אגלי טל קכט

כתבתי דכיון שכבר היו תלושים. אך שביטלם. והוא במחשבתו עוקר הביטול להיות כמעיקרא זה הוי ממש כמו מעלים את המדומע באחד ומאה דכיון שהי' תחילה מתוקן ואח"כ נעשה מדומע מותר לתקנו במחשבה שישוב לקדמותו. אבל בריסוק שלג כיון שלא הי' משקה מעולם אסור אפי' במחשבה. ומה שמותר להניחו בחמה כדי שיפשר משום שאין צריך כלל שיהי' עליו תורת משקין. ודוקא במרסק בידים דלולי שנעשה משקין במחשבה הי' אסור לרסק וכל הטעם שבאת להתיר לרסק הוא רק משום שנעשה כבר משקה במחשבה א"כ הרי הוא צריך לכך ואסור. ויותר יש לבאר דברים אלו עפ"י דברי רש"י גיטין נ"ג. שהובא בדברינו בביאור מלאכת קוצר ס"ק כ"ה אות ח' דמחשבה חשוב גרמא. אך בשבת אף גרמא אסור משום מלאכת מחשבת כמו בזורה ב"ק ס'. ובגמ' דאמר גבי כבוי דליקה גרמא שרי משום דכבוי דליקה אינו צריכה לגופה ולא הוי מלאכת מחשבת. אבל במלאכת מחשבת יש לאסור אף גרמא. והתינח במרסק דמתקן וצריך לכך כדי שיהי' מותר לרסק אבל בהניח בחמה דאינו צריך שיעשה במחשבתו תורת משקין. ולאו מלאכת מחשבת הוא שוב אין איסור במחשבה דגרמא מותר:

(כג) ועי' רש"י שבת במכילתין קכ"ו:

בד"ה המונח מותר במקדש דכיון דמתוקן מאתמול להכי לאו בונה הוא ומתוקן היינו מוכן כפירש"י תחילת הסוגיא והוא שמתוקן מוכן מאתמול לכך עי"ש. ולכאורה י"ל למה לי מוכן מאתמול לענין איסור בנין במכינו בשבת ג"כ שוב אין איסור בנעילה וההכנה רק מחשבה לבד. אלא ודאי דעשיית בנין חדש שלא הי' תחילה וצריך לכך כדי שיהי' מותר לנעול אח"כ אף במחשבה אסור:

(כד) תמוהין בעיני דברי המג"א סי' ש"כ ס"ק י"ד שדימה שלג הנרסק לשומן נמוח דכיון שהרמ"א החמיר בשומן נמוח לאסור משום נולד יאסר ג"כ בשלג נמוח. והא תרי טעמי נינהו דהיתר שלג נמוח משום שגם בעודו קרוש תורת משקין עליו לכל דבר. והיתר שומן נמוח משום דעכשיו נמי אוכל. ובשומן נמוח חידש הר"ן משום דשומן קרוש דומה לפירות העומדין למשקין ושומן נמוח משקה הוא כמו היוצא מתותים ורמונים דאף דאינו משבעה משקין הוי משקה לענין שבת מדרבנן ושפיר אסור משום נולד. אבל שלג נמוח לאו נולד הוא משום שגם בעודו קרוש נמי תורת משקין עליו לכל דבר והאיסור רק לכתחילה משום דמוליד [ומה שקשה על הרמב"ן דכיון דלא חשוב נולד איך העושה יחשב מוליד נתבאר באות י"ט] ובאמת שהרב המגיד למד מדשלג נמוח לאו נולד שומן נמוח לאו נולד. אך זה משום שהר' המגיד לא ס"ל כסברת הר"ן דשומן קרוש כפירות העומדין למשקין. רק שלא נאמר דסוף סוף מעיקרא קרוש ועכשיו נמוח נולד הוא הביא הדמיון משלג נמוח. אך למה שחידש הר"ן והרמ"א כתב להחמיר כמותו אין שום ראי' משומן לשלג:

