אגלי טל קלא

קמא דחולין. ומה שרצה לומר דבעל התרומו' אינו אוסר בדיעבד משום נולד רק לכתחילה אסור משום דמוליד לענ"ד אי אפשר לומר כן שהרי בבעל התרומות בטעם היתר לתוך הכוס דגרמא בעלמא הוא ומאליו נמחה וגם נתנה בתוך היין וכשהברד נמחה. אז הוא מתערב ומתבטל ביין שבכוס עיין שם. ואם האיסור רק על העושה כיון דגרמא ואין איסור עליו מה צריך עוד לטעמא דביטול. וגם טעמא דביטול לא מתיישב שפיר להתיר העושה דממה נפשך בכל מקום שהוא הוא ממחהו ועוד לא מתבטל רק אחר שהניחוהו. מיהו בהא יש ליישב במה שכתבתי. לעיל ס"ק ל"ו אות ח' עי"ש:

[לח] שעל פני החבית וכו'. טוש"ע סימן ש"ך ובמג"א שם:

[לט] וצריך ליזהר בחורף וכו'. שם סעי' י"א:

[מ] משקין שזבו בשבת מאליהן וכו'. משנה וגמרא מכילתין דף קמ"ג:

[מא] ענבים הנתונים בגיגית וכו'. טוש"ע שם סעי' ב'. ואף דהוא דבר שיש לו מתירין שלערב יהי' מותר בלא ביטול וכל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. ה"מ באיסור שהי' ניכר תחילה בעין משא"כ בזה דתיכף שיצא לעולם נתבטל בהיתר. כן כתבו הראשונים ז"ל. ועיין לעיל ס"ק י"ז אות פ"ג:

[מב] (א) זיתים וענבים שריסקן מערב שבת וכו'. מכילתין י"ח. במשנה ושווין אלו ואלו [היינו ב"ש וב"ה דאיפלגי באינך אם מותר לעשות ע"ש עם חשיכה] שטוענין קורת בית הבד ועיגולי הגת. [פירש"י שטוענין את הזיתים בקורת בית הבד ואת הענבים בעיגולי הגת שלא הי' בוצרין אותן בגלגל כמו שלנו אלא טוענין אותן בקורות כבדים והני דגת קרי עיגולים שהי' דפין עבין עשויין כעיגולין ושוין שטוענין אותן מבעוד יום והמשקה הולך וזב כל השבת. ובגמרא [דף י"ט.] מ"ש דלא פליגי ב"ש בהא ומפרש משום דאי נמי עביד להו בשבת ליכא חיוב חטאת דכי אמרינן סחיטת זיתים וענבים אב מלאכה בפרק חבית שנשברה [קמג:

] הני מילי בזיתים וענבים שלא ריסקן מבעוד יום דהו"ל מפרק דבר ממשאו הגדל בתוכו והוא תולדה דדש אבל הכא אין נותנין קורה ע"ג זיתים עד שטוחנין תחילה ברחיים וכן ענבים דורכים אותן תחילה ברגל ובלאו קורה נמי משקה נפיק ממילא אלא דלא נפיק שפיר כי השתא ולא דמי לדש] ובגמ' י"ט. מאן תנא דכל מידי דאתי ממילא שפיר דמי [פירש"י כגון משקין האלו שנסחטין מאליהן ובלבד שיתחיל מבעוד יום] אמר ר' יוסי ב"ר חנינא ר' ישמעאל הוא דתנן השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך ורעק"א לא יגמור [פירש"י. בוסר. ענבים בתחילתן כשהם דקים מוציא מהן משקין לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב להחמיץ. מלילות. שבולין שלא בשלו כל צרכן מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן ומטבל בו. יגמור. מאחר שרסקן וצברם בכובד יניחם בכלים ויצאו מעצמן ומותר לכתחילה. לא יגמור. אסור להניחם מבעוד יום תחת כובדן כדי לגמור משתחשך] ור"א אמר ר' אלעזר הוא דתנן וכו' עד זיתים וענבים שריסקן מע"ש ויצאו מעצמן אסורין ר' אלעזר ור"ש מתירין. ור' יוסי בר' חנינא ברייתא לא שמיע לי'. ור"א הג"ה שנפלה על החתיכה אם אין בטיפה בנ"ט בחתיכה מותרת ולא אמרינן דבמקום נפילת הטיפה יעשה נבילה. משום דסופו להתפשט בכל החתיכה ולא יהיה נותן טעם לא נעשה נבילה. וה"ה בנ"ד דסופו ברגע אחת שאחריו להיות נ"ט בר נ"ט. וכ"ש הוא מהתם שאינו מחוסר. אף התפשטות רק ברגע שאחריו יהיה נ"ט בר נ"ט:

ועוד הדבר מוכרח לשיטת הסמ"ק דבשני טעמים לא חשיב נ"ט בר נ"ט דאי אמרת דבשני טעמים נעשה נ"ט בר נ"ט א"כ קדירה שבישל בה בשר וחזר ובישל בה חלב יהיה מותר משום נ"ט בר נ"ט דאף דבשעת בישול הוי טעם ראשון מ"מ לא נעשה נבילה משום דסופו להיות טעם שני וכנ"ל. וע"כ דין זה דהגעיל שני כלים בזה אחר זה צריך ששים כנגד שניהם ברור לכל הדיעות לדעת הפוסקים דטעם נ"ט בר נ"ט דהתירא משום דעל טעם קלוש אינו יכול לחול שם איסור הכא כיון דחוזר וניעור לא חשוב שם איסור חדש. ולשיטת הסמ"ק ע"כ דבשני טעמים לא חשוב נ"ט בר נ"ט ודברי רמ"א וט"ז סי' ק"ג הם בשיטת הסמ"ק:

שוב ראיתי להגאון רעק"א בחידושיו בסימן תנ"ב דבהגעיל שני כלים בזה אחר זה מותר משום נ"ט בר נ"ט והביא דברי רמ"א סי' ק"ג. וגם ראיתי בחות דעת סי' צ"ו סק"ו [דבארשט] קודם שנתחמץ שהועמד בכלי שאינו בן יומו ואח"כ נתחמץ מותר, אף דלאחר שנתחמץ חורפא מחליא ליה לשבח מ"מ נעשה נ"ט בר נ"ט בשעה שהיה פגום קודם שנתחמץ. והביא דברי הט"ז סי' ק"ג. ולפענ"ד כל זה אינו דלרשב"א ור"ן חוזר וניעור לא חשוב חלות מחדש רק חוזר לאיסורו הראשון ולסמ"ק לא הוי נ"ט בר נ"ט בשני טעמים וכמ"ש וזה ברור. ע"כ הג"ה.: