אגלי טל קלז

בפסולת הנדחה הבורר מקצת פסולת ודאי חייב דאף שהאוכל עוד לא נתברר. מ"מ הפסולת שלקח מהכרי נתברר ונדחה. ואי משום שהכרי עוד לא נתקן לגמרי לא איכפת לן בזה כנ"ל אות ה'. וא"כ ליתא לדר' יודן בירושלמי וניחא גמ' דידן דמלאכת זורה הוא ג"כ משום ברירת פסולת:

(ז) ובזה יתיישב הקושיא באות ב' על התוס' שכתבו דמין שחפץ לאכול חשוב אוכל שאינו חפץ לאכול חשוב פסולת וסיימו וכן משמע בירושלמי ובירושלמי לא נזכר מזה. ומשמע דלעולם חייב הבורר מין אחד מחבירו. וכן מוכח בתוספתא הנ"ל. והנה עוד יש להקשות יותר דהא בירושלמי אמר ובלבד שלא יברור כל המין ומשום שאם בורר כל המין נהי דמין שבורר רוצה לאכול לאלתר מ"מ חייב על מין שני. שמין שבורר חשוב ג"כ כפסולת לגבי'. אבל אי אמרת דרק המין שרוצה הוא חשוב אוכל והשני כפסולת מה איכפת לן בשני שנתברר ואינו אוכלו לאלתר כיון שהשני הוא כפסולת וגבי בורר אוכל מתיך פסולת אין לחלק כלל בין בורר מקצת בין בורר כולו. אך לפימ"ש יש ליישב דהנה מ"ש אות ו' בשם הרמב"ן בנוטל צפרניו לתיקון גופו או ליפות עצמו חשוב צריך לגופה אין כן דעת התוס' צ"ד:

בד"ה אבל. שכתבו להדיא דהנוטל צפרניו בכלי דחייב היינו לר' יהודה דאמר משאצל"ג חייב עי"ש. ולפי"ז מוכח דברירה נחשב המלאכה באוכל אף שבורר הפסולת וכדעת הירושלמי דאם לא כן בורר פסולת הא הוי משאצל"ג ולומר דנשתנה דין זורה ובורר משאר מלאכות כדעת הבעה"מ ודאי דוחק לומר כן. ואף דבדף צ"ד כתבו דמלאכה שא"צ לגופה קרי כשעושה מלאכה וא"צ לאותו צורך שהיו צריכין לה במשכן אלא לעני אחר. וא"כ כיון דבמשכן הי' צריכין לסממנין דהיינו אוכל והוא צריך לאוכל הרי חשוב צריך לגופה. ליתא שהרי התוס' שם כתבו הטעם כי הצורך שהיתה מלאכה נעשית בשבילה הוא גוף המלאכה. וא"כ כיון שהצורך באוכל הרי גוף המלאכה באוכל ולא בפסולת וכדעת הירושלמי. וצ"ל לפי גמרא דידן דמלאכת זורה הוא בירור פסולת ואף שעדיין נשאר צרורות דס"ל לגמ' דידן דחשוב בורר ואף שלא בורר כולו דמ"מ הוברר האוכל קצת שאין בו פסולת כל כך כמו בתחלה. ועוד דאהני מעשיו אי שקיל גם פסולת הנשאר יעשה ברור ע"י לקיחת פסולת זה. ועי' צ"ד:

בהי' שני זיתי מת בבית והוציא אחד לכ"ע חשוב אהני מעשיו עי"ש בתוס' ובחי' הר"ן. וא"כ קשה לפי גמרא דידן האיך הותר לברור אוכל מאוכל לאכול לאלתר הלא מין שני אינו אוכל לאלתר. ואף שאינו בורר כל המין הלא לפי גמרא דידן אין חילוק כנ"ל ):

ע"כ צ"ל דלפי גמ' דידן אפי' בורר כל המין פטור. ובבלי לשיטתו וירושלמי לשיטתו. דהנה בעיקר ברירת מין אחד מחבירו דחשוב מה שמבורר מין אחד מחבירו כמברר אוכל מתוך פסולת היינו דרך משל שמעורבים בטנים ושקדים חשובים בטנים לגבי שקדים פסולת במה שאינם שקדים. וכן להיפך חשוב שקדים לגבי בטנים פסולת במה שאינם בטנים. ואל תתמה ע"ז שכל אחד יקרא אוכל לגבי חבירו דמצינו כיוצא בזה בענין דישה שהמלאכה היא במה שמפרק האוכל מתוך הקליפה שהיא הפסולת. ועי' בשיטה המיוחסת להר"ן שכתב דש בורר ומרקד דמיין להדדי והיינו שגם דש הוא ברירת אוכל מפסולת. וכ"כ בתוס' יבמות קי"ד:

וז"ל חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה וכ"ז משום דכשחולב לתוך הקדירה הוי משקה לאוכל ואוכל הוא ואין זה בורר אבל לא לתוך הקערה דבורר משקה מאוכל ודומה לדש שבורר אוכל מתוך פסולת עכ"ל. והנה המחבץ דחייב משום בורר שמברר הגבינה מתיך הנסיובי ואף דהנסיובי ג"כ אוכל ולדעת רוב הפוסקים במין אחד שמברר אחד מתוך השני והשני ראוי ע"י הדחק לא חשוב בורר אפי' בדברים לחים. ומה שחילק הרב המגיד ריש הל' שביתת עשור בין דברים לחים היינו לשיטת הרמב"ם כמו שביארנו בס"ק כ"ד אות ב' בביאורנו למלאכת בורר. וע"כ לומר דכי היכי דמפרק משקה מאוכל חשוב בורר אוכל מתוך פסולת כדברי תוס' הנ"ל ה"נ בורר גבינה אוכל מתוך הנסיובי [או לשיטת המפרשים נותן קיבה בחלב הוא בורר הגבינה אוכל מתוך החלב] משקה חשוב ג"כ בורר אוכל מת"פ. ואם הי' משכחת מפרק אוכלין מתוך הקליפה משקין הי' חשוב ג"כ דש. והיינו דמשקה חשוב פסולת לגבי אוכל במה שהמשקה אינו אוכל והיינו מחבץ. ואוכל חשוב פסולת לגבי משקה במה שהאוכל אינו משקה והיינו חולב וסוחט. וא"כ כמו כן נוכל לומר גבי שני מינים דנחשב ברירה דכ"א חשוב פסולת לגבי חבירו ואצ"ל כלל משים דאחד רוצה לאכול ולא השני ע"כ חשוב בורר רק משום חילוק המינים לבד כ"א ואחד נחשב פסולת לגבי השני כנ"ל ומה שהוצרכו התוס' לומר דאותו שאינו חפץ בו חשוב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול. היינו דבסוגיא מבואר דבדין זה יש חילוק בין אמ"פ בין פמ"א והק' להתוס' הא הג"ה המלאכה הוא באוכל המתברר. וכן הגוזז המלאכה הוא ג"כ בחי הנגזז והרי שם גוזז הוא בין בצמר [כמו הגוזז את הצמר] בין בצאן [לגזוז את צאנו] וע"כ הנוטל צפרנים הוי מלאכה הצריכה לגופה שהמלאכה הוא גם באדם המתתקן. אך א"א לומר שיהי' המלאכה גם בחי הנגזז ממנו שהרי במשכן לא היה צריכין לכבשים הנגזזין וא"כ מה שהכבשים נגזזין לא הי' צורך למשכן. ואף אם תדחוק כיון דע"י שהי' צריכין לצמר. ע"כ הי' הכבשים נגזזין חשוב מה שהכבשים נגזזין שהי' במשכן. אכתי קשה כיון דמה שהי' הכבשים נגזזין לא היה צריכין רק לצמר הנגזז. ומה שהי' הכבשים נגזזין הי' מלאכה שאינה צריכה לגופה. וא"כ מה שהי' הכבשים נגזזין לא הי' מלאכה במשכן דמלאכה שאינה צריכה לגופה לא הוי מלאכת מחשבת ובמשכן מלאכת מחשבת כתיב וכל מה דבעינן מלאכת מחשבת הוא משום דילפינן ממשכן דכתיב בי' מלאכת מחשבת וא"כ מה שהכבשים נגזזין לא הי' מלאכה במשכן. ואם תאמר דשפיר הי' מלאכה מה שהכבשים נגזזין ואף שהצורך בצמר לא חשוב מה שהכבשים נגזזין א"צ לגופה. א"כ כ"כ להיפך כשהמלאכה בשער וצפורן והצורך באדם חשוב צריכה לגופה ואין צריך לומר שהמלאכה בחי ואדם המתתקן ודו"ק:

ולכאורה הי' אפשר לומר דס"ל כריב"ש סי' שצ"ד בתי הב' דהנוטל צפרניו חשוב צריכה לגופה דבמשכן הי' גוזזין שער תחשים לצורך העורות. וע"כ הוי מלאכה בהנגזז. אך המעיין בחידושי הר"ן יראה דהשמיט הראי' מזורה ובורר. וכן הראי' משקיל אקופי מגלימא והיינו משום דשקיל אקופי מגלימא ודאי המלאכה בבגד שהוא גמר מלאכת הבגד. וזורה ובורר הוא צורך זה עצמו שהי' במשכן. רק הביא הראי' מנוטל שערו וצפרנו. ואי ס"ל כריב"ש א"כ גם מנוטל שערו וצפרנו אין ראי' דומיא דזורה ובורר. אלא ודאי לא ס"ל כריב"ש ומ"מ חשוב נוטל שערו וצפרנו צריך לגופה אף שהמלאכה בשער והצורך באדם. כ"כ נוכל לומר בזורה ובורר שהמלאכה במוץ והצורך בתבואה מכל מקום חשוב צריך לגופה. ע"כ הג"ה:

הג"ה ) ואין ליישב לפי שיטתם שיתבאר לקמן אי"ה בביאור מלאכת בורר ס"ק א' אות ט"ז דהסוגיא מיירי בבורר פסולת מתוך אוכל והכי נמי בבורר אותו שאינו חפץ לאכול. וא"כ ממ"נ אין איסור בבירור מין חבירו. משום בורר פסולת מתוך אוכל לא שהרי מין שני אוכל וגם לא משום בירור מין שבורר דזה הוי אוכל מתוך פסולת ודו"ק. דליתא שהרי התוס' כתבו בד"ה בורר ואוכל אוכל מתוך פסולת דכשהפסולת מרובה הוי אוכל מתוך פסולת דרך ברירה עי"ש דלעולם הוי דרך ברירה כשבורר מין המועט. וה"נ בשני מיני אוכלין דמיירי בפסולת מתוך אוכל דרך ברירה ע"כ לומר שמין שבורר הוא המועט דאל"כ יהי' דינו כאוכל מתוך פסולת דמותר אפי' לאחר זמן. וכיון שכן אפי' משום בירור מין שבורר יתחייב אף דהוי אוכל מתוך פסולת כיון שאוכל המועט. ע"כ הג"ה: