אגלי טל קכז

המדורה משום דאזיל בשיטת הסוברים דאיסור ריסוק משום גזירת סחיטת פירות. אבל בש"ע שהביא מחלוקת הר"מ עם הרא"ש בדין להשתין בשלג ע"כ דס"ל האיסור משום דקא מוליד [דאי משום גזירת סחיטה הא לא צריך למשקה כנ"ל] ע"כ לא כתב להתיר להניחם בחמה או כנגד המדורה. ומה שהתיר בסי' שי"ח להניח האינפנדא שיש בה שומן כנגד המדורה. היינו משום דשומן גם כשהוא נמוח הוא אוכל ואינו מוליד כלום דמעיקרא אוכל והשת' אוכל וכמו שהקשה הרמב"ן על ס' התרומה לענין דלא יחשב נולד כ"כ לא יקרא המניח מוליד זה פסק הש"ע:

(יב) אבל המג"א חולק על המחבר וכתב וז"ל נותן הוא משמע דלרסק אסור אבל הרמב"ן והרמב"ם והר"ן והה"מ כתבו בשם התוספתא דאפי' לרסק בידים שרי דטעם האיסו' שמא יסחוט פירו' העומדין למשקין וכיון שנתערב במים לא גזרו. ולענ"ד אין זה כדאי לחלוק על הש"ע והרי הב"י בעצמו הביא זה ומ"מ לא היקל לרסק ואף שהרמב"ן הביא התוספתא מ"מ מוכח בחידושיו שדחאה מהלכה כנ"ל כיון שהוא נגד משמעות ש"ס דידן והמג"א לא ראה חידושי הרמב"ן שבת כי לא נדפס בימיו] ובר"ן אין הכרע גם מ"ש המג"א דהפוסקים ס"ל טעם האיסור משום גזירת סחיטת פירות העומדין למשקין ומנה גם הרמב"ן בתוכם. ליתא דבחידושי רמב"ן לא הביא רק פירש"י משום שבורא המים האלו ואין זכר מגזירה זו והרשב"א חידש טעם זה. והרה"מ כתב שרמב"ן ורשב"א הביאו התוס' וכתב אח"כ וכתב הרשב"א שטעם האיסור משום גזירת סחיטת פירות כו' הרי שהרמב"ן לא סבירא לי' טעם זה והר"ן כתב שני הטעמים והש"ע לא פסק טעם זה וראי' מסעי' י"ד מחלוקת הר"מ עם הרא"ש כנ"ל. ובמג"א סי' שי"ח בהעמדת האינפנדא כנגד המדורה וכן קדירה שקרש שיש בה שומן להפשיר דכתב רמ"א ויש מחמירין ולעת הצורך יש להקל. וכתב המג"א ונראה לי דמותר להשים הפשטידא קודם שהוסק התנור וכו' ומ"מ אין להקל בפני ע"ה ויש לעשות ע"י גוי עכ"ל ע"ש ותמוה דמה יועיל קודם שהוסק ואפי' ע"י גוי כיון דהאיסור על השומן משום נולד ואפי' ממילא לשיטה זו ). והדבר ברור שיש קיצור לשון במג"א וכוונתו לעת ה ורך דיש להקל כמ"ש הרמ"א. וזה לענין האכילה אבל באיסור נתינה אין צורך להקל דאפשר ע"י עכו"ם. בזה כתב המג"א דמותר להניח קודם שהוסק התנור. מ"מ בפני ע"ה אין להקל ויש לעשות ע"י עכו"ם כמשפט:

הג"ה ) וראיתי להרב מלאדי שכתב בטעם ספר התרומה דהאיסור הוא כמ"ש הרא"ש בשמו משום שמוליד בשבת ואף בדיעבד אסור משום גזירה כמו שגזרו על משקין שזבו שמא ישחוט כיון שעומד למשקה ה"נ כיון שדרכו להיות זב הרי הוא כפירות העומדין למשקין וגוזרין בו. ולפי שיטתו זה הביא דברי המג"א בהיתר ליתן קודם היסק התנור כפשטו דכיון דלא עביד איסור בנתינה אין לאסור בדיעבד וכמו ביונק חלב דמותר ביו"ט במקום צער ואין בו אישור משקין שזבו [ויש לדחות דהכא ההיתר רק משום שהגוי עושהו והוי כמאליו. מ"מ י"ל כן] אך במחכ"ת זה אינו דמפורש בס' התרומה וכל הפוסקים המביאים דבריו דאסו' משו' נולד וכן הוא בו ג"א עצמו. ואף שכת' משקין שזבו היינו שגם במשקין שובו בעומ' למשקין יש בו איסור נולד ג"כ וכ"כ להדיא בחי' הרמב"ן והר"ן חולין י"ד:

דבעומדין למשקין אין צריך לגזירה שמא יסחוט דאסור משום נולד:

(יג) אך יש לדון גם בזה די"ל הרמ"א לא כתב כלל דיש מחמירין לאסור הנתינה שהרי הרמב"ן שהתיר הנתינ' כנגד המדורה גם בשלג דכנגד המדורה חשוב מאליו ע"י האש ואין איסור רק במרסק ממש] וכן כתב הרב המאירי. ובשם ספר התרומה הביאו לאיסור משום נולד דאסור אפי' ממילא. והרמב"ן חולק משום דמעיקרא אוכלא ולבסוף אוכלא והר"ן מיישב דברי ס' התרומ' דכפירות העומדין למשקין דמי ומשקה הוא. מ"מ במה שמבואר ברמב"ן ובמאירי דכנגד המדורה חשוב מאליו גם הרמ"א פוסק כמותם. והן אמת שהרא"ש בשם ספר התרומה דאסור משום דמוליד וכן לשון הסמ"ג בשם ס' התרומה "ועתה נמחה על ידו" מ"מ אין ראיה שהרמ"א החמיר כמותם שהרמ"א ציין ר"ן פ' במה טומנין ובר"ן מיישב רק דהוי משקה ונולד. וכל הפוסקים לבד הרא"ש וסמ"ג הביאו דעת ספר התרומה רק האיסור על השומן דנולד הוא אבל י"ל שמודה דכנגד המדורה חשוב מאליו:

(יד) אך המג"א לטעמי' בסי' ש"ך דס"ל דכל הפוסקים הנ"ל ס"ל דטעם האיסור משום גזירת סחיטת פירות וע"כ י"ל לעולם העמדה כנגד המדורה חשוב בידים ומה שהתיר הרמב"ן להעמיד כנגד המדורה משום דבהעמדה כנגד המדורה לא שייך הגזירה ממילא לדעת ספר התרומה דהאיסור משום נולד. שוב גם על המעמיד יש איסור משום מוליד, דמוליד מפורש בביצה בכמה מקומות שאסור. וע"כ אסור להעמיד כנגד המדורה. כנ"ל לפרש דברי המג"א:

(טו) אך לפמ"ש דהרמב"ן לא ס"ל הטעם משום גזירת סחיטת פירות. וכן הרב המאירי. ואעפי"כ ס"ל כנגד המדורה דינו כמאליו ליתא לדברי המג"א הנ"ל ולעת הצורך מותר להעמיד בעצמו. והגם שהמחבר לא התיר בשלג להפשיר כנגד המדורה והטעם כתבתי לעיל משום דלפי התוספתא דמתיר לרסק לתוך הכוס שוב אין ראי' להתיר לעשות שום פעולה היכי שהוא בעין. רק בשומן התיר משום דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל וא"כ לדעת היש מחמירין דחשוב משקה שוב אסור להעמיד כנגד המדורה. אך אין להחמיר בזה דכיון דלעת הצורך סומכין על סברא הראשונה דלא הוי נולד ממילא לענין איסור העמדה דאף אם תמצא לומר דהוי נולד יש ספק שמא כרמב"ן והמאירי דלהעמיד כנגד המדורה חשוב כמאליו ושוב מותר אפי' בלא עת הצורך כמו שידוע בכללים:

(טז) ודעת הרמב"ם והרשב"א דטעם איסור ריסוק השלג משום גזירת סחיטת פירות. וכתב הרשב"א הנועם כמו שמובא לשונו לעיל אות ז' ח'. ואינו מובן החילוק דמה נ"מ בין בפ"ע בין לתוך הכוס. ולפענ"ד נראה לפרש. ואמינא מלתא חדתא שאם סחט חצי שיעור ונתבטל אותו חצי שיעור ברוב ושוב סחט עוד חצי שיעור פטור כאלו נאכל חצי שיעור הראשון קודם סחיטת חצי שיעור השני דפטור כדאיתא במכילתין דף פ' בהוצאה כה"ג. אף די"ל דביטול לא שייך אלא באכילה די"ל דהיתרא אכיל אבל כשדנין על אדם הסוחט בכל מקום שהוא חייב עליו ודומה לטומאת משא דלא שייך ביטול אך ברמב"ם בה' אה"ט בהמה שהפילה חררת דם אינו מטמא לא במגע ולא במשא משום דבטיל ברוב. וכתב הר"י קורקוס דבלח בלח אפי' לענין משא בטיל. וכן משמע מקושית המרדכי על יבמה שרקקה דם תחלוץ דא"א בלא צחצוחי רוק [וכן זב שראה קרי מטמא