אגלי טל קנ

מחשבת ע"כ חייב בלאחר זמן. ולפמ"ש יש ליישב הא דאמר בירושלמי בהא דתניא נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן כגון שהי' אורחי' אוכלין ראשונ' ראשונ'. ותמוה דלמה זה והלכה רווחת בכל הפוסקים דמותר לברור סמוך לסעודה כל מה שצריך לסעודה:

) אך לפי מ"ש הירושלמי לשיטתו בפ' במה מדליקין במדליק גדיש כיון שאם הי' צריך לאפרו מתחייב בנפשו חשוב כחייבי מיתות שוגגין וא"כ א"א להתיר לכתחילה משום מ"מ כיון דנחשב מעשה איסור. והיתכן שישב ויברור אוכל מתוך פסולת לאלתר בהיתר גמור ויזיק ממון חבירו ונאמר דמיפטר משום שני רשעיות ע"כ לא התיר רק באורחין אוכלין ראשונה ראשונה דכה"ג לא הוי ברירה. דאחת שנוטל מתוך הפסולת לא חשוב בורר אוכל דמה חסרון הי' בו במה שהי' מונח אצל הפסולת רק בורר שנים ושלשה שהפסולת הי' מונח בין זה לזה חשוב ברירה שתחילה הי' מעורב ביניהם פסולת אבל בורר אחת הא לא הי' מעורב בתוך האחת פסולת וכבר ביארנו זה בס"ק י"א עי"ש. וזה הירושלמי לשיטתו אבל הש"ס דידן דלא ס"ל חידוש זה דמה שאינו מלאכת מחשבת פוטר מממון משום קלב"מ כמבואר בתוס' שם ובש"מ בשם כל הראשונים שכולם דחו פירש"י הנ"ל שפיר יש להתיר לאלתר לברור הכל סמוך לסעודה משום דלא הוי מלאכת מחשבת:

(טו) ובעיקר פירש"י דברייתא מיירי באוכל מתוך פסולת לא יקשה קושיית אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני. היינו דאביי לא הקשה אלא דמידי נרמז בברייתא חילוק דברישא מיירי באוכל מתוך פסולת ובסיפא מיירי בפסולת מתוך אוכל ולעולם שפיר נוכל לומר דכולה ברייתא באוכל מתוך פסולת. וכן כתבנו לעיל אות ב' בשיטת הר"ח ). ולענין מה שהקשו התוס' לפי' רש"י מפר' קמא דביצה דאוסר ברירת קטניות בנפה וכברה ביו"ט ולא מפליג בין לאלתר בין לבו ביום משמע דאפילו לאלתר אסור. יש לומר דסבירא לי' כיון שהקטניות חיים ואינם ראוים עדיין לאכילה עד שיבשלם לא חשוב דרך אכילה ):

אך ראיתי להר"ן שהקשה עוד לשיטת רש"י מפרק קמא דביצה המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח על יד על יד. אבל לא בקנון דהכי איתא התם המולל מלילות מע"ש למחר מנפח מיד ליד ואוכל המולל מלילות מערב יום טוב למחר מנפה על יד על יד ואוכל. ופירש"י גבי שבת גרסינן מיד ליד וגבי יום טוב גרס על יד על יד וכתב עוד מיד ליד שלא כדרך חול. על יד על יד מעט מעט. והכי איתא התם בסוף הסוגיא כיצד מנפח [פירש"י דאמרינן לעיל למחר מנפח מיד ליד בשבת] אמר ראב"א אמר רב מקשרי של אצבעותיו ולמעלה מחכי עלה במערבא כיון דמשני אפי' בכולא ידא נמי אלא אמר ר"א מנפח בידו אחת בכל כוחו. ומ"מ מבואר דמיד ליד היינו בשינוי שלא כדרך חול. וביו"ט מקילין על יד על יד בל שינוי. וגבי מעשר הא תנן מנפח על יד על יד היינו בלא שינוי ע"כ אם נפח לתוך ידו אסור בשבת. אבל מיד ליד בשנוי אפי' לבו ביום מותר. ולק"מ לרש"י לפי גרסתו בביצה. והר"ן הקשה לפי גרסתו בהא דביצה גבי שבת נמי על יד על יד וכן גירסת רי"ף שם. דבגמ' מפרש בשינוי משמע לי' לר"ן כיון דגבי מעשר תנן נמי בהאי לישנא הפי' ג"כ בשינוי ואעפ"כ אם נפה לתוך חיקו חייב. מ"מ לק"מ לרש"י לפי גרסתו. ועוד דרמב"ם לא פסק כלל הא דאר"א וכן לשבת דר"א דאמר לתוך חיקו אסור משמע אפי' לאלתר ודחי לר"א מקמי אביי. ועמ"ש בביאורנו למלאכת זורה סק"י. וא"כ שפיר י"ל דהתם בלאחר זמן. וגם אין להוכיח מלשון בורר ואוכל. ומדתני ואוכל משמע לאלתר וכמ"ש בפי' שיטת ר"ח. דע"כ רש"י לא דייק לישנא דאוכל היינו לאלתר דהא בפלוגתא דר' ירמי' ור' אשי תני בורר ואוכל ולרש"י היינו לאחר זמן דלאלתר הי' מותר לשיטת רש"י אפי' בנפה וכברה:

קיצור לדעת רש"י לדינא דפסולת מתוך אוכל חייב בכל ענין בין בכלי בין ביד בין לאכול לאחר זמן בין לאכול לאלתר. ואוכל מתוך פסולת ביד מותר אפי' לאכול לאחר זמן. וה"ה בכלי לאכול לאלתר. ובכלי לאחר זמן חייב. ובקנון ותמחוי לאחר זמן פטור אבל אסור:

(טז) שיטת התוס' לכאורה נראה כשיטת ר"ח שהרי הביאו פיר"ח בסד"ה והתניא ונראה לר"י כו' וכן משמע מתוך פיר"ח דפי' שיש ג' דינין בבורר לאלתר. דביד מותר לכתחלה בקנון ותמחוי פטור בנפה וכברה חייב חטאת עכ"ל. אך א"א לומר כן שהרי בד"ה מתקיף הקשו לפירש"י דה"ה הוי מצי למיפרך מידי נפה וכברה ואי ס"ל כפי' הנ"ל דקושיא דמידי אוכל מתוך פסולת קתני היינו שלא נרמז רישא אוכל מתוך פסולת וסיפא פסולת מתוך אוכל אבל מ"מ מצי מיירי כולה מתניתא באוכל מתוך פסולת. א"כ לא קשה מידי לפירש"י דהי' יכול להקשות מידי נפה וכברה קתני היינו ג"כ דהיכי נרמז ברישא ביד וסיפא נפה וכברה אבל לעולם כולה מצי איירי בנפה וכברה אוכל מתוך פסולת רק רישא דלאלתר מותר לכתחלה לשיטת רש"י שביארנו שיטתו לעיל וסיפא לאח"ז ע"כ חייב. ומה הוקשה להתוס'. וע"כ דמפרשים קושית הג"ה ) ולכאורה יש להוכיח גם מגמרא דידן כירושלמי בהא דר' ביבי דאייתי קמייהו כלכלה דפירי ולא ביררן ומסופק ר' דימי אי משו' דס"ל לר' ביבי אוכל מתוך פסולת אסור או משום עין יפה מתכוין ואינו מובן מה עין יפה יש במה שנותן לפני האורחין גם הפסולת. אך לירושלמי הנ"ל בבורר אוכל מפסול' צריך ליתן ראשונ' ראשונה שבירר לפני האורחין שפיר יש עין יפה במה שלא בירר ונתן הכל ביחד לפניהם. אך יש לדחות שלא רצה שאורחים ימתינו עד שיברור הכל. וע"כ אם היה בורר הי' נותן לפניהם קמא קמא דמטי ואין ראיה מהגמ':

הג"ה ) וראיתי בספר מנה"ט שכתב שאין דעת רש"י כמו שהבינו התוס' והר"ן בדבריו דרב אשי מפרש הברייתא כאביי וכולה מתני' בנו"כ ורישא לאלתר וסיפא לאחר זמן אלא דר"א מפרש כר' יוסף ורישא ביד וסיפא בנפה וכברה וכולה מתני' בלאלתר וחייב לאח"ז אפי' ביד. ואינו נראה כלל דהא המקשן והתניא חייב הוה ס"ל דרב אשי בלאח"ז ואם היה רוצה ליישב דמיירי לאלתר היה לו לומר כן והעיקר חסר. ועוד דאם בלאלתר ובקנון ותמחוי אסור למה לו לזוז מדאביי מסקנת הסוגיא והיה לו לתרץ בקו"ת וברייתא דתני מותר לאלתר ביד. ומה שהקשה לדעת התוס' בשיטת רש"י. לפי מה שביארתי שיטת רש"י לא קשה כלל כמובן:

הג"ה ) וראיתי בדרכי משה ריש הלכות יום הכפורים בהא דשרי קניבת ירק מן המנחה ולמעלה דפירש הרב המגיד שמברר העלין המעופשין מתוך שאינם מעופשין והמעופשין אינם ראוין לאכילה אלא על ידי הדחק, וכתב בד"מ דכיון דאף הפסולת ראוי קצת ולא הוי ברירה רק מדרבנן חשבינן מה שבורר לצורך סעודת הלילה כבורר לאכול לאלתר ואף דעכשיו הוא יוה"כ ואינו ראוי לאכילה. עולה אף לפמ"ש לשיטת רש"י דשאני יוה"כ דראוי מצד עצמו ואריא הוא דרביע עלה ועוד דאינו מחוסר מעשה וזמן ממילא אתי: