אגלי טל טו

הכלאים בח"ל ד"ת ומוקי לה בהרכבת האילן בהמתך לא תרביע שדך לא תזרע מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בחו"ל אף שדך נוהג בין בארץ בין בחו"ל. עד כאן. הרי דהרכבת אילן חשוב זריעה. וא"ל שאני התם דמוכח קרא דבהמתך. ליתא דהא בחולין ס'. מבעיא לי' לר"ח בר פפא הרכיב ירק בירק מהו ואסיק בתיקו וא"כ לאותו צד דחייב אהרכבת ירק בירק לא יתחייב על הרכבת אילנות. דהרכבת ירק כמו זריעת ירק אבל הרכבת אילנות כמו נטיעת אילן ונטיעה לאו זריעה היא אלא ודאי נטיעה היינו זריעה:

אך לדעת רש"י והרמב"ם שיתבאר דבכלאים חייב על תולדה אין ראי' מכאן דאפי' תימא דעיקר קרא בהרכבת דשאים מ"מ חייב על אילנות כמו על תולדה. אך לדעת התוס' בכורות כ"ה. דבעלמא לא מחייב על תולדה מוכח מהא דקדושין דנוטע חשוב זורע ממש. מ"מ י"ל שאני שבת דאף דחשוב זורע ממש מ"מ כיון שבמשכן לא הי' רק זריעת סממנין לא מחייב על אילנות רק משום דהוא תולדה לזורע ודוחק:

ויש לעיין מהא דקידושין על הא דכתב הרמב"ם פ"א מה' שמיטה הנוטע בשביעית מכין אותו מכות מרדות והיינו משום דקיי"ל דתולדות בשביעית לאו דאורייתא והא מוכח מכלאים דנוטע חשיב זורע ממש. אך הרמב"ם לטעמי' דחייב בכלאים על תולדה. מ"מ אכתי הדבר קשה כיון דהתורה קורא הרכבת האילן זריעה הרי דהיינו זריעה ממש:

אך יש ליישב לאותו צד דהרכבת ירק חייב עלי' י"ל עיקר קרא בהרכבת ירק ועל הרכבת אילן לוקה מטעם תולדה ודו"ק:

ובהכי ניחא ליישב מה דק"ל טובא על הרמב"ם הנ"ל דהנוטע בשביעית אינו לוקה רק מ"מ מהא דגיטין נ"ב:

בהא דתניא הנוטע בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקר ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר דברי ר"מ ר"י אומר חילוף הדברים ומקשה הש"ס מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מ"ש שבת מ"ש שביעית הנה מפורש דנוטע דאורייתא. ולהנ"ל י"ל דהגמ' מקשה לאותו צד דעל הרכבת ירק אינו לוקה וקרא בהרכבת אילן הרי דהכתוב קורא לנטיעה זריעה. ובשביעית הא כתיב לא תזרע. והרמב"ם שפסק הנוטע אינו לוקה דשמא כאותו צד דלוקה על הרכבת ירק. י"ל דקרא בהרכבת ירק קאי ומספיקא לא מלקינן לי' מיהו בבעיא דר"ח בר פפא בחולין סי' הנ"ל יש לרמב"ם שיטה אחרת ואכ"מ:

ולפמ"ש בס"ק ב' דנוטע ובוצר אף דחשיבי תולדות בשביעית אין ראי' שיחשבו תולדות בשבת דבשבת מ"מ אסרה תורה. וכיון שהכוונה אחת חשוב ג"כ אב. והבאנו דברי רמב"ם שמבואר כן בדבריו. אבל בשביעית דלא בעינן מ"מ שפיר הוי תולדה. ובסקי"ב ביארתי דבכלאים נמי הדין בזה כמו בשבת. ומשום דבכלאים נמי אזלינן בתר מחשבה וא"כ אין קושיא מכלאים לשביעית דנהי דבכלאים חשוב נוטע זורע ממש בשביעית הוי תולדה:

קיצור הדברים לשיטת התוס' בכורות מוכח דנוטע חשוב זורע ממש. ואף לדעת הרמב"ם ורש"י פסחים דבכלאים חיב על תולדה. מ"מ לאותו צד דהרכיב שני מיני דשאים פטור מוכח דקרא בהרכבת אילן וקרא להרכבה וכ"ש לנטיעה זורע. וכן משמע מדר' יאשי' דאמר אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד דדריש כלאים לבד הכרם הנה דזריעת החרצן נקרא זריעה דהא קאי זריעה דקרא על כרם וכלאים. הרי דנטיעה זריעה ממש. ולשיטת התוס' בכורות שגם הברכה והרכבה חשובים נטיעה ממש שוב מוכח דחשוב זריעה ממש. ואך שעדיין יש לדחות דמ"מ זריעה באילנות לא הי' במשכן רק בסממנין ע"כ אין מחייבין רק בדומה מינים הגדילים בארץ לא באילנות. זה סברא דחוקה. ועוד דמ"מ כיון שהתנא שונה באבות מלאכות הזורע ונוטע נמי נקרא זורע מוכח דנוטע אב. ועוד דבקידושין משמע דקרא בהרכבת אילן הרי הרכבת אילן הוא זריעה ממש:

[ו] לצורך עצים. יש לעיין לשיטת הסוברים דנוטע הוא תולדה ולא אב הלא נוטע גופא הוי במשכן לשיטת רב האי והר"ח שביארנו בהפתיחה דמחשבין מה שהי' במשכן לצורך מנחת התמיד והחביתין ושם הי' יין ושמן לנסכין א"כ הרי הי' נטיעה גופא במשכן כמו זורע ומה לי זריעת חיטין למנחות לנטיעת זתים וגפנים לנסכים. אך לק"מ דכבר ביארנו שם בהפתיחה דלשיטת רב האי והר"ח מחשבין רק מה שהי' עושין להמשכן אחר שנצטוו ולא קודם הצווי וא"כ מסתמא לא הי' נוטעין זתים וגפנים שהרי נוהג בהן ערלה דערלה בחו"ל הלכה ולא הי' יכולין להסתפק מהן לנסכים רק אחר ג' שני ערלה. והם לא ידעו מקודם שיהי' חנייתן במקום אחד זמן מרובה כ"כ ואולי באמת לא הי' בכל המסעות חניי' גדולה כ"כ. ע"כ מסתמא לא נטעו לצורך נסכים כלל ולא הי' לדידהו נטיעה במשכן כלל אחר הציווי. אך אי קשיא הא קשיא לשיטת רש"י והרמב"ם שביארנו שם בהפתיחה דאף מה שנעשה קודם הציווי הואיל ונצרך זה למשכן חשוב שהי' במשכן א"כ הרי הי' נטיעת עצי ארזים שנטע יע"א ע"ה במצרים. ולמה לא יהא נוטע אב כמו זורע. הגם דלרש"י והרמב"ם לא תיקשי דלדידהו באמת נוטע הוא אב. אך להסוברים דנוטע הוא תולדה דוחק לומר דכרב האי והר"ח סבירא להו בזה. ונדו מפירש"י בסתמא:

ויותר נכון לומר דס"ל דשאני נטיעת עצים לצורך הפרי מנטיעת העצים לצורך העצים גופייהו. דגם בלא"ה נטיעת אילן לצורך העצים הוא ממש כמו זורע דמה לי הניח הזרעים בארץ או הגרעין או אפי' תוחב היחור בארץ וממש מלאכה אחת היא. אבל הנוטע לצורך הפרי שהפרי לא יגדל בארץ רק ע"י אמצעות האילן בזה ס"ל דהוא רק תולדה דאינו ממש זורע רק בדומה לו. [ועל העצים אין לחייבו דאין מחשבתו על העצים ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה] ולפי"ז שוב לא נוכל לומר שיהי' אב מחמת שהי' נטיעת עצים במשכן שהרי אינו ממש כמו נטיעה דהתם רק דימה לו כמו שדומה לזורע. והיוצא לנו מזה שנטיעת אילנות לצורך העצים. גם הי"א מודים שהוא אב מלאכה:

[ז] לא חיפה הזרע בעפר. הנה ראיתי בס' מגן אבות שכתב וז"ל מהות הזריעה שמכסה הזרע בקרקע כ"מ בסוף מכות דקאמר שם דבהדי דחריש קמכסה לה לזרע והו"ל זורע. וכ"כ משמע במשנה דאייתי הש"ס לעיל פ' במה טומנין דף נ':

הטומן לפת כו' דפי' רב האי גאון שם דר"ל שמגלה מקצתו דאל"כ הוי לי' זריעה משמע במגולה ליכא זריעה. ולדידי הני מילי ליתנייהו אלא הזורע אף שלא חיפה בעפר חייב. ואם תאמר דזריעה היינו שמכסה הזרע בעפר א"כ מה חידש ר' ינאי במכות דאמר המחפה בכלאים לוקה. לדבריו כל זריעה כך הוא. ועוד בגמ' ע"ג:

דמקשה מכדי מיכרב כרבי ברישא ליתני חורש והדר ליתני