולת ביד תולדה דאוכל מתוך פסולת בכלי כמו תולש תולדה דקוצר ולדעת הפוסקים המחייבים י"ל שהוא מטעם הנ"ל. אך לדעת הר"ח דמלאכת בורר הוא רק ביד. ומרקד שהי' במשכן שהי' לאחר טחינה כיון שהסובין נשארין למעלה הו"ל פסולת מתוך אוכל. נמצא שלא הי' אוכל מתוך פסולת במשכן. והא דקאמר הש"ס ר"פ תולין מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת דהיינו אוכל מתוך פסולת. היינו בדבר שהפסולת מרובה על האוכל. וא"כ הבורר אוכל מתוך פסולת בדבר שפסולתו מרובה דחייב אין לומר דהוא תולדה דאוכל מתוך פסולת בכלי דהא לדידי' לא הי' אוכל מתוך פסולת במשכן בכלי כלל. וצ"ל לדידי' דאוכל מתוך פסולת הוא תולדת פסולת מתוך אוכל. ויש לומר דהיינו דוקא לר' זירא דר"פ תולין דמחייב משמר משום מרקד וילפינן משמר דהוא אוכל מתוך פסולת ממרקד דהוא פסולת מתוך אוכל ופסק הר"ח כוותי' עי"ש. אבל לרבה דלא יליף אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל ה"נ יפטור. ויש לומר דרבה לא אמר אלא דע"כ דומה יותר לבורר. ומ"מ מודה לר' זירא דילפינן אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל ):

(ב) ולמדנו להר"ח חיוב אוכל מתוך פסולת ביד אינו כמו לרש"י וסייעתו דס"ל דמלאכת בורר הוא בתבואה. ומלאכת מרקד הוא בקמח. ולדידהו אוכל מתוך פסולת ביד הוא תולדה דאוכל מתוך פסולת. בכלי [לבד רש"י עצמו דס"ל אוכל מתוך פסולת ביד באוכלין פטור לגמרי משום שאינו מוכח ממעשיו שכוונתו לאחר זמן] ולר"ח ע"כ אוכל מתוך פסולת ביד הוא תולדה לפסולת מתוך אוכל או לאוכל מתוך פסולת בדבר שפסולתו מרובה ודו"ק היטב:

(ג) והסכמת רוב הראשונים והשלחן ערוך בכל דיני ברירה כר"ח ונמצינו למידין הבורר פסולת מתוך אוכל אפי' ביד הוי אב מלאכה. אבל אוכל מתוך פסולת ביד הוא רק תולדה. וכ"מ בפי' המשניות להרמב"ם במשנה דאבות מלאכות. הבורר פי' בורר אבנים וצרורות ודומיהן מן הזרע עכ"ל. והרי הרמב"ם דעתו כר"ח ואעפי"כ אסברה לה בבורר פסולת מתוך אוכל משמע דאוכל מתוך פסולת לאו היינו אב מלאכה, וכן הרב המאירי כתב וז"ל הבורר בידו פסולת מתוך אוכל ובפירושו על הגמרא כתב דהבורר אוכל מתוך פסולת לאחר זמן חייב. הרי דאף דמחייב באוכל מתוך פסולת מ"מ אב מלאכה לא הוי ביד רק פסולת מתוך אוכל. והבורר בכלי פסולת למטה הוא אב מלאכת בורר. ואם הפסולת למעלה והאוכל למטה לדעת רוב הפוסקים שכתבנו לקמן ס"ק ה' דהנשאר בידו הוא המתברר הוא ג"כ אב מלאכת בורר מקו"ח דאוכל מתוך פסולת הוי אב מלאכה כל שכן פסולת מתוך אוכל ולדעת התוס' רי"ד הוא תולדת מלאכת מרקד. ולדעת התוספות רי"ד שפירש במשנה דאבות מלאכות הבורר בכלי [ולפימ"ש לעיל ס"ק א' אות כ"ו גם הרשב"א והטור ס"ל הכי] לשיטתו הבורר ביד לעולם הוי תולדה כמו תולש ומפרק. ומ"מ מ"ש דאוכל מתוך פסולת ביד הוא רק תולדה אינו מוכרח רק לפי הפירוש דקילתו של אוכל מתוך פסולת משום שאינו דרך ברירה. אך לטעם הרמב"ן משום שאוכל לאלתר מה שבורר יש לומר שגם אוכל מתוך פסולת ביד הוא אב מלאכה וכמ"ש לעיל בהג"ה. ועי' מה שכתבתי לקמן ס"ק ג' בסמוך:

