אגלי טל קמא

חטא. וכן אם חשב שעבר משום בורר ובאמת הוא מרקד נמי חייב כיון דלהקל אינם מחולקין ממילא הוא נתכפר בידיעה זו:

(ו) ונראה לי דלפירש"י לרבה ולהרמב"ם דפסק כותי' דמשמר חייב משום בורר או משום מרקד כנ"ל אות א' אם בירר ושימר והרקיד בהעלם אחד אינו מביא רק חטאת אחת על מה ששימר שיש בה חיוב בורר וחיוב מרקד נתכפרו עמה בורר ומרקד. אך אם הביא קרבן על מה שבירר או על מה שהרקיד משום גרירה יתכפרו כולם כבש"ס מכילתין ע"א. ולא מבעיא לפי' הב' שכתבתי לעיל אות ב' שהוא עיקר שיש במשמר חיוב שניהם בודאי. אך אף לפי' הא' דהוא ספק אם נתחייב משום בורר או משום מרקד נמי הדין כן. שהרי קיימא לן כר' יהושע דבעינן ידיעה במה חטא. אלא משום דאינו מחולק רק לחומרא ולא לקולא. ואם כן אף אם משמר נתחייב משום מרקד אי אפשר להתחייב משום בורר ומשום משמר שתים דאם מחולקים אין כאן ידיעת חטא במשמר. וע"כ תחשבם אחת ואינו חייב על בורר ומשמר אלא אחת, ולתפוס שהן מחולקין לחומרא ולא לקולא בפעם אחת אי אפשר. וכן אם נתחייב משום בורר אינו חייב על משמר ומרקד אלא אחת. וא"כ אם יביא קרבן על בורר או מרקד יתכפר גם משמר. דכיון שנתחייב משמר ע"י שחשבנו בורר ומרקד אחת נפטר ג"כ במשמר משום שהם אחת. וכיון שנתכפר משמר שוב פטור גם על השלישי שמא נתחייב על משמר חיוב השלישי ונתכפר גם השלישי. אך אם יביא קרבן על משמר. יביא קרבן אחר ממ"נ או על בורר או על מרקד. אך העיקר כפי' הב' ובכל ענין אינו מביא רק חטאת אחת לרש"י. לרבה. ולהרמב"ם דפסק כותי' כן נראה לי:

(ד) ולפי מה שביארנו דשלשה מלאכות הללו אינם מחולקין להקל ומצטרפין לכשיעור. נראה לי ליישב קושית הש"מ ב"ק ב'. בשם תוס' מהר"י כ"ץ בהא דמקשה שם לר"א דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי לה אב ואמאי קרי לה תולדה. והקשה בתוס' מהר"י כ"ץ בשם הר' יחיאל לימא דנ"מ שאם הוציא חצי גרוגרת והכניס חצי גרוגרת מצטרפין כיון דשניהם מאב אחד משא"כ באבות שאם הוציא חצי גרוגרות וטחן כחצי גרוגרות אין מצטרפין ). ולפמ"ש ניחא דאי אין נ"מ אלא לענין צירוף לחשוב זורה בורר ומרקד באחת וכן כותב ומוחק באחת שהרי הם מצטרפין זה לזה. ויצא מזה לדינא שאם בירר חצי גרוגרת והרקיד כחצי גרוגרת חייב. וכן ספק בירר ספק ריקד. או אפי' כל שלשה ביחד כגון זרה שליש ובירר שלוש והרקיד שליש או ספק זרה ספק בירר ספק ריקד חייב:

(א) [ג] שלשה מלאכות האלו ההבדל שביניהם וכו'. זה לשין ר"ח ז"ל בסוגיא אם נטל אדם תבואה בתיבנא ופסולת שיש בה וניפח בה ברוח פיו ובירר חשוב הוא כזורה. פי' בורר נוטל פסולת מבין האוכל ומשליכה או נוטל האוכל ומניח הפסולת. ומרקד שמטיל את האוכל והפסולת בכברה ונשארת האוכל ואם האוכל דק והפסולת עבה כמין תבן יוצא האוכל ונשארת הפסולת בכברה עכ"ל ר"ח ז"ל. מבואר מדבריו דהחילוק ביניהם באיכות הפועל. זורה ברוח. בורר ביד. מרקד בנפה וכברה. ולכאורה קשה לשיטתו הא דר"פ תולין משמר משום מה חייב רבה אמר משום בורר ר"ז אמר משום מרקד. אמר רבה כוותי' דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח הפסולת ה"נ נוטל אוכל ומניח הפסולת. אמר ר"ז כוותי' דידי מסתברא מה דרכו של מרקד אוכל למטן ופסולת מלמעלן ה"נ אוכל למטן ופוסלת למעלן. ולשיטת ר"ח דכל בנפה וכברה דהיינו בכלי הוה מרקד א"כ התם שבמשמרת ה"ל מרקד ובמה פליגי:

(ב) ונראה דרבה הכי קאמר כיון דמרקד הוא פסולת מתוך אוכל שהסובין נשארין בידו אין ללמוד משמר ממרקד וע"כ תולדת בורר הוא. ואף דבורר הוא ביד. הלא כל שדרכו ביד ועשהו בכלי חייב והוא אב מלאכה כאלו עשהו ביד. כמו שביארנו במלאכת קוצר ס"ק ג' בס"ד. ור"ז אמר דאין ללמדו מבורר ביד שאין הבורר ביד כמו המשמר בכלי שהמשמר בכלי אוכל למטה ופסולת למעלה ולא כן הבורר ביד. וע"כ מרקד הוא ולמידין אוכל מתוך פסולת מפסולת מתוך אוכל:

(ג) ודע דלדעת ר"ח אין פירוש דברי ר' זירא כמו שפירש"י לאפוקי בורר קטניות בכלי שהפסולת למטה. דבורר קטניות בכלי לדעת ר"ח נמי מרקד הוא. רק הפירוש לאפוקי בורר ביד. ור"ז הכי קאמר משום מרקד שיש בו למטה ולמעלה כמו מרקד. וסעד מצאתי לפירוש זה בירושלמי בפירקין ובפ' תולין רחב"א בשם שמואל המשמר חייב משום בורר [והוא כרבה בגמ' דידן] א"ר זעירא [הוא ר' זירא כנודע] לא מסתברא אלא משום מרקד כו' יאות אמר ר"ז מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן אף המשמר יין למטן ושמרים למעלן. והא קמח למטן וסולת למעלן הו"ל פסולת למטן ואוכל למעלן ומה זה ענין למשמר שיין אוכל למטן כו'. אלא ודאי שאין הדמיון משום אוכל למטן. אלא משום דבמרקד יש בו למטן ולמעלן וכן במשמר. ואף שבגמ' דידן משנה ענין ריקוד מירושלמי יתבאר היטב במלאכת מרקד סק"ב בס"ד עי"ש ותמצא נחת. וכל זה לפירוש ר"ח דחילק בין מלאכות אלו באיכות הפועל. ועיין בביאורנו למלאכת בורר סק"ה אות י' שהוכחנו שגם דעת התוס' הוא כר"ח. ובפתיחה ביארנו שגם דעת רב האי גאון כר"ח:

(ד) אבל רש"י ז"ל בסוף סוגיא ע"ה:

גבי מדקדק הרי הוא אורג ז"ל ולא דמי לזורה בורר ומרקד דזה בקשין וזה בצרורות וזה בקמח. הרי דהחילוק שביניהם באיכות הנפעלים. ומה שפי' במשנה הזורה לרוח היינו דמלאכת הבירור דזורה דרכו ע"י רוח ומ"מ אה"נ אם יבדל המוץ מן הבר ע"י הכלי ג"כ יתחייב משום זורה. וכן כתב הרב המאירי להדיא וז"ל הזורה ר"ל ברחת לרוח או בכברה שנקבי' גסים להפריש התבן וכן הבר [צ"ל מן הבר] וגבי מרקד כתב המרקד בנפה להסיר הסובין והמורסין מתוך הג"ה לפנינו בש"מ כתוב שאם הוציא דשני אבות אין מצטרפין הו"ל ח"ג וחזר וטחנה. ולענ"ד הוא ט"ס דהנה אפי' הי' הוצאה וטחינה אב אחד לא הי' מתחייב כיון שלא נתעסק בכשיעור שלם. וכן הוא בירושלמי ריש שבת א':

הכניס ח"ג וחזר והוציאו פטור שלא נתעסק בכנרוגרת שלימה עי"ש. רק צ"ל הוציא ח"ג וטחן ח"ג: