אגלי טל קכד

שלא עקרן ולא שייך כלל טעמא דאחשבי' [וכן משמע במג"א דלטעמי' דאחשבי' אסור אפי' בשאר מקומות] וכיוצא בזה איתא בר"ן פ"ק דקידושין דבפחות משוה פרוטה לא מהני לדידי שוה לי. לאו כל המינו לתת עליו תורת כסף. מ"מ אם שוה פרוטה באיזה מקום אפי' במדי שוב מועיל לדידי שוה לי בכל מקום. וה"נ בשאר פירות דאינם עומדים למשקה לאו כל המינו ליתן עליו תורת משקה. אך במה שבני עיר אחת סוחטין אותו וחשוב שם משקה. שוב מועיל מחשבתו לשווי' משקה בכל מקום:

(ו) ולענין הלכה הנה הב"י לפי שיטתו דאף רש"י ותוס' מודים דלמסקנא לא אמרינן טעמא דאחשבי' ושאר פירות מותר לסחטן לכתחלה. הדבר מבורר בלי מחלוקת. אך אני תמה על הב"י בזה דמפורש בתוס' דף י"ט ע"א דמסקנא הואיל ואחשבינהו הו"ל משקה. מ"מ להלכה ברור לפסוק כהרי"ף וסייעתו דרבים נינהו. ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכן פסק המג"א. רק במקום שנהגו להחמיר כרש"י ותוס' יעשו כמנהגם:

(ז) והנה דעת רש"י ותוס' דתותים ורימונים אסור לסוחטן אף למתק הפרי גזירה שמא יסחוט למימיהן ושאר פירות לגופן מותר ולמימיהן אסור. דכיון דאחשבינהו הו"ל משקה ולגופן לא גזרינן שמא יבוא לסחוט למימיהן כיון שאין דרך לסחוט למימיהן. והנה לשיטתם צ"ל דכבשים ושלקות דומים לשאר פירות שאין דרך לסוחטן כלל דאל"כ נגזור לגופן אטו למימיהן. ושיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטוש"ע דתותים ורמונים אסור לסוחטן למימיהן ושאר פירות אפי' למימיהן מותר. ולשיטת הרשב"א דכבשים דמי לתותים ורמונים א"כ מוכח דתותים ורמונים לגופן מותר. ואפי' לתוס' רי"ד דמפרש הטעם משום דאית בי' משקין דאתי מעלמא א"כ יש לומר שאין דרך לסוחטן כלל אבל בתותים ורמונים אף לגופן אסור. מ"מ מהיכי תיתי לחדש גזירה שלא הוזכרה בתלמוד:

והב"י כתב בשם שיבולי הלקט דאם סחט שאר פירות לקערה מותר דטעם איסור לקערה משום דלא מוכחא דלאוכלין בעי לה. אבל בשאר פירות דסתמן לאוכלין מותר. ומשמע מדבריו דאפי' לרש"י ותוס' מותר. [וכן כתב המג"א להדיא דלהרי"ף והרמב"ם אפי' למשקה מותר]. ולענ"ד לרש"י ותוס' אף לקערה אסור דהא בש"ס הקשה אהא דמתיר שמואל לסחוט דג לצירו אפי' לתוך הקערה משלקות דאסר שמואל לסחוט למימיהן ולדברי שיבולי הלקט הנ"ל מאי קושיא דהא ע"כ שלקות לשיטת התוס' כשאר פירות דמי מדמותר לגופו וע"כ מותר לתוך הקערה אבל למימיהן לשתי' אסור. אלא ודאי שאר פירות כל למימיהן אסור אף דלאוכל בעי לה ואין היתר אלא לקדירה או בשסוחטן לגופן ודו"ק. ואפשר דשמואל דאמר לקערה מותר משמע אפי' לא בעי לאוכל ודוחק:

(ח) והנה בדין תפוחים כתב הב"י דכתותים ורימונים דמי ועדיף מינה. והט"ז כתב דדינן כשאר פירות כיון שבמדינתנו אין סוחטין אותן למשקין ודאי כוונתו הי' לרכך. והרב בש"ע שלו קבעו לפסק הלכה. ותמהני דהט"ז לשיטתו דאף שאר פירות אסור לסוחטן למימיהן משא"כ לדידן דמתירין לסחוט שאר פירות למימיהן ולענין זה אפשר דומים תפוחים לתותים ורימונים כדברי הב"י:

