אגלי טל קמח

מתוך פסולת אינו אלא ביד דכבר ביארנו דבכלי אין חילוק בין פסולת מתוך אוכל לאוכל מתוך פסולת. א"כ אין שום מעלה במה שמברר אוכל מתוך פסולת אם הוא בנפה וכברה. וע"כ הא דמתיר רב המנונא אוכל מתוך פסולת היינו ביד ופסולת מתוך אוכל אסור אפי' ביד דעלה קאי ואפי' לאלתר דעלה קאי רישא כנ"ל. וכיון דאפי' לאלתר אסור פסולת מתוך אוכל אפי' ביד וכן בנפה וכברה אפי' אוכל מתוך פסולת. ע"כ הא דאסר אביי לאחר זמן היינו אפי' אוכל מתוך פסולת דאל"כ לא הי' שום נ"מ בין לאלתר ללאחר זמן כנ"ל שיטת הר"ח איך דבריו נלמדים מהגמרא:

הגה"ה ב' וראיתי למהרש"ל בביאור הסמ"ג ט"ז. דבורר קטניות בנפו"כ שהפסולת למטה הוי בורר אוכל מתוך פסולת שהאוכל נשאר בידו אבל הבורר בנו"כ בענין אחר [היינו צרורות עבים מן האוכל שהאוכל למטה והגרורות למעלה] הוי תולדה דמרקד. יעו"ש. ולפ"ז היה ראוי להיות מותר לאכול לאלתר כיון דאינו עיקר מלאכת מרקד שהוא בקמח רק תולדת מרקד. וכמו ביד שהוא ג"כ תולדה דבכלי מ"מ כיין שאינו עיקר מלאכתו והוא דרך אכילה מותר ה"נ בזה. אך כשאני לעצמי היה נראה לי שגם כשאוכל למטה והפסולת למעלה בידיו הוי בורר דבכולי שמעתא פסולת מתיך אוכל הוא מלאכה טפי. וכיון שלמדנו ממהרש"ל דמה שבידיו הוא המתברר וכיון דסתם בורר הוא אוכל מתוך פסולת כ"ש פסולת מתוך אוכל דהוי בורר ממש:

הגה"ה ג' מיהו זה רק לדעת הר"ן דטעם היתר אוכל מתוך פסולת לאלתר ואיסור פסולת מתוך אוכל לאלתר משום דעיקר ברירה הוא פסולת מתוך אוכל. אך לטעם הרמב"ן משום דבורר אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר אוכל מה שבורר יבורר פסולת מתוך אוכל אינו אוכל מה שבורר. א"כ י"ל דלעולם רב המנונא בנו"כ איירי ומ"מ מתיר אוכל מתוך פסולת משום דאוכל מה שבורר ולא פסולת מתוך אוכל שאינו אוכל מה שבורר. וצ"ל לדעת הרמב"ן ראיית הר"ח עפ"י מה שהביא הרמב"ן בשמו שהוכיח מהא דהבורר תורמסין מתוך פסולת שלהן חייב משום דכפסולת מתוך אוכל דמי דפסולת מתוך אוכל לאלתר חייב דהזקי' לא מפליג כלל. וכיון דמוכח מדחזקי' דפסולת מתוך אוכל אפי' ביד לאלתר חייב א"כ רב יוסף דמפרש היתר הרישא ביד ע"כ היינו באוכל מתוך פסולת ולאלתר דהא קתני בורר "ואוכל" כנ"ל. וכיון דהתירא דביד באוכל מתוך פסולת לאלתר ובהא מחייב סיפא בנפה וכברה. הרי דבנו"כ אפי' אוכל מתוך פסולת לאלתר חייב. ע"כ רב המנונא דמפרש היתר דרישא באוכל מתוך פסולת לאלתר היינו ביד דאלו בנפה וכברה הא אפילו לאלתר חייב. ואביי דמפרש רישא בלאלתר היינו באוכל מתוך פסולת ביד דאילו פמ"א חייב מדחזקי' ובנפה וכברה חייב מדר' יוסף. ע"כ הג"ה:

(ח) וטעם דבריו ג"כ עפ"י הנ"ל דהנה הטעם דבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר מותר. משום דבמה שבורר אוכל מתוך פסולת לא הוי דרך ברירה. ובמה שכוונתו לאכול לאלתר הוי דרך אכילה. ) וע"כ דוקא ביד אבל בנפה וכברה אפי' אוכל מתוך פסולת הוי אב מלאכה כנ"ל באריכות. אבל אוכל מתוך פסולת ביד לא דמי לבורר דבורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל. וביד לבד נמי לא הוי שינוי שהרי פירש"י במשנה הג"ה ) ולשיטת הרמב"ן דטעם איסור פסולת מתוך אוכל לאלתר משום שאינו אוכל מה שבורר ולולא זה היה מותר אף דפסולת מתוך אוכל ביד הוא אב מלאכה. ע"כ האיסור דבנפה וכברה משום דבנפה וכברה הוא דרך מלאכה ולא דרך אכילה וכן משמע בריב"ש סי' קפ"ד שאסור לגרור הגבינה במורג חרוץ אף לאכול לאלתר דדומה לקניב סילקא דחייב משום טוחן. ואין היתר משום לאלתר דדומה לבורר בנו"כ משום שהוא כלי המיוחד לכך. עי"ש. ואף דקניב סילקא אינו אלא תולדה. והוא מדמה גרירת הגבינה לקניב סילקא. ומוכח דטעם איסור נפה וכברה לאו משום דהוי אב מלאכה. ואמנם כי מסברא גרירת הגבינה הוי טחינה טפי מקניב סילקא. אך גם לפי"ז י"ל דהוי רק תולדה משום שאינו גידולי קרקע רק משום דגבי מעשר כה"ג חשוב גידולי קרקע הוי לגבי שבת תולדה דגדולי קרקע וכמו שהארכנו בזה במלאכת דש סק"ז בס"ד. ומוכח מהריב"ש דנפה וכברה אפילו כשאינו אלא תולדה נמי אסור:

הבורר פסולת בידיו. הנה דעיקר דרך ברירה היא ביד אך כשבירר ביד אוכל מתוך פסולת הוי שינוי שהוא אוכל מתוך פסולת וכל בורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל:

(ט) ושיטת רש"י דברייתא איירי בנפה וכברה ובהא מחלק אביי ונמצינו למידין חמשה דינים לפירש"י. דין א'. דבנפה וכברה אוכל מתוך פסולת יש חילוק בין לאלתר דמותר ללאחר זמן דחייב. דין ב'. ביד אפי' לאחר זמן דהוי כבורר לאוצר מותר לברור אוכל מתוך פסולת. דין ג'. בקנון ובתמחוי לאחר זמן אפי' אוכל מתוך פסולת פטור אבל אסור. דין ד'. פסולת מתוך אוכל אפי' ביד. דין ה'. ואפי' לאכול לאלתר חייב. כן מוכח ברש"י דפירש קושית הש"ס והתניא חייב דהיינו ברייתא דלעיל. ומשני דבנפה וכברה איירי. ועיין בתוס' ובהר"ן. הנה מפורש דבנפה וכברה מתיר אביי כשדעתו לאכול לאלתר. הרי הדין הראשון. ומהא דמוקי ברייתא דתני פטור בקנון ותמחוי ולא מוקי לה ביד משמע דביד מותר לכתחילה אפי' לאכול לאחר זמן. דמה דמוקי בקנון ותמחוי ע"כ דמיירי לאכול לאחר זמן דלאלתר. אפילו בנפה וכברה מותר לכתחילה כ"ש בקנון ותמחוי. וע"כ דמיירי לאכול לאחר זמן ומדלא מוקי לה ביד משמע דביד מותר לכתחילה. הרי דין השני. ומהא דמוקי הש"ס את הברייתא דתני פטור בקנון ותמחוי הרי מפורש דין השלישי. ומהא דפירש רש"י במתניתין הבורר פסולת בידיו. הרי דבורר פסולת מתוך אוכל אפי' ביד חייב הרי דין הרביעי. ובהא דשדי ר' ביבי קמייהו דר' אמי ורב אסי כלכלה דפירי עם העלין ולא רצה לברור ומסופק ר' דימי אי סבר אוכל מתוך פסולת אסור. והיינו דאסור אוכל מתוך פסולת כמו פסולת מתוך אוכל. מוכח ג"כ דעכ"פ פסולת מתוך אוכל אסור ביד דאל"כ אכתי הו"ל לר' ביבי לברור ביד והנה רש"י פירש וז"ל ולא רצה לברור האוכל מתוך העלין ולתת לפני כל אחד ואחד אלא שוטחן והם נוטלין ואוכלין ובשטוח הזה נפרש האוכל מאליו והיינו דקשה לי' לרש"י איך הי' יכולין לאכול כיון דאפי' אוכל מתוך פסולת אסור ואי מותר לאכול לאלתר אפי' פסולת מתוך אוכל כ"ש בשעת אכילה מה קשה לי'. ואין לומר דמה שלא רצה ר' ביבי לברור ע"כ ס"ל אפי' לאלתר אסור דאל"כ הי' לו לברור סמוך לסעודה וע"כ ק"ל לרש"י אבל לפי אמת מותר לאלתר אפי' פסולת מתוך אוכל. ליתא דא"כ שני דינים חדשים הי' רב ביבי סובר דלא כהלכתא אוכל מתוך פסולת אסור ולאלתר אסור מאחר שלפי אמת לאלתר מותר אפי' פסולת מתוך אוכל והי' לו לר' דימי לומר ולא ידענא אי משום דסבר אוכל מתוך פסולת לאלתר אסור. אלא ודאי פסולת מתוך אוכל לפי האמת אפי' לאלתר אסור וקאמר דאפשר ס"ל אוכל מתוך פסולת אסור והיינו כמו פסולת מתוך אוכל הרי דין הה':

(י) וטעם שיטתו לכאורה נראה דאוכל מתוך פסולת ביד מותר משום דאין דרך ברירה בכך כמו שפירש בעצמו להדיא דאוכל מתוך פסולת אין דרך ברירה בכך. אבל בנפה וכברה ממ"נ אם נחשוב שהיורד למטה הוא המתברר הרי מרקד שסובין למעלה שהוא הפסולת והקמח שהוא האוכל למטה א"כ הוא אוכל מתוך פסולת בכלי. ואם מה שנשאר בידו חשוב שהוא המתברר וכמו שיבואר לקמן הרי בורר הקטניות הפסולת למטה כמ"ש רש"י ריש תולין והאוכל נשאר בכלי בידו. והרי כל בורר בכלי דרכו אוכל מתוך פסולת. אבל ביד לא נוכל ללמוד מבורר בכלי או מרקד ע"כ אין חיוב רק בורר פסולת