(כה) ונ"ל ליישב דהנה ק"ל על ספר התרומה דהאיסור בשלג נמוח משום נולד ומינה למד לשומן נמוח הא קיי"ל כר"ש בשבת דמוקצה מותר. ואין לומר דס"ל כר"ת דנולד אסור גם בשבת. ליתא דבס' התרומה סימן רנ"ד דף קי"א ובכללים די"ט סוף עמוד ג' בתחילת עמוד ד' דעצמות וקליפין שראוין למאכל בהמה מותר לטלטלם כר"ש ואף דחשובים נולד כמ"ש הרא"ש שלהי ביצה ובמג"א סי' ש"ח ס"ק מ"ט. והטעם משום דנתפרקו בשבת דבהא פליגי ר"י ור"ש. וצ"ל דס' התרומה ס"ל דכשנמוח בשבת ונעשה משקה הוי נולד גמור. כמו אפר שהוסק ביו"ט ומיא בעיבא דמודה בהו ר"ש כמ"ש התוספות והרא"ש ביצה ח'. בד"ה אמר ר' יהודה. ומוכיח זה מאיסור ריסוק שלג דס"ל לס' התרומה דאסור משום נולד ואף דקיי"ל כר"ש. וע"כ דכשנעשה משקה בשבת הוי נולד גמור [ואף אם נאמר דהאיסור משום דמוליד ובורא מים אלו ג"כ י"ל דס"ל לס' התרומה דאין איסור במוליד אלא בעושה דבר חדש לגמרי כמו המוציא אש מאבנים ביו"ט] אך להרמב"ן דבשלג נמוח אין בו משום נולד שוב אין לנו הוכחה דכה"ג שנעשה משקה בשבת הוי דבר חדש לגמרי. ואדרבה משמע דלא הוי דבר חדש לגמרי לפמ"ש טעם הרמב"ן דכיון דמהני מחשבה בעודו קרוש לא הוי דשלב"ל שהרי בידו לחשוב עליו גם בעודו קרוש. ואם חשוב דבר חדש לגמרי א"כ על דבר זה שהוא עכשיו לא הי' יכול לחשוב עליו בין השמשות דבין השמשות הי' שלג קרוש קודם שחישב עליו ולא הי' כלל המשקה שהיא עתה. והא אמרת דהמשקה שהיא עתה הוא דבר אחר לגמרי. אלא ודאי מוכח דלא חשוב חדש ואפי"כ אסור משום דמוליד. וא"כ מאין הרגלים לאסור בשומן נמוח לומר שחשוב חדש לגמרי. אלא ודאי מדאסר הרמ"א בשומן מוכח דס"ל שלג קרוש ג"כ אסור משום נולד ונתיישבו דברי המג"א:

(כו) מ"מ נראה לי דמים שנקרשו ונעשו כפור וחזרו ונמוחו בשבת דמותרין דומה למה שאמרו אין מוקצה לחצי שבת. ה"נ אין נולד לחצי שבת. וא"ל דכיון שנקרשו בטל מהם תורת משקה וכשחזרו ונמוחו פנים חדשות בא לכאן ואינו המשקה ראשון שמערב שבת. דליתא שהרי בתוספתא הובא בר"ש פ"ג דטהרות משנה ב' מים טמאים שהגלידו ואין בהם משקה טופח טהורין חזרו ונמוחו חזרו לטומאתן הישנה, הרי דחשוב משקה ראשונה ולא דמי לרוטב וגריסין וחלב דתנן רפ"ג דטהרות דבזמן שהן משקה טופח הרי הן תחילה ואם קרשו וחזרו ונמוחו טהורין דשאני התם דכשקרשו חל עליהם תורת אוכל ע"כ חשוב כשנמוח פנים חדשות. משא"כ בזה דכשהי' שלג אינו לא אוכל ולא משקה. עוד ראי' מתוספתא פ"ח דפרה מי חטאת שהגלידו וחזרו ונמוחו הרי אלו כשרים הרי דחשוב מים הראשונים:

(כז) קיצור לדינא אין מרסקין את השלג אבל נותן לתוך הכוס יין ואינו חושש. ויש ספק במה תלוי ההיתר אם במה שהוא לתוך הכוס ואפי' לרסק לתוך הכוס שרי. ולהפשיר בחמה או כנגד המדורה בפני עצמו אסור. או ההיתר משום שאינו עושה בידים ואסור לרסק לתוך הכוס ומותר להפשיר בחמה או כנגד המדורה. ואן שהוא דרבנן מ"מ כיון דלהקל בשתיהן א"א דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי ואין לנו הכרעה להקל בזה יותר מבזה ע"כ מחמירים בשתיהן. אבל שומן קרוש מותר לחמם כנגד המדורה כדי להפשירו משום דשומן נמוח לא חשוב משקה ושלא בעת הצורך מחמירין לומר דשלג נמוח בשבת חשוב נולד וכן שומן נמוח בשבת אסור משום נולד כיון דשומן עומד להתיכו חשוב משקה ואסור משום נולד כמו שלג נמוח ואין היתר אלא לתוך הכוס משום שהוא בטל בתוך היין] ואפי' אומר לגוי לתתו על הכירה קודם שיסיקנו בחורף כנהוג בתבשילים הקרים אין היתר שלא בעת הצורך דסוף סוף נולד הוא אבל לעת הצורך אפי' יוכל למצוא גוי מותר לתת בעצמו. ולתת בשר שמן להפשירו מותר בכל ענין כיון דהנפשר הוא דבר מועט כן כתב הט"ז סי' שי"ח ס"ק כ"א:

[לז] אבל דגים המטוגנין בחמאה מותר וכו'. כתב הבית מאיר סי' שי"ח בשאלה ותשובה דגים המטוגנים בחמאה לכ"ע שרי להעמידם בשבת במקום חם