אגלי טל קנא

הש"ס כפשטא מידי נפה וכברה קתני דסתם ברירה אינה בנפה וכברה וע"כ שפיר הקשה להם כנ"ל וכן קושית הש"ס מידי אוכל מתוך פסולת קתני היינו ג"כ דפשטא דברירה אינה אוכל מתוך פסולת רק פסולת מתוך אוכל והרי קושיא זו נשאר להלכה דמחמת קושיא זו פירש אביי פי' אחר ושבחי' רבא. והנה המסקנא דברייתא מיירי בבורר פסולת מתוך אוכל. וכן מוכח בדבריהם בד"ה הי' לפניו שני מיני אוכלין שכתבו וז"ל וכן פיר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייך ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שרוצה לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשוב פסולת עכ"ל. ומדכתבו שבורר אותו שאינו חפץ מתוך אותו שחפץ מוכח שמפרשים הסוגיא שבורר פסולת. וכן מוכח עוד בדבריהם בד"ה ולא ידענא וז"ל אבל אין לפרש מה שלא בוררם בשעה שהניח לפניהם דא"כ מאי קאמר אי משום דקסבר אוכל מתוך פסולת אסור דהא לכ"ע שרינן אוכל מתוך פסולת לאלתר. וקשה דה"נ יקשה להיפוך אי לאחר זמן הא לכולי עלמא לא שרינן אוכל מתוך פסולת לאחר זמן אלא ודאי ס"ל בזה דלא כר"ח שפי' הסוגיא באוכל מתוך פסולת אלא בפסולת מתוך אוכל. ובפסולת מתוך אוכל יש ג' חילוקים בלאלתר ביד מותר. בקנון ותמחוי פטור. בנפה וכברה חייב חטאת. ואוכל מתוך פסולת לאחר זמן תלוי בספיקא דר' אמי ומסתברא לקולא שהרי בהא דחזקי' מחייב הבורר תורמסין קאמר הש"ס לימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור ולתוס' צ"ל דמיירי בלאחר זמן דבלאלתר הא ליכא מאן דאסר אוכל מתוך פסולת כמו שכתבו התוס' בדר' דימי וע"כ בלאחר זמן ומשני שאני תורמסין כו' כפסולת מתוך אוכל דמי. נראה למסקנא אוכל מתוך פסולת מותר. וכן הוא בפר"ח שלפנינו לפי שיטתו שפירש לימא קסבר חזקי' אוכל מתיך פסולת אסור היינו לאלתר מוכיח מדמשני הש"ס שאני תורמוסין דכפסולת מתוך אוכל דמיא. משמע דלמסקנא אוכל מתוך פסולת מותר לאלתר. וה"ה לשיטת התוס' לפי מה שמפרשים הלימא קסבר חזקי' אוכל מתוך פסולת אסור היינו בלאחר זמן מוכח מהתירוץ דלמסקנא אוכל מתוך פסולת לאחר זמן מותר. ואינו מוכרח. מיהו ה"מ ביד אבל בנפה וכברה ממ"נ אם היורד למטה הוא המתברר הרי מרקד אוכל מתוך פסולת. ואי הנשאר בכלי בידו הוא המתברר הרי בורר בנפה וכברה אוכל מתוך פסולת. כמפורש בפ' תולין דבורר קטניות הפסולת למטה עי"ש. מיהו באוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאלתר צ"ע די"ל דהא דחייב בנפה וכברה לאלתר היינו דוקא בפסולת מתוך אוכל דהוי תרתי לריעותא. מ"מ נראה דחייב. וראי' מדהקשו לפירש"י דלאלתר בנפה וכברה שרי ממתני' דביצה דאסור לברור קטניות בנפה וכברה אפי' לאלתר עי"ש. וקשה דהא גם רש"י מודה פסולת מתוך אוכל אסור אפי' לאלתר כדמוכח מפירש"י בד"ה ושדא קמייהו כנ"ל בביאור שיטת רש"י. ועוד דהא דלרש"י ביד לאח"ז מותר באוכל מתוך פסולת דוקא שהרי פירש במשנה הבורר פסולת בידיו א"כ בפשיטות י"ל דהא דמתיר בנפה וכברה לאלתר ג"כ באוכל מתוך פסולת דוקא ומה הקשה להם. וע"כ לומר דתוס' ס"ל הנשאר בכלי בידו הוא המתברר וחשוב ברירת קטניות שהפסולת למטה אוכל מתוך פסולת. והנה מבואר שהוכיחו מהא דביצה אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה אפילו לאכול לאלתר אסור. ומסתמא חייב חטאת דלא מצינו פטור אבל אסור אלא בקנון ותמחוי:

(יז) העולה מזה לשיטת התוס' פסולת מתוך אוכל לאחר זמן ק ביד בין בקנון ותמחוי וכ"ש בנפה וכברה חייב חטאת. פסולת מתוך אוכל לאלתר ביד מותר בקנון ותמחוי פטור בנפה וכברה חייב חטאת. אוכל מתוך פסולת אין חילוק בין לאלתר בין לאחר זמן ולעולם בנפה וכברה חייב חטאת. בקנון ותמחוי פטור אבל אסור ביד מותר. ומ"מ אוכל מתוך פסולת ביד לאחר זמן אינו ברור התירו ביד ופטורו בקנון ותמחוי דלא איפשיט בהדיא וי"ל שנשאר בספק:

(יח) ויש לעיין לשיטת התוס' למה אוכל מתוך פסולת ביד פטור כיון דבנפה וכברה חייב חטאת ממילא יהי' ביד תולדה דבכלי ולשיטתם אין ליישב כמ"ש לשיטת רש"י לעיל אות י"ג חדא דהא התוס' השיגו על פירש"י ס"פ המניח במה דס"ל מה שאינו מלאכת מחשבת פוטר משום קלב"מ ושפיר י"ל דבורר לאכול לאלתר מותר רק משום דלא הוי מלאכת מחשבת ואזיל תירוץ הנ"ל כמ"ש שם בביאור שיטת רש"י באות י"ד. ועוד דהתירוץ על רש"י משום דדרך מלאכה זו במעשיו לבד בלא מחשבה כיון שדרך המלאכה פסולת מתוך אוכל דאפי' לאלתר חייב אך התוס' דס"ל פסולת מתוך אוכל לאלתר מותר א"כ דרך המלאכה בצירוף המחשבה לאח"ז ויתחייב כמו זה אינו יכול וזה אינו יכול ועוד דא"כ פסולת מתוך אוכל ג"כ יפטור מה"ט לפי שיטתו דפסולת מתוך אוכל ביד לאלתר פטור וצ"ל לשיטת התוס' משום שאפשר לברר פסולת מתוך אוכל והוא מברר אוכל מתוך פסולת הוי שינוי. והא דעבד חלתא אינם מפרשים כפירש"י בורר יפות דהיינו אוכל מתוך פסולת ויפטור משום דאפשר פסולת מתוך אוכל רק מפרשים כפירוש הערוך השליך קליפתם וקנים שאינם ראוים למלאכה דהיינו פסולת מתוך אוכל:

(יט) ודע שמדברי הג"א שהביא בשם הר"י מוכרח לומר שדעתו כדעת הר"ח שאין היתר באמ"פ כי אם לאכול לאלתר ע"ש ויש לדחות שגם לשיטת התוס' כתבנו דאפשר ס"ל אמ"פ לאח"ז נשאר בספק. ומה שמבואר בהג"א תחילה דפמ"א חייב. י"ל דקאי על לאח"ז דבאמ"פ ספק ובפמ"א חייב. אך מדברי התו' שלפנינו מוכרח שיטתה כמו שכתבתי. ועיין בביאורינו לקמן סק"י אות ט':

(כ) שיטת התוס' רי"ד בספר המכריע סי' כ"ג דר' יוסף ורב המנונא בלאכול לאלתר מוקמי מתניתא ור' יוסף ס"ל דמתניתא מיירי בפסולת מתוך אוכל. אבל אוכל מתוך פסולת שינוי הוא ולא מחייב עלה לעולם. ור"ה ס"ל דמתניתא מיירי בנפה וכברה. אבל ביד אפי' פסולת מתוך אוכל מותר לאלתר. ואביי מוקי מתניתא בפסולת מתוך אוכל ביד וכולהו אמוראי לא פליגי. ומסקנא דמותר לברור לאלתר ביד ובנפה וכברה חייב חטאת. ואם בורר ומניח לבו ביום אפי' ביד חייב חטאת. וה"מ פסולת מתוך אוכל אבל אוכל מתוך פסולת כיון דשינוי קעביד פטור אבל אסור עכ"ד. וצריך ביאור דהא לעיל כתב שאביי מודה שהלכה כר' המנונא ור' המנונא הא מתיר אוכל מתוך פסולת אפי' לכתחלה. וצ"ל דלאלתר מתיר לכתחלה אפי' בנפה וכברה אבל לאחר זמן ביד פטיר אבל אסור:

(כא) ויש לעיין לדעתו אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה לאחר זמן אם חייב ומלשונו שהעתקנו לעיל ור"י ס"ל דמתניתא בפסולת מתוך אוכל אבל אוכל מתוך פסולת שנוי הוא ולא מחייב עלה לעולם. ור"י הא מוקי חיובא דברייתא בנפה וכברה וקאמר דאוכל מתיך פסול לא מחייב עלה לעולם. ולשון לעולם משמע אפי' לאחר זמן. ויש לדחות האי לעולם פי' אפי' בנפה וכברה. ומצד הסברא קשה לומר לדעת תוס' רי"ד דאפי' לאחר זמן בנפה וכברה פטור. הא מרקד האוכל יורד למטה ובורר בנפה וכברה הפסולת למטה וממ"נ אם היורד למטה המתברר א"כ בורר אמ"פ בנפה וכברה היינו מרקד ואם מה שנשאר בידו המתברר היינו בורר. ולשי' תוס' רי"ד שיתבאר לפנינו אות כ"ה דהיוצא לחוץ הוא המתברר ממילא בנפה וכברה היורד למטה הוא המתברר היינו מרקד ואף דמרקד בקמח והוא בורר דברים גושיים מ"מ יהיה תולדת מרקד עכ"פ כמ"ש מהרש"ל בביאור הסמ"ג. וא"ל