אגלי טל קלב

מ"מ לא אמר כר"י בר חנינא אמר לך לאו אתמר עלה אמר רבא בר חנינא אמר ר' יוחנן במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי כי פליגי במחוסרין שחיקה והני נמי כמחוסרי דיכה דמי [פירש"י במחוסרין דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסירי דטעינתן הוא גומרת ונמצא הכל עשוי בשבת. שחיקה יותר מדיכה לשון או דכו במדוכה. ורבותי גורסין כי פליגי במחוסר סחוטה שנידוכו יפה ואין טעינתן גומרת אלא סחיטה. ולמאן דגריס שחיקה טעינתן שוחקתן והני דמתניתין מחוסרין דיכה הן וטעינתן הוא דיכתן הוא שוחקתן הוא סוחטתן ובהא ר' ישמעאל מודה דאסור] ע"כ סוגית הגמ':

(ב) והנה במה שפירש רש"י הא דמתניתין כשטחנו תחילה הזיתים ודרכו הענבים ולא ניחא לי' לפרש משום דע"י הטעינה נתרסקו מבע"י קצת וכפי' הר"ן ובעה"מ. דרש"י אזיל לטעמי' שפי' הא דר' ישמעאל דאמר בשום בוסר ומלילות שרסקן מבעוד יום יגמור משתחשך היינו שיניחם בכלים ויצאו מעצמם. ומדקתני שרסקן דוקא ולא סגי לי' בטעינה גרידא ובגמ' מוקי לה למתניתין כר' ישמעאל מוכח דגם במתניתין מיירי כשדורכן או טוחנן תחילה. אבל הר"ן אזיל לטעמי' ספי' הא דיגמור בידים ובלא טוענן מבעוד יום ע"כ תני שרסקן. אבל במתניתין שטוענן מבעוד יום לא בעי ריסוק תחילה דע"י הטעינה נתרסקו מבעוד יום ובהכי סגי:

(ג) עוד הוכרח רש"י לפרש זה עפ"י פירושו לקמן ר"פ חבית בחלות דבש שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן ר"א מתיר משום דהדבש זב מאליו ואין דרך לסוחטו ורבנן גזרו אטו שאינן מרוסקין דילמא מרסק להו. וא"כ צריך להבין מאי ראי' מייתי בגמ' [דבגמ' אמר ר"א דמתני' ר"א הוא דמתיר בחלות דבש] מר"א דטוענין מבע"י ונגמרין משחשיכה דהא לר"א ור"ש באמת מלאכה היא ונעשה מלאכה אף לאחר שריסקן רק דלא גזרינן דילמא סחיט כיון שאין דרכו בכך אבל הכא למה לא נגזור דילמא טעין משחשיכה. אלא ודאי שריסקן קודם וע"כ שוב אין דרכו בכך ולא גזרינן. גם יש לומר דאפי' סחיט הוי מלאכה כלאחר יד ופטור כיון שריסקן קודם ואין דרכו בכך אבל אם נפרש כפי' הר"ן שלא עשה מעשה רק הטעינה א"כ דרכו בכך ולמה לא נגזור:

(ד) ולדעת הר"ן צריך לומר כפי' התוס' בשינויא קמא לריב"ח דמוקי לה כר' ישמעאל דכיון דאפי' סחיט אין איסור תורה דלא הוי תולדה דדש כיון דבלא"ה יוצא אין איסור לאוכלן בשבת כשיצאו מעצמן. וכן נפרש לר"א ור' שמעון ולאו משום דאין דרך לסוחטן אחר הריסוק והכי נמי במתניתין כיון דע"י הטעינה נתרסקו מבעוד יום לא נעשה בהם מלאכה בשבת:

(ה) והבעה"מ פי' יגמור בידים משתחשך ובמתני' פי' כפי' הר"ן דע"י הטעינה נתרסקו. וכתב דאם לא הי' מותר לגמור בידים הי' אסור לב"ש אף להניחם לגמור מאליהן אף דליכא חיוב חטאת בהגמרם [כיון דאם הי' טוען משחשיכה הי' חיוב חטאת] כמו מצודות חי' ועופות ודגים. וכוונתו דהא הפורס מצודה בשבת ואינו צד בשעה שפורס וא"כ בפורס מערב שבת כשניצוד בשבת כיון שאינו נצוד בשעה שפרס א"כ לא נעשה מלאכה. וע"כ כיון שאם הי' פורס בשעה שניצוד הי' חייב ע"כ גזרינן. וה"נ כיון שאם הי' טוען משתחשך הי' מתחייב. א"כ אי לאו דמותר לגמור בידים הי' אסור לב"ש אף להניחם לגמור מאליהן. וע"כ הקשה על הרי"ף שפסק לדר"י דבמחוסר דיכה מודה ר' ישמעאל וכתב דמתני' ר' ישמעאל [וזה סברת רש"י במתני' ג"כ שפירש דוקא שרסקן מבעוד יום דאל"כ הי' דומה למצודות וכו' ע"כ פירש שרסקן מבעוד יום דאז אף אם הי' טוען משחשיכה לא הי' חייב חטאת ולא דמי למצודות] והר"ן פי' הוכחת הש"ס מר' ישמעאל כפי' התוס' בתי' הב' דמדר' ישמעאל אמר במחוסר שחיקה יגמור בידים ע"כ במחוסר דיכה עכ"פ מותר לגמור מאליו וכן פסק הרי"ף באמת. ור"א לא סבירא לי' האי הוכחה אלא דלר' ישמעאל במחוסר דיכה מחייב ואפ"ה במחוסר שחיקה מותר לכתחילה:

(ו) ואינני כמשיב על דברי הר"ן אלא כמוסיף על דבריו דלפי' הר"ן קשה דא"כ דריב"ח נמי סבר דבמחוסר דיכה אסור ומר' יוחנן נמי לא נשמע אלא דאסור במחוסרי דיכה מה צריך הש"ס לאתויי דר' יוחנן. ע"כ נראה דריב"ח הוא מפרש פלוגתייהו דר' ישמעאל ור"ע דר"י במחוסרי דיכה לא מחייב ע"כ במחוסר שחיקה מתיר לכתחילה ורע"ק דאמר לא יגמור סבירא לי' דחייב במחוסרי דיכה ע"כ גזרו במחוסרי שחיקה וע"כ מוקי מתני' דלא מחייב חטאת במחוסרי דיכה [וע"כ מתיר לב"ש מבע"י] כר' ישמעאל ולא כרע"ק. ושפיר השיב ר"א מדר"י דאמר במחוסרי דיכה כ"ע לא פליגי. והדין בזה לר"י כמו לרע"ק וכשם שרע"ק מחייב חטאת כמו כן לר' ישמעאל אלא דלא גזר ר' ישמעאל אטו מחוסרי דיכה ומ"מ במחוסרי דיכה מחייב חטאת ואסור לב"ש מבעוד יום (וכן מבואר בתוס']:

(ז) אך פי' זה דכ"ע לא פליגי דשניהם מחייבים חטאת אתי שפיר בדר' יוחנן דמחייב חטאת בסחיטת תותים ורמונים וה"ה שום בוסר ומלילות. אך לדידן דאין בהם חיוב חטאת כמ"ש הרי"ף פ' חבית ממילא כשהביא הרי"ף מימרא דר' יוחנן היינו דלדברי שניהם אסור. ובאמת הוסיף הרי"ף בדר' יוחנן תיבת דאסור דלדברי שניהם אסור ופטור. ושפיר הביא הרי"ף ראיות ריב"ח דמתני' ר' ישמעאל דר' ישמעאל דאמר יגמור משום דסבירא לי' דאין בסחיטה זו איסור דאורייתא אפי' הי' זיתים וענבים ע"כ לא גזר במחוסרי שחיקה שיחשב סחיטה כלל כיון דמחוסרי דיכה רק סחיטה דרבנן מחוסרי שחיקה אפי' סחיטה דרבנן אינו. ור' עקיבא סבירא לי' מחוסרי דיכה הוא סחיטה דאורייתא וחייב חטאת עלי' בזיתים וענבים ממילא מחוסרי שחיקה סחיטה דרבנן ובשאר פירות הוי שבות דשבות כמו אמירה לגוי לעשות מה שאסור לישראל משום שבות דאסור ולא חשוב גזירה לגזירה. ור"א השיב מדר' יוחנן אף דלא קיי"ל כר' יוחנן במה דמחייב חטאת בשאר פירות דמ"מ אר"י דר' ישמעאל מחייב חטאת במחוסרי דיכה ובזה לא שמענו מעולם מי שיחלוק עליו. אבל למה שהביא הרי"ף דבריו דכ"ע לא פליגי לאיסור זה ס"ל גם לריב"ח וזה יסוד ראייתו [ודעת הרב המגיד קצת כפי' הר"ן ואין דבריו מבוררין כ"כ]:

(ח) והרמב"ן תירץ דזיתים וענבים וכן חלות דבש יש בהם שתי מלאכות. ריסוק. סחיטה. היינו שחיקה. ושום בוסר ומלילות יש בהם שלש מלאכות. ריסוק. דיכה. שחיקה. ושלא נעשה רק מלאכה אחת ומחוסר שתים לכ"ע אסור ובמחוסר אחת ועשה שתים רי"ש מתיר. וריב"ח מדמה מתני' דזיתים וענבים שעשה אחת ומחוסר אחת לשום בוסר ומלילות שעשה שתים וחיסר אחת דזה וזה מחוסרי אחת ור"א דחה דשאני התם שעשה שתים. ע"כ הביא ראי' מחלות דבש שאין בהם אלא שתי מלאכות ומותר בשעשה אחת וחיסר אחת והוא כמשנתנו וע"כ פסק הרי"ף דמחוסר דיכה אסור בשום בוסר ומלילות כיון שמחוסר שתים ובמשנתנו מותר כיון שאין מחוסר רק אחת. הנה נתבארו שני תירוצים שנאמרו על הרי"ף:

(ט) ואני הצעיר אף שאינו כדאי להכניס עצמי בזה תורה הוא וכו' ולענ"ד הרי"ף יש לו שיטה אחרת בסוגיא זו דהנה קשה לי טובא בסוגיא דמה איסור סחיטה יש בשום בוסר ומלילות כיון שמשקה היוצא מהם אינו לשתי' אלא לטבול בו א"כ הו"ל כמשקה הבא לאוכל