אגלי טל קמט

מתוך אוכל דזה הוא אב מלאכה כפירש"י במשנה זה טעם החילוק באוכל מתוך פסולת בין ביד לבכלי. אך מה שפסולת מתוך אוכל חייב אפי' לאכול לאלתר ואוכל מתוך פסולת מותר אפי' בנפה וכברה לכאורה אינו מובן דבזה א"א לומר משום דאוכל מתוך פסולת לאו אורחי' דהא אורחי' כנזכר לעיל ולדעת התוס' רי"ד דהיורד למטה הוא המתברר. ובורר קטניות וכן ברירה שהי' במשכן הי' פסולת מתוך אוכל. אין אוכל מתוך פסולת בנפה וכברה חייב רק משום מרקד. והוא רק תולדה דמרקד. כיון דמרקד הוא בקמח והוא בורר. דברים גושיים ע"כ מותר בו לאלתר. אך לדעת רוב הפוסקים דהנשאר בידו הוא המתברר. א"כ בורר קטניות וה"ה ברירה שהי' במשכן הוא אוכל מתוך פסולת והוא אב. וצריכין אנו בזה לדברי הרמב"ן בחידושיו משום דפסולת מתוך אוכל אין דעתו לאכול מה שבורר ולפיכך חייב ולפי"ז לפירש"י שני טעמים יש בחילוק שבין אוכל מתוך פסולת לבין פסולת מתוך אוכל. דבמה שמותר אוכל מתוך פסולת ביד אפי' כדי לאכול לאחר זמן הטעם משום דאין דרך ברירה בכך. ומה שהוא מותר לאכול לאלתר אפי' בנפה וכברה הטעם משום שאוכל מה שבורר מה שאין כן בפסולת מתוך אוכל שאינו אוכל מה שבורר:

(יא) ויש לעיין לדעת רש"י הבורר אוכל מתוך פסולת ביד לאכול לאחר זמן מותר. ובכלי בנפה וכברה לאחר זמן חייב חטאת. מ"ש מתולש מן המחובר ביד דהוי תולדה דקוצר בכלי. וכן תולש מבע"ח ביד הוי תולדה דגוזז בכלי. וכן הסוחט זיתים וענבים ביד הוי תולדה דדורך בכלי. וע"כ עיקר דרך מלאכות אלו בכלי דאי גם ביד יהי' ביד אב וע"כ עיקר הדרך בכלי ומ"מ ביד לא חשוב שינוי לפטור מחטאת ה"נ הבורר אוכל מתוך פסולת כיון דבכלי היינו דרך בורר או דרך מרקד כנ"ל ביד יהי' תולדה. ונ"ל דשאני בורר דביד אורחי' לברור פסולת מתוך אוכל הוי שינוי במה שבורר אוכל מתוך פסולת:

(יב) אך קשה לפי"ז דאוכל מתוך פסולת ביד מותר אפי' לאחר זמן משום דאין דרך ברירה בכך. א"כ יקשה הא דפירש"י גבי עבד חלתא בורר יפות הוי בורר. והא אוכל מתוך פסולת פטור. ומדלא כתב בורר הרעות מתוכן רק בורר יפות משמע שבורר היפות מתוך הרעות והוי אוכל מתוך פסולת ליפטו'. ומצאתי בס' מגן אבות הקשה על רש"י מעבד חביתא וחלתא ותי' משום שאין דרך בכלי הוי ביד כמו בכלי. והנה מה שהי שה מחביתא במחילת כת"ה אינו כלום שגבי חביתא פירש"י בורר צרורות הגסות מתוכן הוי בורר וכיון שבורר הגסות שאינם ראוין הוי פסולת מתוך אוכל וזה אב מלאכה לרש"י כמו שפירש במשנה הבורר פסולת בידיו רק בחלתא קשה כנ"ל. והנה תירוצו אינו עולה רק למה דהוי ס"ל דכל ביד פטור אפי' פסולת מתוך אוכל וכיון שפטורו משום שביד ולא בכלי ע"כ מין שאין דרך לברר בכלי חייב ביד וזה ודאי אמת כדמוכח בחולין קל"ז וכבר ביארנו זה במלאכת קוצר בס"ד. אך לפי מה שביארנו שבפסולת מתוך אוכל גם רש"י מודה דחייב רק באוכל מתוך פסולת מתיר והטעם משום דדרך לברר פסולת מתוך אוכל זה הטעם שייך ג"כ גבי חלתא:

(יג) אשר ע"כ נראה לי לרש"י דבר חדש דכיון דמתוך המעש' אינו מוכח אם רצונו לאוכלו לאלתר או לאחר זמן ואם דעתו לאוכלו לאלתר אינו מלאכ' כלל ע"כ אפי' בורר סתם י"ל שפטור. ומה שאמר בגמ' הניח לבו ביום חייב אין הפירוש שבורר סתם לבו ביום ולא נתכוין אם לאלת' אם לאח' כך רק כמו שפי' הרמב"ם כגון שבירר שחרית לבין הערבים אבל אם בירר סתם יש לומ' שאינו מלאכ' וא"כ אף דחישב לאחר זמן כיון דמצד עצמו אינו מלאכ' רק משום מחשבתו להניחו לאח"ז ועל המחשב' אין לחייבו דהוי גרמא כמ"ש רש"י גיטין נ"ג. שוב אין לחייבו על המעשה לבד. ועי' במה שכתבנו במלאכת קוצר ס"ק כ"ה אות ח' ובמלאכת דש ס"ק ל"ו אות כ"ב:

ואף דלכאורה לא גרע מזה אינו יכול וזה אינו יכול דחייב אף דבלא מעשה חבירו לא עביד מידי ואעפי"כ חייב משום דבלעדו ג"כ לא נעשה מעשה וכ"ש בנ"ד לולי מעשיו לא הי' כלום. וגם דומה לזורה ורוח מסייעתו כל שכן הכא שמחשבת עצמו מסייעתו. לא קשיא שהרי רש"י פירש דף צ"ג:

החילוק בין זה יכול וזה יכול דפטור בין זא"י וזא"י דחייב משום דזה יכול וזה יכול לאו אורחה למיעבד בשנים וזה אינו יכול וזה אינו יכול אורחה למעבדה בשנים. ובורר דדרך ברירה הוא לברור פסולת מתוך אוכל ביד או אוכל מתוך פסולת בכלי ובאלו אין צריך מחשבתו לאחר זמן דפסולת מתוך אוכל הא חייב אפי' לאלתר ובכלי הא סתמא לאחר זמן. דבנפה וכברה דרך לברר בו לזמן מרובה. ומה"ט אסור אפי' ביו"ט בנפה וכברה כמ"ש הרב המגיד בפ"ג מהל' יו"ט ובזה ודאי אם לא יתכוין לשום דבר רק יעשה מלאכתו סתם יתחייב דסתמא אינו לאלתר והרי המלאכה מחמת מעשיו לבד. וא"כ מלאכה זו אורחה למעבדה ביחיד והוא בורר אוכל מתוך פסולת ביד דאז אינו מלאכה מחמת מעשיו לבד דומה לזה יכול וזה יכול דפטור. ומה"ט נמי לא דמי לזורה ורוח מסייעתו דזורה אורחה ע"י רוח משא"כ זה:

ועוד י"ל לפי מ"ש הרשב"א ב"ק נ"ג:

דשנים שדחפו אדם לבור חייבין מיתה ולא דמי להכהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות דפטורין דשאני התם שפעולות מחולקין. ולפי"ז י"ל דאף דזה אינו יכול וזה אינו יכול בשבת חייב היינו בהוציאוהו שנים דמעשה אחת היא ההוצאה וכן לא יכול אחד לנעול ונעלו שניהם דמעשה אחת הנעילה. וכן כל הנך דחשיב התם. אבל בנ"ד שהמעשה היא הברירה והמחשבה היא לאכול לאחר זמן שני ענינים הם וכיון שעל המחשבה פטור לא מחייב על המעשה לבד וע"כ גבי חלתא דלא שייך בי' לאלתר שפיר מחוייב אפי' באוכל מתוך פסולת. והא דפירש"י בטעם אוכל מתוך פסולת משום שאין דרך ברירה בכך היינו מקמי דחידש אביי טעם לאלתר. אבל למסקנא הטעם כמ"ש משום דביד המלאכה היא מחמת מחשבתו והוי גרמא. ולפי"ז י"ל דביד נמי אסור לכתחילה משום דמסתמא ספק שמא לאח"ז. והא דמוקי להא דתני פטור בקנון ותמחוי ולא מוקי לה ביד לאשמועינן דאפי' בקנון ותמחוי פטור. או אפשר דביד סתמא לאלתר:

(יד) ולדידן דקיי"ל כר"ח דביד לאח"ז חייב אינו מוכרח שחולקין על סברא זו. דכל שבעצמותה אינה מעשה מלאכה רק מחמת מחשבתו שאינה ניכרת מתוך מעשיו פטור. ומה שמחייבין ביד לאחר זמן הוא עפ"י פר"ח בסוגיא דפטור לאלתר הוא משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון שכוונתו לאלתר הרי לא נתכוין למלאכה. אבל מעשה מלאכה הוי גם בלאלתר. וא"כ אם חישב לאחר זמן הוי מעשה מלאכה ומחשבת מלאכה וחייב. אבל אם נאמר שבלאלתר לא חשוב מעשה מלאכה כלל שפיר י"ל שאין לחייבו על מחשבתו שאינה ניכרת. והנה לדעת רש"י ר"פ המניח דמקלקל כגון שהדליק את הגדיש של חבירו בשבת מיפטר משום קלב"מ כיון דאילו הי' צריך לאפרו הי' חייב דומה לחייבי מיתות שוגגין. ולפי דבריו במה שאינו מלאכת מחשבת א"א שיהי' מותר לכתחילה כיון דמדמין לחייבי מיתות שוגגין דנחשב מעשה איסור איך יתירו חכמים לכתחילה. וע"כ ס"ל דלאלתר לא חשוב מעש' מלאכה כלל ור"ח שם פי' דלא כפירש"י אלא כתוס' שם יעי"ש בתוס' שהקשו על פירש"י. ולפי שיטתם שפיר יש לפרש בסוגיא דפטור לאלתר רק משום מלאכת