(ט) מיהו בעיקר דין תפוחים דפשיטא לי' להב"י שדומים לתותים ורמונים ועדיפי מינייהו תמוה דברמב"ם פכ"א הל' י"ב מפורש דתפוחים מותר לסוחטן. והעירני לזה בני ר' שמואל נ"י. ומה שהביא הב"י דבזמן התלמיד היה עושין מתפוחין יין. אין ראי' שהי' עושין כן ברוב המקומות. ואף שמשמע בגמ' בהא דמקשה מי דמי ערביא אתרא. שאם מקום אחד הי' דרך לשוחטן אסור בכל המקומות לר' אליעזר. ואף לרבנן כתבנו לעיל דשוב מועיל מחשבתו בשאר מקומות. מ"מ הלא כתבו התוס' דהא דערביא לא בטלה דעתם לגבי שאר מקומות משום דיש להם רוב גמלים וכל העולם אם הי' להם רוב גמלים הי' מקיימים קוצים וכן הא דשל בית מנשיא שאם הי' עיר לא הי' בטלה דעתם היינו משום דיש להם רוב רמונים וכל העולם אם הי' להם רוב רמונים הי' סוחטין. אבל ביש חילוק מנהגים בסחיטה בלא סיבה רק משום שאינו נוח להם משקה ההוא בטיל מעוטא לגבי רובא. ואפשר גם תפוחים כן דמה שסוחטין במקום אחד לאו משום שיש להם תפוחים יותר משאר מקומות וע"כ מותר לסוחטן בכל מקום דבטלה דעתם. ובאור זרוע איתא וז"ל תפוחים לא ידענא מאי אדון בהם במלכיותינו. באנגלטיר. ובלומברדיאה. עושין יין תפוחים ואגסים. דעתי נוטה שמותר לסוחטם לכתחלה עכ"ל. משמע מדבריו (מהנקודה שיש שם אחר תיבת מלכיותינו] שיש חילוק דין במקומות דבמלכות שהי' בו האו"ז אין דרך לסוחטו על כן מותר לסוחטו [ולזה העירני ג"כ בני ר' שמואל נ"י] וכדעת המג"א דלרבנן דפליגי על ר' אליעזר במקיים קוצים אין איסור אלא במקומות שדרך לסוחטן. ומ"מ אין ראי' גמורה מדברי איר זרוע די"ל דאור זרוע סבירא לי' כשיטת רש"י ותוס' דאין היתר בשאר פירות אלא בשסוחטן לצורך גופן וגם היתר תפוחים דוקא בסוחטן לצורך גופן דאין איסור בתותים ורמונים רק משום גזירה ובמקומות שאין דרך לסוחטן אין ליגזר אבל לדידן דמתירין בשאר פירות אפי' לצורך מימיהן י"ל שגם בשאר מקומות מהני מחשבתו וכפסק הב"י. ומ"מ באם אין חילוק בין המקומות משום סיבה כגון שיש באותו המקום שסוחטין רוב תפוחים וכה"ג נ"ל שגם באותו מקום שדרך לסוחטן מותר. מ"מ באותן מקומות אין בידי להקל נגד סתימת הרמ"א דמשמע דבאותם מקומות לעולם אסור. אבל בשאר מקומות דלדעת המג"א ופשט האור זרוע להתיר. נראה לי בפשיטות להתיר אם אין חילוק המנהגים משום סיבה וכנ"ל:

[ל] לימינעס דינן כשאר פירות וכו'. לימינעס כתב הב"י דמותר לסוחטן אף שסוחטין אותן למשקין עם צוקר ומים. מ"מ כיון שאין סוחטין אותם למשקה בפני עצמו לא חשיב משקה. והנה הב"י כתב בזה שני לשונות לשון הא' כיון שאין דרכן לשתותן בפני עצמו רק עם מים וצוקר ולשון הב' כיון שאין דרך לסוחטן בפני עצמו רק לתוך המים וצוקר. וכלשון הב' נראה לי להכריע דללשון הא' יקשה משום. בוסר. ומלילות בפרק קמא דשב דאסור סחיטתן ומבואר שם בתוס' משום דעומדין למשקין טפי מפגעין ועוזרדין ודומים לתותים ורמונים ואף שהם לטבל כמו שפירש"י שם ואין במשמע שיחלקו רש"י ותוס' במציאות רק צ"ל כלשון השני דהיתר לימינעס משום שסחיטתן לתוך משקין:

והרב בש"ע כתב דלדעת רש"י ותוס' דאסרי לסחוט שאר פירות למימיהן ה"ה דאסור לסחוט לימינעס לשתות עם מים וצוקר. ולא ידעתי למה דהא טעמם כיון דאחשבינהו הוי ליה משקה והכא דלא אחשבינהו אלא