אגלי טל קלד

שנתרסקו כיון שאין מחוסרין רק מלאכה אחת דומים לשום בוסר ומלילות שנדוכו שאלו ואלו מחוסרין מלאכה אחת ור"א סובר דשאני שום בוסר ומלילות שנדוכו שכבר נעשה בהם שתי מלאכות:

(טו) קיצור להלכה לדעת הרי"ף הרמב"ם במחוסר דיכה אסור לגמור בשבת מדברי סופרים ואם נדוכו מערב שבת מותר לגמור סחיטתן אפי' מדברי סופרים. ומ"מ מה"ת אפי' במחוסר דיכה מותר וכ"ש לדעת רמב"ן דבזיתים וענבים אין כאן רק שתי מלאכות רסוק וסחיטה וכשנעשה אחת אין בו שוב איסור תורה. ובשום בוסר ומלילות דשייך בהו דיכה ג"כ הא קיי"ל דלית איסור תורה בסחיטתן [ואף המג"א סי' רנ"ב ס"ק י"ט דבבוסר ומלילות יש איסור תורה בסחיטתן אין דבריו מחוורין כמ"ש לפנינו]:

(טז) ולדעת התוס' הגם שכתבו דר' יוחנן מחייב במחוסר דיכה מ"מ י"ל דריב"ח פליג אדר' יוחנן בהא וקיי"ל כותי' וכמ"ש לדעת הרי"ף. אך הרא"ש שפסק לדר' יוחנן וכתב בדריב"ח דמשנתנו אינו דומה למחוסר דיכה משמע דבמחוסר דיכה חייב. ואינו מוכרח די"ל הש"ס דוחה דאין ראי' מדר' ישמעאל כיון דלא מיירי במחוסר דיכה ואם תאמר מצד סברא דאין בו חיוב חטאת גם כרע"ק מתוקמא וכ"ש לפמ"ש דרא"ש כרמב"ן דלא שייך מחוסר דיכה רק בשום בוסר ומלילות שאין בסחיטתן חיוב חטאת. ולדעת רש"י לגמור בידים לעולם אסור מדברי סופרים אף באין מחוסר דיכה ובמחוסר דיכה הדין כמו לשיטת התוס':

(יז) ולדעת ריא"ז באינו מחוסר דיכה בזיתים וענבים אסור מדברי סופרים ובתותים ורמונים וכן שום בוסר ומלילות מותר לגמור לכתחלה. ומשקין שזבו מן המרוסקין בשבת מותרין לבד להרמב"ן [ולפימ"ש אף הרא"ש וטור ס"ל כן] דאסור בשום בוסר ומלילות במחוסר דיכה הנסחט מהם ממילא בשבת לאותו שבת:

(יח) בתוס' שבת י"ט. בד"ה רי"ש ז"ל, ולא דמי למשקין שזבו שאסורין דגזרינן שמא יסחוט דאפי' יסחוט ליכא איסורא דאורייתא משום דאתי ממילא עכ"ל. וק"ל דהא בשום בוסר ומלילות ליכא איסור דאורייתא כלל בסחיטתן אפי' לא אתי ממילא וא"כ משקין שזבו מהם לעולם יהיה מותרין וכן קשה לרע"ק דאמר לא יגמור דה סחיטה הוי דאורייתא אף דאתי ממילא. הא במינים אלו לעולם ליכא איסור תורה. שוב ראיתי במג"א סי' רנ"ב הקשה כן ותירץ דבוסר יש בו חיוב דאורייתא בסחיטתו כמו ענבים וכן מלילות שהם שבולים וכשמרסקן מתוך השבולים הוי דישה דאורייתא. ולדידי הני מילי ליתנייהו דבוסר משמע בתוס' בד"ה השום להדיא דאין איסור תורה בסחיטתו רק שהוא יותר עשוי למשקין מפגעין ועוזרדין והיינו שהוא כמו תותים ורמונים. וכן בדין דבתוס' ר"ה י"ב. זיתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהם אין מכשירין ע"ש וכיון דלא חשוב משקה מן התורה הוי פרק אוכל מאוכל. ובמלילות מפורש בריא"ז להיפך וכן ברשב"א פ' חבית דמינים אלו דומים לתותים ורמונים. ואף דמשבולים מוציא המשקין ויוצאין מתוך הפסולת ונהי דלא חשיב משקין כיון שמוציאם מתוך הפסולת דומה לדש תבואה מ"מ פטור דהוי דישה שלא כדרכו וכמ"ש התוספות רי"ד בטעם דאינו חייב אלא על זיתים וענבים וע"ש. ועוד תמוה לי על המג"א כי החליט דמה שאין איסור תורה בסחיטתו מותרין המשקין שזבו מהם ואם כן תותים ורמונים למה אסורין משקין היוצאין מהם. ע"כ נ"ל ברור דודאי כל משקין שזבו אף שאין לגזור בהם שמא יסחוט דאין איסור דאורייתא בסחיטתן. מ"מ הוא בכלל גזירת משקין שזבו וכדאיתא בריש ביצה דביצה שנולדה ביו"ט אסורה משום משקין שזבו אף דלא שייך בה כלל סחיטה מ"מ בכלל הגזירה היא עי"ש ברש"י. רק ברסוק מבעוד יום כשם שאין בסחיטתן איסור תורה משום דאתי ממילא וכאלו נסחט מערב שבת כמו כן אינו בכלל משקין שזבו בשבת. וא"ת בתותים ורמונים נמי כשם שאין בסחיטתן שש איסור תורה משום דלאו משקין גמורין הם כמו כן לא יהיו בכלל משקין שזבו. לא קשיא דהא זיתים וענבים שהכניסן לאוכלין משקין היוצאין מהם לא חשובים משקה דהוי שלא לרצון כמו שכתוב הרמב"ן והרשב"א והר"ן בחי' [דלא כרש"י שם דס"ל הכניסן לאוכלין אינו דומה לאומר לא ניחא לי ואף לפירש"י לפי סוגיא אף בסתם חשוב שלא לרצון כמבואר בתוס' שם] ואעפי"כ גזרו עליהן שמא ימלך עליהם לסוחטן ויהי' איסור תורה. ואפי' לר"י אליבא דר' יהודה דאפי' זיתים וענבים לאוכלין היוצא מהן מותר מ"מ אם משך מהן משקה מבעוד יום ושוב הכניסן לאוכלין הא מודה ר"י שאסור כמ"ש תוס' בפ' חבית בד"ה שמשך. הנה שגזרו על משקין שזבו אף שאינם משקין גמורים ממילא גם היוצא מתותים ורמונים בכלל הגזירה וכן שום בוסר ומלילות. רק התוס' מיירי במידי דאתי ממילא דאינו בכלל משקין שזבו בשבת כנ"ל ודו"ק:

[מג] וכן חלות דבש שריסקן וכו'. במשנה ר"פ חבית חלות דבש שרסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ור' אליעזר מתיר. ובגמרא שם דלא בחלות דבש לבד מתיר ר' אליעזר משום דמעיקרא אוכלא והשתא אוכלא אלא אפי' בזיתים וענבים. ומ"מ מבואר דטעמא דמעיקרא אוכלא לא מהני להתיר לת"ק. ומר' אליעזר אין ראי' להיפך דהא איהו מתיר אפי' בזיתים וענבים. ועוד דמשמע דבלא ריסקן ויצאו מעצמן אף ר"א מודה דאסור [ואין לומר דטעמא משום מוקצה דא"כ בריסוק נמי דהא אסור לסחוט לכתחלה בשבת ברסוק גרידא מערב שבת כמבואר בתוס' ור"ן פ"ק דשבת וכן דעת הרי"ף והרמב"ם] וא"כ תבואה שנדושה בשבת מאלי' תהי' אסורה בשבת כמו הדבש דאף שאוכל הוא מ"מ כיון שיצא מהשעוה שהוא פסולת אסור והוא כלל משקין שזבו וה"ה בתבואה שנדושה. ולכאורה קשה מהא דמוללין מלילות בשבת על ידי שינוי להרי"ף והרמב"ם ולהיש מחמירין ביו"ט עכ"פ וע"כ לומר דכיון דמותר לכתחלה לא שייך לאסור בדיעבד וגרע מביצה שנולדה שלא הותר לכתחלה דלא שייך בה. ומיושב קושית התוס' רי"ד אהא דחולב לקדירה. ונפשט ספיקו של רעק"א בתשובותיו סי' א' בגונח שיונק כלאחר יד אם המשקין נאסרין בתוך פיו משים משקין שזבו אלא שגם איסור משקין שזבו הותר משום צער ולהנ"ל ניפשוט דמה שהותר ע"י שינוי לית בהו איסור וכמו במלילות שהותר ע"י שינוי ואין בהם איסור בדיעבד וזה ברור:

[מד] אסור לינק בפיו וכו'. עי' בהרי"ף ר"פ חבית ובהרמב"ם הר"א הלכה י"ד ובטוש"ע סי' שכ"ח: