אגלי טל קכא

תלתן היינו מינים הנ"ל בין תבואה וקטניות בכולהו מותר מלילה ע"י שינוי. והדאמר בביצה יב:

מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביו"ט מיירי אפי' בלא שינוי דע"י שינוי מותר אפי' בשבת והיינו הא דאמר שם בסוף כיצד מולל:

(ב) אבל הרז"ה ז"ל סובר דדוקא בחבילי תלתן הותר מלילה בשינוי אבל בתבואה וקטניות לא הותר אלא ביו"ט וע"י שינוי. והמאירי פ"ק דביצה פירש דבריו דמיני תלתן הנ"ל הם אוכלי בהמה ואוכלים הכל התלתן עם הקליפות והוא כמפרק אוכל מאוכל. ועי' בר"ן פ"ק דביצה:

(ג) ונ"ל לפרש הדברים דלכאורה כיון דהוי מפרק אוכל מאוכל למה לי שינוי. אך הדבר נכון דכיון שמולל לאכילת אדם ולאדם אינו ראוי רק הזרע ולא הקליפות ובשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דלפי מחשבתו הוא מפרק מפסולת והוי מלאכה. ודומה לעביד חלתא דפירש"י דבורר יפות הרי זה בורר דכיון דרעות אינם ראוים לחלתא והוא רוצה לעשות מהם חלתא בורר אוכל מפסולת הוא. וה"נ כיון שכוונתו לאדם ולאדם מפרק מפסולת הוא הוי דש. אך בעושה ע"י שינוי דלא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש ח"מ וב"ש ופר"ח באה"ע סי' קכ"ג דטעם פטור כלאחר יד משום דלא חשיב מלאכת מחשבת. ע"כ מותר מדאורייתא ומדרבנן אסור משום דהמעשה עצמה הוא מעשה מלאכה כגון שמפרק אוכל דהיינו התבואה מתוך השבלים אף דלא הוי מלאכת מחשבת כגון המקלקל או מלאכה שאינה צריכה לגופה לר"ש דאסור. אבל במינים אלו ממ"נ כיון דמעשיו הוויין מפרק אוכל מאוכל רק משום מחשבתו באת לחייבו והא כלאחר יד לא הוי מחשבת. ומדרבנן שאסור בלא מחשבת היינו דמעשה בעצמותו אסור והכא המעשה עצמה הוא מפרק אוכל מאוכל שהרי הכל הוא מאכל בהמה:

(ד) ודעת המחבר בסי' שי"ט ובסי' תק"י כהרי"ף דבשבת מותר ע"י שינוי וביו"ט בלא שינוי ובט"ז סי' תק"י כתב דמלילה גופה חשוב שינוי. וע"כ הותר מלילה ביו"ט בלא שינוי עי"ש. ודעת הרב הא דמלילה חשוב שינוי לאו משום דביד הוא דהא כתב רש"י בהא דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי דדרך תלישה ביד ג"כ רק משום דמגלגלו בידיו והחיטין נופלין מאליהן וזה אין דרך לעשות אלא בכלי אבל אם פירק החיטין בידיו יש חיוב חטאת בשבת וביו"ט אסור. והרמ"א בסי' שי"ט הביא היש מחמירין [הביאום המג"א גם בסי' תק"י לענין יו"ט להצריך שינוי] ולכן אסור לפרק האגוזים מתוך קליפתן הירוקה. פי' אפי' בשינוי דבלא שינוי אף להמחבר אסור בשבת. וכתב הרמ"א וטוב להחמיר מאחר דיכול לאוכלם כך בלא פירק. והמג"א תמה על מה סומכין העולם לאכול שרביטי קטניות בשבת. וכוונתו שעושים בלא שינוי וזה אסור לכ"ע. ותירץ משום שעדיין לחים והוי מפרק אוכל מאוכל. והרב פירש כוונת המג"א. ומאחר שמפרקין ביד ממש ולא במלילה ובזה איכא חיוב חטאת כנ"ל לפי שיטתו:

(ה) ובעיקר דברי הט"ז דמלילה עצמה חשיבא שנוי הגם שלכאורה כן מפורש ברש"י ביצה י"ב:

שכתב מוללין מלילות דדש כלאחר יד הוא. אך רש"י לטעמי' שפירש הא דכיצד מולל ביו"ט והא דמוללין מלילות היינו בשינוי ע"כ פירש דהוי שבות כלאחר יד אבל למה דקיי"ל מוללין ביו"ט בלא שינוי המלילה מלאכה גמורה היא. והא דמותר ביו"ט כעין שכתב הר"ן פ' אין צדין בטעם קצירה וטחינה שאסרו ביו"ט משום שהם מלאכות הנעשין לימים הרבה ואף לקיטת פירות הנפסדין אסרו לפי שהלכו אחר רובה של קצירה. ומ"מ התירו שחיקת פלפלין ולא הלכו אחר רובה של טחינה משום שאין אותה שחיקה שהיא ליומא נעשית באותו ענין שהוא נעשית לימים הרבה שזו במדוך וזו ברחים וכו' עי"ש. וה"נ מלילה דבר מועט ליומא מותר שאינה נעשית באותה ענין דישה שהיא לימים הרבה ולעולם מלילה כי אורחי' מלאכה גמורה היא. וכן מפורש בערוך ערך פץ וז"ל תנא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן פי' גאון המנפץ את האוכלין מן העפרורותן חייב משום דש וכן המנפט מולל שיבולי עכ"ל. הנה דמולל מלאכה דאורייתא וכן כתב בתוס' רי"ד קמ"ד. שהמולל תולדה דדש ומבואר מדבריו שם דמלאכה דאורייתא עיי"ש:

(ו) ולכאורה י"ל דע"כ הערוך בשם גאון ותוס' רי"ד בשיטת רש"י אזלי דהא דמותר מלילה ע"י שינוי היינו ביו"ט. אך למה דקיי"ל מותר אפי' בשבת ע"כ מלילה לאו מלאכה גמורה הוא שאם הי' מלאכה מ"ש מכל מלאכה כלאחר יד דהוי שבות. אך הא ליתא דבתוס' רי"ד שם מבואר להדיא דהיתר מלילה ע"י שינוי אפי' בשבת. ועוד דמצינו בשבת קמ"א. שהותר דיכת פלפלין בשבת ע"י שינוי אף דכי אורחי' מלאכה דאורייתא ועיין בב"י סי' שכ"א דברי השבולי לקט בשם הר' ישעי' [וראייתו מבורר ביד תמוה דהא בורר ביד מלאכה דאורייתא רק ההיתר משום לאכול לאלתר] וכן מצינו כיוצא בזה בשבת קנ"ו. בגיבול כלאחר יד דמותר לכתחלה ואין ראיה כלל לדחות הערוך בשם גאון ותוס' רי"ד:

(ז) אך הרמב"ם פכ"א הי"ד המולל מלילות מולל בשינוי כדי שלא יראה כדש. מבואר דבלא שינוי רק נראה כדש ולא דש ממש. ואף לפי מה שהעתיק הה"מ שלא יהיה כדש משמע ג"כ דאינו רק איסור דרבנן כעין שכתב פכ"ב ה"י הכובש כבשים אסור שהוא כמבשל. והנה לפי המבואר מרמב"ם דמלילה בשבת אינה מלאכה גמורה נראה פשוט דהא דהותר מלילה בשינוי משום דאף בלא שינוי ג"כ אינו מלאכה גמורה וכן כתב הרב מלאדי זצ"ל בש"ע שלו סי' שי"ט. והנה כבר כתבנו דברי הרב שם בסי' תק"י בקונטרס אחרון דהא דמלילה חשוב שינוי לאו משום דביד דלעולם ביד חשוב תולדה דאורייתא רק משום דמגלגלו בידיו ואינו נוטל האוכל להדיא וזה אין הדרך רק בכלי עי"ש. והסברא קשה לקבל כיון דבכלי כה"ג הוא אב מלאכה ממילא ביד כה"ג הוא תולדה דאורייתא:

(ח) ועוד ק"ל דברי הרמ"א שכתב על המחבר סי' שי"ט דמתיר מלילה בשינוי וכתב הרמ"א ויש מחמירין וע"כ אסור לפרוק קליפה ירוקה שע"ג האגוזים ולוזים וטוב להחמיר מאחר שאפשר לאכול כך בלא פירוק עכ"ל. והא קליפה ירוקה א"א לפרקה ע"י מלילה וכל שכן הירוקה שע"ג האגוזים צריך לשברה בכח וא"כ אפילו יעשה שינוי אין היתר כלל אפי' להמחבר ולמה תלה הרמ"א ביש מחמירין. ועוד הקשיתי לעיל בהא דהותר מלילה ביו"ט