אגלי טל קלג

דכאוכל דמי והוא כמפרק אוכל מאוכל וכההוא דאמרינן ר"פ חבית חולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה. ופירש"י לתוך הקערה אף דלאוכל בעי לה כיון דלא מוכחא מילתא ואסור. והתינח בחלב דהוי למשקה אבל במינים אלו דאינו אלא לטבול בו אין הוכחה גדולה מזה והוי כמפרק אוכל מאוכל ואולי מזה הוכיחו קצת פוסקים לאסור לסחוט בוסר לתוך הקדירה דבוסר לאו אוכל הוא אלא דאכתי יקשה ממלילות. גם בבוסר קיי"ל במס' עוקצין דמטמא טומאת אוכלין הרי דחשוב אוכל. גם בשום דחייב במעשר [כדתנן השום והשמן של תרומה] ותנן בנדה כל שמחויב במעשר מטמא טומאת אוכלין. וזה דעת הרב ר' יוסף שמתיר בבוסר. ור"ת שאסר בבוסר משום שאין אנו בקיאין בשיעור פול הלבן ובוסר היינו שהגיע לפול הלבן כדאיתא בש"ס ר"פ כיצד מברכין וכיון שאין אנו בקיאין בשיעור פול הלבן וע"כ קיי"ל סי' ר"ב דמברכין על ענבים כשהוא בוסר בפה"א דילמא לא הגיעו לשיעור ע"כ אסור לסוחטו. וכה"ג כתב הר"ת הביאו התוס' בע"ז כ"ט:

שהקפיד על ר' משולם שהתיר מי בוסר במגע הנכרי שאין בקיאין עד מתי נקרא בוסר כ"כ ס"ל שאין בקיאין מאימת נקרא בוסר ודו"ק. והר' יוסף שהתיר ס"ל שבקיאין אנו מאימתי נקרא בוסר ובוסר חשוב אוכל כבמתני' דעוקצין. מ"מ בוסר שבש"ס ודאי חשוב אוכל כבמתני' דעוקצין. [ובחנם תמה המג"א סי' שכ"א ס"ק ט"ז דאמאי אסור לסחוט הדבש להמתיר בבוסר אף דלא אוכל א"כ ה"נ נתיר בדבש דחשוב אוכל אף דשעוה לאו אוכל. ולק"מ דודאי לסחוט ממידי דלאו אוכל לית מאן דמתיר דכולהו מדש ילפינן ודש נמי מפרק אוכל רק משום דקש לאו אוכל וה"נ בדבש מתוך השעוה רק בבוסר התיר דחשיב לי' אוכל והדין עמו כנ"ל]:

(י) ע"כ נראה לי ברור בבוסר שום ומלילות משום איסור טחינה פליגי ר' ישמעאל ורע"ק ולכ"ע במחוסר דיכה אסור דריסוק אינו מחלק הדבר לחלקים קטנים רק שמשנה צורתו וכעין ריסוק איברים ולא התחיל בו טחינה כלל. רק דלאחר דיכה שנעשה בו טחינה ולא נגמר שצריך עוד שחיקה נחלקו רי"ש ורע"ק. וע"כ מדמי מתני' בריסוק גרידא לשום בוסר ומלילות לאחר דיכה דבמשנתנו דהאיסור משום המשקה היוצא וקצת משקה יוצא בריסוק גרידא ונעשה בו מעשה דישה. ור"א דחה דמשנתנו דימה למחוסר דיכה כיון שהמשקה היוצא בשבת ע"י הטעינה ולולי הטעינה לא הי' יוצא ע"י הריסוק ובמשקה ההוא לא נעשה בו מלאכה ואינו דומה לשום בוסר ומלילות שנדוך שנעשה מלאכה בכל השום רק שצריך לשחקו עוד משא"כ במשנתנו דבמשקה שיוצא עכשיו לא נעשה מלאכה כלל. ורי"ף פוסק הריב"ח דמשנתנו לענין איסור סחיטה לאחר הריסוק דומה לשום בוסר ומלילות לאחר דיכה לענין איסור טחינה. ובירושלמי בטעם משנתנו שנעקרה בה כל טפה וטפה מבעוד יום:

(א) ולדעת הפוסקים [הם הרמב"ם והתוס' שפירשו להדיא משום דש] צ"ל דס"ל כדעת התוס' רי"ד בהא דסוחט אשכול לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה דאפי' מוכח מילתא דלאוכל בעי לה כיון שאינו סוחטו לתוך האוכל אסור. אך לרש"י צ"ל דמתני' דשום ובוסר ומלילות משום טחינה וכמ"ש:

(יב) ומדברי ריא"ז למדתי פירוש מחודש בסוגיא וז"ל הריא"ז מותר לטעון בקורת בית הבד הזיתים הטחונים וכן הענבים הדרוכות שאפילו לגמור סחיטתן בידים לאחר חשיכה מותר שכל עיקר סחיטתן אינה אסורה אלא מדברי סופרים גזירה משום סחיטת זיתים וענבים ומרוסקים לא גזרו על סחיטתן שאף הזיתים והענבים המרוסקין אין בסחיטתן איסור תורה אלא מדברי סופרים ובאילו לא גזרו על המרוסקין כל עיקר בד"א כשגידולו כל צרכן ואינם צריכין אלא סחיטה אבל אם לא נדוכו כל צרכן אסור לגמור סחיטתן אחר חשיכה שהם דומיא כאילו הי' מרוסקין עכ"ל. והנה יש חסרון הניכר בלשון ריא"ז וחסר בין תיבת הדרוכות לתיבת שאפילו הנסגר בין שני חצאי מרובע [וכ"ש שום בוסר ומלילות שרסקן מבעוד יום] וגם בסוף דבריו חסר תיבת לא וצ"ל כאילו לא הי' מרוסקין. וכוונתו דהא בשום בוסר ומלילות ר' ישמעאל אומר יגמור היינו בידים דכיון דאין איסור מן התורה רק בסחיטת זיתים וענבים. ושאר פירות אפי' תותים ורמונים דרבנן לא גזרו על המרוסקין. והש"ס מדמה דה"ה דמותר לטעון זיתים וענבים מבעוד יום והמשקין נסחטין מאליהן בשבת אפי' לב"ש דכיון דאסור לטעון מבעוד יום לב"ש מדרבנן לא גזרו על המרוסקין ודומה טעינת זיתים וענבים מבעוד יום לב"ש כבידים בשאר פירות:

(יג) ונ"ל מה שלא פירשו כן שאר המפרשים והפוסקים היינו לפי שיטת הרי"ף והתוס' פ' חבית שהביאו ראי' מתנא דבי מנשיא דאמר דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד לדחות דר' יוחנן דמחייב ב חטאת בכבשים ושלקות. וממוצא הדבר נשמע דר' יוחנן לית לי' הא דתנא דבי מנשיא ומחייב חטאת בתותים ורמונים וה"ה בשום בוסר ומלילות שדינם כתותים ורמונים וכ"כ הרשב"א פ' חבית להדיא דר"י מחייב באלו חטאת וא"כ אם איתא כפי' ריא"ז יקשה בהא דקאמר הש"ס ור"א מ"ט לא אמר כריב"ח דאתמר עלה אמר ר' יוחנן במחוסרי דיכה כ"ע לא פליגי והני כמחוסר דיכה דמיין ואי כפי' ריא"ז דטעם יגמור משום דעיקר סחיטתן אינו אסור אלא מדברי סופרים ממילא לר"י דמחייב חטאת בשום בוסר ומלילות אסור לגמור רק בשנדוך ג"כ מבעוד יום מותר [ומ"מ בבא ממילא בשבת לב"ש כיון דאינו אלא דרבנן מותר אפי' במחוסר דיכה]. משא"כ לדידן דלא קיי"ל כר' יוחנן פ' חבית רק כתנא דבי מנשיא ורב ושמואל שפיר מתפרש פלוגתא דר' ישמעאל ור"ע במחוסרי דיכה ודוחק גדול לאוקמי לדר"א דלא כהלכתא ע"כ נדו מפי' ריא"ז. וריא"ז לשיטתו בפ' חבית דבכבשים חייב חטאת כר' יוחנן ובתותים ורמונים פטור דר' יוחנן לא פליג אתנא דבי מנשיא אלא דשאני כבשים ושלקות דאית בהו משקין דאתי מעלמא כשיטת תוס' רי"ד שם ור' יוחנן ג"כ לא מחייב חטאת בשאר פירות ע"כ אתי שפיר פירושו לפי שיטתו:

(יד) והטור כתב בסי' רנ"ב שאם נתרסקו וטוענן מבעוד יום משקה היוצא מהן בשבת מותר. וכתב הב"י דאחר הריסוק הטעינה עושה בהם דיכה ע"כ מותר המשקה אבל אם לא נתרסקו הטעינה אינו עושה רק הריסוק ואסור המשקה עיי"ש. וק"ל טובא דהא בגמ' דר' אלעזר לא אמר כריב"ח משום דר"י דאמר במחוסרי דיכה כ"ע לא פליגי ומשנתנו כמחוסר דיכה דמי ומדמוקי לה כר"א ור"ש דברסקן מותר משקה היוצא מוכח דאינהו אפי' במחוסר דיכה מתירין משקה היוצא. ובפ' חבית כתבו הרי"ף והרא"ש דקיי"ל כר"א ור"ש. הנה מפורש דקיי"ל אפי' במחוסר דיכה מותר משקה היוצא. ואף שהטור עצמו כתב וכן בוסר ומלילות שנתרסקו מבעוד יום וטען עליהם מבעוד יום וכו' מותרין המשקין היוצאין מהם ודוקא שנדוכו היטב וכו' י"ל דהטור ס"ל לרמב"ן דבזיתים וכן בחלות דבש לא שייך בהו דיכה ואין בהם רק שתי מלאכות וע"כ מתירין ר"א ור"ש בזיתים וענבים שנתרסקו וכן במשנתנו דקאי בזיתים וענבים אבל בשום בוסר ומלילות ומחוסר דיכה לכ"ע אסור. והאי ודוקא שנדוכו היטב אשום בוסר ומלילות דסליק מינייהו קאי וזה פי' דברי רא"ש שכתב דריב"ח סובר משנתנו לאו כמחוסר דיכה כיון שאין מחוסר רק מלאכה אחת וכמבואר ברמב"ן דבהא פליגי ריב"ח ור"א דלריב"ח זיתים וענבים