אגלי טל קלה

מלאכת זורה [א] דומין זה לזה. שבת ע"ג:

היינו זורה היינו בורר היינו מרקד. [פירש"י היינו כמו הי ניהו כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת] אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל מילתא דהוי במשכן אף על גב דאיכא דדמיא לה חשיב לה [אע"ג דאיכא אחריתי בהדה דדמיא לה חשבינהו לתרווייהו באבות ואע"ג דחדא נינהו] וליחשב נמי כותש [וליחשב נמי כותש חיטין במכתשת להסיר קליפתן דהואי במקדש בסממנין אלא לאו משום דדמיא לדש לא חשיב לה דהא נמי מפרקא מלבושא הוא] אמר אביי שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. [לכך אף דהואי במקדש ואב מלאכה הוא כיון דתני לי' דש לא תנא לה. וזורה בורר ומרקד סידורא דפת נינהו וכיון דהואי במקדש והכא אתחיל בסידורא דפת תנינהו כדאמרינן גבי אופה דהוה ליה למתני מבשל ולא אופה דלא הוה במקדש אלא משום סידורא דפת נקט ואתא הואיל ואופה בפת כמבשל בסממנין אבל כתישה עשירים הוא דלתתי וכתשי לעשות סולת נקי' אבל עניים לא טרחי הלכך לא תנא לה. ומיהו ודאי אב מלאכה הוא ובכלל דש הוא]:

(א) וראיתי להקדים בכאן הקדמה כוללת אשר תפיץ אור בהיר על שלשה מלאכות הללו ושמור כל אלו הדברים בלבבך כדי שלא נצטרך לחזור עליהם בכל פעם כשנזכירם וזה החלי בעזה"י:

הנה בירושלמי פ' כלל גדול רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה. עוד בירושלמי שם א"ר יודן יש שהוא בורר צרורות כל היום ואינו מתחייב היך עבידא הי' יושב ע"ג כרי ובורר צרורות אינו מתחייב נטל מתוך ידו ובורר כגרוגרת חייב. עוד בירושלמי שם הבורר אוכלין מתוך אוכלין חזקי' אמר חייב ר' יוחנן אמר פטור. מתניתא פלייגא על חזקי' בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן. תפתר שהיו אורחין אוכלין ראשונה ראשונה (פי' הק"ע דהיינו לאלתר] והתני [פי' בק"ע בניחותא] ובלבד שלא יבור את כל המין (פי' הק"ע ומ"ט אלא דכשבורר כל המין ניכר הברירה במין הנשאר וזה ודאי אסור שהרי אינו אוכלו עתה והו"ל כבורר ומניח לאחר זמן והיינו דחזקי'] והפוסקים השמיטו לג' מימרות האלה דירושלמי היינו שהשמיטו להב' מימרות ראשונים וגבי בורר אוכלין מתוך אוכלין פסקו דכשבורר אותו מין שרוצה לאכול לאלתר מותר ולא כתבו דכשבורר כל המין אסור. זולת האו"ז שהביא הב' מימרות הראשונים [והמימרא הג' לא הביא כלל כפי הנראה ס"ל כשיטת ר' יוחנן בירושלמי דאין ברירה באוכל מאוכל שהוא אינו גורס שני בברייתא מכילתין דף ע"ד. כפירש"י שם וגם בפלוגתא דר' אשי שם אינו גורס שני וכן כתבנו לקמן בביאורנו למלאכת בורר ס"ק כ"ד אות א' בהג"ה ב' באפשר לפירש"י] וזה צריך טעם:

(ב) בתוס' מכילתין ע"ד. ד"ה שני מיני אוכלין. כתבו דאוכל מתוך אוכל שייך ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול מתוך אותו שחפץ לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשוב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלין מתוך אוכלין וכו' עכ"ל. והנה בירושלמי לא הוזכר זה כלל משום דמין אחד חפץ לאכול, אלא סתם משמע דלעולם הבורר מין אחד מתוך מין אחר חשוב בורר. וכן משמע ברמב"ם פ"ח מהל' שבת הלכה י"ב. וביותר משמע כן בתוספתא פי"ז דשבת העתיקה הרשב"א ריש פ' חבית נתערבו לו פירות בפירות בורר ואוכל. בורר ומניח על השלחן. בורר ומשליך לפני בהמתו. בוררן [בתוספתא שלפנינו איתא בדק ואינו מובן וצ"ל כמו שהעתיק הרשב"א בוררן] אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן חייב או שילקוט [צ"ל שלקט וכן העתיק הרשב"א] מתוכן עפר וצרורות חייב. ומשמעות אלו לעצמן ואלו לעצמן שרוצה בברירת שניהם. לא שחפץ באחד יותר ואעפ"כ חייב:

(ג) בירושלמי בפרקין ובפ"ק דביצה בהא דמתניתין ביצה י"ד:

הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל. ר' יונה בעי עשה כן בשבת מהו שיהא חייב. א"ל ר' יוסה ולמה לא אלו עשה כן בשבת אדעתא דב"ה [דאמרי בורר כדרכו היינו פסולת מתוך אוכל בחיקו בקנין ובתמחוי וכו'] שמא אינו חייב. א"ר מנא יאות אמר ר' יונה לא אתיא אלא על דעת בית שמאי למה שהותר מכלל ברירה ביום טוב לא הותר מכלל ברירה בשבת. ופי' הק"ע דלב"ש בעי דאוסר פסולת מתוך אוכל ואוכל מתוך פסולת מותר. י"ל משום דס"ל אוכל מתוך פסולת אפי' בשבת פטור. והנה הדבר ברור דבעיא זו דירושלמי באוכל מתוך פסולת הוא גם לדעת ב"ה דבהא לא פליגי ב"ה אדב"ש. והא דאמר ר' יוסה ואלו עשה כן בשבת אדעתא דב"ה שמא אינו חייב. דלפי האמת חייב. היינו באופן שמתירין ב"ה ביו"ט פסולת מתוך אוכל. וכן פי' הק"ע עי"ש. אבל זה ודאי אם ב"ש פוטרים בשבת באוכל מתוך פסולת ב"ה נמי פוטרים בכה"ג "). והנה בעיא זו דירושלמי לא איפשטא ונמצא אוכל מתוך פסולת ביד אם חייב הוא ספק ולמה פסקו ר"ח ופוסקים הבאים אחריו אוכל מתוך פסולת לאחר זמן חייב חטאת דמגמרא דידן בסוגיין דף ע"ד:

אין ראיה די"ל דהסוגיא מיירי בפסולת מתיך אוכל):

(ד) וליישב כל זה נראה הנה בירושלמי הנ"ל אות א' דרקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה. מבואר דמלאכת זורה הוא מה שמפזר לרוח. ועוד איתא בירושלמי וכל דבר שהוא מחוסר לרוח חייב משום זורה פי' הק"ע שהרוח מחסרו ומפררו לחלקים דקים. הרי שמלאכת זורה הוא מה שמתפזר לרוח לא מה שמבדיל הפסולת מתוך האוכל. וזה אינו לפי גמ' דידן מכילתין ע"ג:

שהעתקנו בתחלת ס"ק זה דאמר זורה בורר ומרקד הם תלת דדמיין להדדי הרי שגם מלאכת הג"ה ) מיהו לפנינו במלאכת בורר סק"ה אות ח' יתבאר לשיטת תוס' רי"ד דבנפה וכברה לעולם חשוב פסולת מתוך אוכל. י"ל דלב"ה מוכח ממשמר דאוכל מתוך פסולת חייב ור"א דשמותי הוא באמת מתיר במשמר מהאי טעמא. אך לשאר פוסקים וכן אם נתפוס ג"כ כשיטת תוס' רי"ד במ"ש דמשמר חשוב גם כן פסולת מתוך אוכל אינו כן:

הג"ה ) מיהו לפנינו אי"ה בביאור מלאכת בורר ס"ק א' אות ז' כתבנו מאין למד הר"ח דהסוגיא מיירי באוכל מתוך פסולת. גם הפוסקים כתבו בשמו שלמד מהא דהבורר תורמסין בדף ע"ד. דפסולת מתוך אוכל אפי' לאלתר אסור. ומוכח דהסוגיא דמתיר לאלתר ומחייב חטאת בלאחר זמן מיירי באוכל מתוך פסולת. אך לפי דרכנו יתישב עוד בטוב טעם. ע"כ הג"ה: