אגלי טל קנג

ותמחוי אבל לא בנפה וכברה וכתב עלה הרשב"א דה"מ לאכול לאלתר אבל לבו ביום [בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל] הרי זה כבורר לאוצר ובשבת חייב חטאת ולפיכך ביו"ט אסור. ובהא דבורר בקנון ותמחוי ולא בנפה וכברה כתב משום דבנפה וכברה ברירה גמורה היא ולא התירו אלא בקנון ותמחוי שאפי' בשבת אינו אלא שבות. והרב המגיד פ"ד מה' יום טוב הביא דבריו וכתב כבודו במקומו מונח שהרי פסולת מתוך אוכל אפי' לאלתר בשבת חייב וביו"ט מותר. ומה שאסרו בנפה וכברה משום שבנפה וכברה דרך לעשות לימים הרבה. והנה מה שהגדיל התימא על הרשב"א מפסול' מתוך אוכל הדבר ברור שהרשב"א בפסולת מתוך אוכל ס"ל כתוס' ותוס' רי"ד ורמ"כ שהביא הכ"מ דפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר ואין שיטת הר"ח [ורש"י] בזה מוסכמת כל כך שיקשה מכחה על הרשב"א. ונראה שתמיהת הרב המגיד על הרשב"א הוא מדר' המנונא דמחלק בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל. ובמאי מיירי אי בלאכול לאחר זמן אפי' אוכל מתוך פסולת חייב להרשב"א כנ"ל דאוסר ביו"ט אוכל מתוך פסולת לאחר זמן. ואי בנפה וכברה אפי' לאכול לאלתר חייב להרשב"א שהרי מוקי מתני' בלאלתר. ואעפי"כ אסור ביו"ט משום שיש בשבת חיוב חטאת וברירת קטניות הא חשוב אוכל מתוך פסולת לדעת הפוסקים [לבד התוס' רי"ד שסובר דחשוב פסולת מתוך אוכל הואיל והאוכל נשאר בידו וע"כ ביד לאלתר ואעפי"כ פסולת מתוך אוכל חייב. בשלמא להתוס' ותוס' רי"ד פי' תולין מוקי הא דר' המנונא ביד לאח"ז. ולתוס' רי"ד בס' המכריע מוקי הא דר' המנונא בנפה וכברה לאלתר כמו שכתב בהדיא שם. אך להרשב"א מוכח מדר' המנונא דפסולת מתוך אוכל אפילו לאלתר ביד חייב:

(כז) ואפשר ליישב לדעת הרשב"א דס"ל דבורר הנמנה באבות מלאכות הוא בורר בכלי דוקא. וכן דעת התוס' רי"ד בפ' תולין וע"כ כל ביד הוי שינוי קצת ומותר לאלתר. וזה פי' תוס' רי"ד פ' תולין שהוכיח דבורר דמתני' היינו בכלי מדר' יוסף דאמר ביד מותר. בקנון ותמחוי פטור. בנפה וכברה חייב. ש"מ שאין חיוב חטאת נוהג אלא בנפה וכברה. ותמוה דהא ר' יוסף בלאלתר מיירי. אבל פסולת מתוך אוכל ביד לאחר זמן ודאי חייב חטאת כמבואר בירושלמי להדיא ובכל הפוסקים. וכ"כ בעצמו בס' המכריע דהא דר' יוסף בלאלתר אך דס"ל דהא דאין חיוב חטאת בלאלתר רק בנפה וכברה היינו משום דאינו אב מלאכה רק בנפה וכברה ע"כ מותר בלאלתר דהוי שינוי קצת. אך זה בתבואה וקטניות וכה"ג שדרך ברירתו בכלי אבל מה שדרך ברירתו ביד דוקא כגון שני מיני אוכלין השוין בכמותן שלא יתבררו בכלי וברירתו רק ביד. וכן שאר דברים שדרך ברירתו ביד. חשוב ביד אב מלאכה כמו שהוכחנו בראיות בס"ד בביאורנו למלאכת קוצר ס"ק ג'. וי"ל דבהא מיירי ר' המנונא. ע"כ דוקא באוכל מתוך פסולת דהוי שינוי מותר לאלתר אבל פסולת מתוך אוכל חייב. אבל בביצה דבקטניות קאי דאוסר בנפה וכברה הרי שדרך ברירתו בנפה וכברה ע"כ ביד הוי שינוי ואפי' פסולת מתוך אוכל מותר ביד ופטור בקנון ותמחוי:

(כח) ובזה נתיישב תמוה גדולה שעל הטור שפסק דאפי' פסולת מתוך אוכל מותר לאלתר. ולאחר זמן אוכל מתוך פסולת חייב. והביא דברי הגמרא בברירת תורמסין דמחייב חזקי' בבוררן מתוך פסולת שלהן משום דכפסולת מתוך אוכל דמי. והשתא להטור דבין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל לעולם לאלתר מותר לאחר זמן חייב. במאי מיירי אי לאחר זמן אין צריך לומר משום דכפסולת מתוך אוכל דמי. ואי לאלתר אפי' פסולת מתוך אוכל מותר. וכבר הקשה כן הדו"פ ותירוצו אינו מובן. כלל. גם בס' מנורה הטהורה הניח דברי הטור בצ"ע. אך לפמ"ש לק"מ דתורמסין שברירתן לאחר שליקה ומתרכך האוכל מאד כמו שפירש"י ודאי אי אפשר לבוררן בכלי רק ביד [וכן הוא להדיא בפירש"י משום רבינו הלוי. וז"ל כשנוטלו נימוח בין אצבעותיו] ע"כ פסולת מתוך אוכל חייב חטאת. ומה שמתיר פסולת מתוך אוכל לאלתר ביד היינו במינים שדרך ברירתן בכלי דעל מה שכתב ביד מותר בנפה וכברה חייב חטאת כתב וכיצד הוא בורר. ובזה מתיר אפי' פסולת מתוך אוכל הרי דעל מין שדרך ברירתו בנפה וכברה קאי ודברי הרשב"א והטור מיושבין. ועיין בביאורנו לקמן ס"ק י' אות ז':

(כט) קיצור לדינא לדעת הרשב"א והטור. הבורר לאחר זמן או בנפה וכברה לעולם חייב. הבורר ביד אמ"פ לאלתר מות' לכתחילה פסולת מתוך אוכל אם דרך לבררו בכלי ובירר ביד מותר. ואם אין דרך לברר בכלי חייב. בקנון ותמחוי לאלתר בין אוכל מתוך פסולת בין פסולת מתוך אוכל פטור אבל אסור דכיון שמבררו בקנון ותמחוי הא אפשר לבררו בכלי ושנוי הוא מה שאינו מבררו בנפה וכברה רק בקנון ותמחוי:

(ל) אך בטעם האיסור ביו"ט בנפה וכברה שדעת הרשב"א משום שהוא ברירה גמורה. ומזה הוליד דה"ה לברור לבו ביום אסור. תמוה לי שהרי משנה שלימה שנינו נותנין שמרים למשמרת תלוי' ביו"ט והעתיקה שם הרשב"א בעה"ק והרי בגמרא שימר בשבת חייב חטאת ומשמר הוא משום בורר הרי דאף ברירה גמורה הותרה ביו"ט. ולדעת הר' המגיד לא קשיא משמרת מנפה וכברה די"ל דוקא נפה וכברה דדרך לימים הרבה משא"כ משמרת. גם י"ל אף שבמשמרת ג"כ דרך לשמר לימים הרבה היינו שנותן שמרים הרבה לתוך המשמרת והיין יורד טיף טיף איזה ימים. אבל מה שיורד ביו"ט אינה לימים הרבה ומה שיורד לאחר יו"ט אין בו חיוב חטאת כה"ג בשבת על מה שיורד לאחר השבת. משא"כ ברירה שבשעת מעשיו מתברר. וכ"ז לטעם ה"ה. אבל לטעם הרשב"א שלא התירו ביו"ט ברירה שיש בו חיוב חטאת בשבת קשה. ומצאתי שהרשב"א בעצמו פ' תולין הקשה על מה שנותנין לתלוי' ביו"ט וז"ל תמיהא לי כיון דלרבנן חייב חטאת הוי בורר גמור כדרכו א"כ האיך הי' נותנין לתלוי' ביו"ט והא לכ"ע אין בוררין את הקטניות ביו"ט בנפה וכברה וצ"ע עכ"ל. וכ"ז לפי שיטתו דברירה גמורה שיש בה חיוב חטאת לא הותרה ביו"ט. אבל לשיטת הרב המגיד לא קשה מידי כתבתי זה משום שראיתי בספר מנורה הטהורה שחשב להביא ראיה דפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר ממה שהתירו פסולת מתוך אוכל ביו"ט ובנפה וכברה אסרו. ולפמ"ש סברת הר' המגיד מוכרחת ואין סרך ראי' ממה שהתירו פסולת מתוך אוכל ביו"ט כיון דאף לשמר התירו. עוד שם הביא סמוכים לשיטת הפוסקים דפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר. והמעיין יראה שאינם סמיכות כלל ומה שסיים בסוף דבריו שם שיש להם להמתירין יתד בש"ס טפי מהאוסרין. ליתא:

[ב] (א) הבורר אוכל מתוך פסולת ביד וכו'. הנה באוכל מתוך פסולת ביד לאחר זמן שנחלקו בו הפוסקים נבאר טעם כל שיטה. לרש"י כתבנו בסק"א אות י"ג הטעם דפוטר משום דאינו מבורר דכוונתו