[ג] אפי' שהפסולת מרובה על האוכל וכו'. בס' מנורה הטהורה כתב להחמיר כשיטת התוספות דכשהפסולת מרובה על האוכל הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה ולא יברור אפי' לאכול לאלתר. והנה לפמ"ש בסק"א אות י"ז דלשיטת התוס' אפי' פסולת מתוך אוכל מותר לבררו כדי לאכול לאלתר אין מקום לחומרא זו אך לשיטת ר"ח דהחילוק שבין בורר למרקד דבורר הוא ביד ומרקד הוא בכלי וע"כ לומר דהא דאמר רבה ר"פ תולין מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת והיינו אמ"פ ביד ל"ל דס"ל כשיטת התוס' בדבר שפסולתו מרובה הוי אוכל מתוך. פסולת דרך ברירה וא"כ יש להחמיר:

אך לטעם הרמב"ן דהיתר אוכל מתוך פסולת לאלתר משום שאוכל מה שבורר פשוט שאין לחלק בין אוכל מרובה או פסולת מרובה. וכיון דלשאר פוסקים ההיתר מפורש ולהר"ח הוא ספק שמא כרמב"ן [וע"כ אמר רבה דרכו של בורר אוכל מתוך פסולת שדרכו של בורר גם אוכל מתוך פסולת. ופטור לאלתר משום שאוכל לאלתר מה שבורר ומשמ' דבכלי דלאו דרך אכילה חייב אפי' לאלתר] ע"כ אין להחמיר:

[ד] ואפי' לאכול לאלתר וכו'. בספר קובץ כתב שעלה בדעתו דפסולת מתוך אוכל בשעת אכילה מותר. וכתב שכן מצא מפורש בספר ברכי יוסף. ושארי לי' מרי' שכתב בשמו היפך מה שמפורש בדבריו. שסברא זו כתב בשם מהר"י אבואלפיא והוא כתב שאינה מחוורת דמסתימת הפוסקים משמע דאף בשעת אכילה פמ"א אסור עי"ש. וכן. נראה לי להוכיח מפירש"י במעשה דר' ביבי דקאמר הגמרא ולא ידענא אי משום דסובר אוכל מתוך פסולת אסור. ופירש"י דהיינו דאסור אפי' לאלתר כמבואר בדבריו במה שכתב דבשטוח זה נפרש האוכל מאליו אבל הם לא יכלו לברר. והיינו משום דס"ל אוכל מתוך פסולת לאלתר אסור. ואם איתא דלדידן פסולת מתוך אוכל בשעת אכילה מותר. א"כ נהי דס"ל לר' ביבי אמ"פ לאלתר אסור מ"מ מנ"ל לאסור בשעת אכילה ומהיכי תיתי שיאסור לר' ביבי אמ"פ יותר ממה שאסור פסולת מתוך אוכל לדידן. אלא ודאי אין חילוק בין לאלתר בין בשעת אכילה. וכן הג"ה ):

ולדעת הרמב"ן יש לומר דאוכל מתוך פסולת ביד דבמשכן הי' בוררין ביד בין פסולת מתוך אוכל בין אוכל מתוך פסולת ומ"מ פטור בורר אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר משום דאוכל מה שבורר והו"ל דרך אכילה ולא דרך מלאכ' כיון שאוכלו לאלתר. וכן יש לומר לדעת הר"ח דמפרש הא דר"פ תולין מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת דהיינו ביד היינו דביד אוכל מתוך פסולת ג"כ אב מלאכה ומ"מ פטור לאכול לאלתר כטעם הרמב"ן: