אגלי טל קלו

זורה משום שמפריש הפסולת מאוכל. וע"כ השמיטו הפוסקים את הירושלמי [ושוב מצאתי כן בתשובת רע"ק איגר] ):

אך טעם הירושלמי דס"ל זורה לאו משום שמבדיל פסולת מאוכל הוא דאזיל לטעמי' מאמר ב' שהבאתי באות א' דיושב ע"ג כרי ובורר צרורות כל היום אינו מתחייב דכל זמן שלא בירר כל הפסולת לא חשוב ברירה. וא"כ כיון שאחר מלאכת זורה לברר המוץ עוד נשאר צרורות אשר אינם מסתלקים רק ע"י מלאכת בורר. נמצא שבשעת זריי' לא הוברר כל הפסולת ואינו כעין בורר ומרקד. ולמה יתחייב כלל. ובשלמא על בורר לא קשיא דעדיין יש אחריו מלאכת מרקד. דליתא דבורר הוא בחטים ומרקד הוא בקמח וקליפת החטים לא חשוב פסולת רק לאחר שנטחן או בשעה שרוצה לטחון אבל בתחלה הקליפה שומר אל החטה ומשעה שהוברר הצרורות חשוב נסתלק כל פסולת החיטין. ועוד נ"ל והוא העיקר אצלי משום דכשמבררין המוץ (ע"י זרוי'] והצרורות מכניסין התבואה לאוצר והמוץ והצרורות זורין הלאה ושפיר הוי בורר תבואה אוכל מתוך הצרורות פסולת. לענין הכנסה לאוצר. ועיין בביאורנו למלאכת דש ס"ק ו'. אבל במלאכת זורה לא הוי סילוק כל הפסולת. ולירושלמי זה לא חשוב ברירה ע"כ ס"ל דזורה מלאכה אחרת היא מה שמפריח לרוח האמנם כי יש לחלק ולומר דוקא בורר צרורות ולא בורר כל הצרורות עדיין לא בורר. אבל זורה שהוא לברר הקשין ובורר הוא לברר הצרורות. וכיון שבקשין לא שייר הוי בורר מקשין ומלאכה שלימה היא. אך ז"א דהא בגמ' אמר דדמיין להדדי רק משום שהיו במשכן הם אבות. רק שקצת חילוק ביניהם שלא יהי' דבר אחד לגמרי כמו מיסך ואורג וכי בשביל קצת חילוק יהי' מלאכה שלימה וזה פשוט. ועיין לקמן ס"ק ב' אות ב'. ובגמרא דידן ע"כ ס"ל דאף שאינו מסלק כל הפסולת חשוב בורר ע"כ קאמר דזורה ובורר ומרקד דמיין להדדי ומוכח דלית לי' לגמרא דידן הא דר' יודן דבורר צרורות מכרי כל היום ולא בירר כולו פטור. ורקק והפריחתו הרוח אין ענין כלל לזורה. וע"כ השמיטו הפוסקים שני המימרות האלה. והאו"ז הביאם לחוש לירושלמי:

(ה) אך להבין באיזה סברא פליגי בבלי וירושלמי דלירושלמי לא הוי בורר אלא א"כ בורר כולו ולבבלי בכל ענין חשוב בורר דהנה יש לבאר טעם הירושלמי אם משום דלא חשוב תיקון הכרי עד שיברור כל הפסולת או משום דלא חשוב מלאכה כלל עד שיברור כולו. דמלאכת בורר הוא במה שמבורר ומאחר שנשאר פסולת הרי עדיין אינו מבורר. ונראה דודאי הטעם משום דלא חשוב מלאכה כלל דודאי הכרי מתוקן קצת בהפרשת מקצת הפסולת ואין פת שיש בו פסולת מעט גרוע כמו אותו שיש בו פסולת הרבה. ועוד דבשבת ק"ג:

גבי שני חוטין בבגד ושני בתים בנפה דחייב כתב רש"י בד"ה שם משמעון משום דיש שמקיימין כך לפי שאין אדם אורג בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ועושה כדי קיום שלא יהא נסתר מאליו. הרי דאף דשני חוטין לא חזי למידי וכן שני בתים בנפה מ"מ כיון שלפעמים אינו עושה בבת אחת יותר חייב א"כ בבורר צרורות כל היום אף שעדיין לא נתברר כל הפסולת. מ"מ ודאי אין דרך לישב כל היום ולילה ביחד עד שיתברר הכל ולמה אינו חייב בבורר כל היום. אלא ודאי משום דעדיין לא חשוב מלאכה כלל. דלא יקרא בורר כלל רק כשיהיה מבורר. וגבי אורג שני חיטין דמ"מ מלאכה הוא אלא דעדיין אינו שיעור הראוי ואין בו חשיבות לזה מועיל מה שאינו עושה בבת אחת יותר. אבל בבורר צרורות כל היום ולא בירר כל הפסולת עוד לא בירר כל הכרי כלל. דכ"ז שיש בו פסולת לא חשוב ברירה. והנה מוכח מירושלמי דמלאכת בורר פסולת מתוך אוכל הוא באוכל שהוברר מפסולת דאם נימא דמלאכת בירר הוא בהפסולת שהוברר ונדחה מהאוכל מה לי אם עוד נשאר פסולת בהכרי הרי סוף סוף הפסולת שהוברר הוא מבורר ומופרש לעצמו. אלא ודאי דהמלאכה הוא בהאוכל וכיון שהאוכל עדיין אינו מבורר ומופרש לעצמו לא עשה מלאכת בורר כלל:

(ו) אבל בעה"מ בפ' האורג כתב וז"ל כל ל"ט מלאכות שבמשכן כולן הי' בהם צורך לגופן חוץ מן הזורה והבורר שהוא זורה המוץ מן הגורן ובורר הצרורות מן הכרי וזה עיקר מלאכתן לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהן ועל כל תולדה שלהן עכ"ל. ומבואר דס"ל דמלאכת בורר פסולת מאוכל המלאכה הוא בפסולת הנדחה ע"כ חשוב אינו צריך לגופן שהרי אינו צריך להפסולת. דאי כדעת הירושלמי דהמלאכה הוא באוכל שהוברר א"כ צריכה לגופה היא. אלא ודאי המלאכה היא בפסולת הנדחה. ובאמת דברי בעה"מ אלה הם חידוש גדול שנשתנה דין זורה ובורר משאר מלאכות והוא דעת יחידית. אך ראיתי לרמב"ן שם בחידושיו וז"ל. הנוטל צפרנים בכלי וכן שפמו שהוא חייב משום תולדה דגוזז אעפ"י שאינו צריך לגוף הצפרנים והשיער מלאכה צריכה לגופה נקראת וכן הזורה והבורר ומאן דשקיל אקופי מגלימא עכ"ל. והנה מבואר שגם הרמב"ן סובר זורה ובורר המלאכה היא בפסולת אלא דמ"מ חשוב צריך לגופה אף שהמלאכה הוא בפסולת והתיקון הוא בכרי דומיא דנוטל צפרנים וכו' דאף שהגזיזה הוא בהצפרנים ושיער והתיקון הוא באדם. חשוב צריך לגופה, כיון דמ"מ צריך לגזיזה. וכמ"ש עוד שם הרמב"ן וז"ל וכבר רמזתי לגוזז ונוטל שערו וצפרנו בין לתקן גופו וליפות עצמו ובין לצורך השיער והגיזה כולן מלאכה הצריכה לגופה הוא מפני שהכל דבר אחד והנטילה הוא המלאכה משא"כ בחופר גומא שהבנין בקרקע וע"ש. והוא הנקרא מלאכה. ולפי"ז אין צ"ל שנשתנה דין זורה ובורר משאר מלאכות אלא דאעפ"י שהמלאכה הוא ברירת הפסולת וצריך לאוכל חשוב צריך לגופה כיון שהמלאכה היא הברירה והוא צריך לברירה ואיני דומה לחופר גומא שאין שם המלאכה בחפירה רק הבנין):

והנה לפי דברי ראשונים הנ"ל דבורר פסולת מתוך אוכל המלאכה הוא הג"ה ) ובירושלמי פ' כלל גדול סוף הלכה ה' רבנן דקסרי בשם רשב"ל יש דברים קרובים ורחוקים וכו' הבורר והמשמר והמרקד כולהון משום מעביר פסולת כל אחד חיובו בפני עצמו. ופי' הפני משה שהבורר נמנה לאב מלאכה בפני עצמו וכן המרקד. והמשמר למר היינו בורר ולמר היינו מרקד עכ"ל. ומדלא חשיב בירושלמי לזורה עמהן משמע ג"כ דס"ל דזורה לאו משום מעביר פסולת הוא. אך הק"ע הגיה זורה במקום משמר. ובאמת צ"ע לגירסתנו וגירסת הפ"מ דלמה חשיב משמר כלל. ויש לומר דלהגדיל הרבותא דקרובים ורחוקים קאמר דהא משמר למ"ד דחייב משום בורר הוא קרוב יותר למרקד מקרבת בורר למרקד דהא איכא מאן דאמר דמשמר הוא משום מרקד. ואעפי"כ אם שימר וריקד חייב שתים. וכן להיפך למ"ד משמר משום מרקד אם שימר ובירר חייב שתים והוא רבותא יותר מבורר וריקד. ועי"ל דקמ"ל הירושלמי שאם בירר ושימר וריקד בהעלם אחת חייב שתים ולא תימא דמשמר יש בו חיוב שתיהן כדעת רש"י ורמב"ם לרבה מכילתין קל"ה. וא"כ אם עשה שלשתן מביא קרבן על משמר ונתכפרו כולם כמ"ש לקמן ס"ק ב' אות ג' אי"ה קמ"ל דחייב שתים. ומשום דירושלמי לשיטתו דפסק כר' זירא שם דמשמר חייב משום מרקד לבד ונתישבה גירסת הירושלמי שלפנינו וא"כ גם מדברי הירושלמי אלו מוכח מדלא חשיב זורה בהדייהו דזורה לאו משום מעביר פסולת הוא. ע"כ הג"ה:

הג"ה ) ולכאורה הי' נראה לפרש דברי הרמב"ן דזורה ובורר פסולת