אגלי טל קכ

שוב מותר לחלוב גם הטיפה שמלכלך פי הדד משום שמכשיר האוכל נפש שיש לו עתה. ומה שאסור להוציא אש ביו"ט משום דקא מוליד ולא הותר משום מכשירי אוכל נפש כבר כתב הרמב"ם משום דלהוציא אש אפשר מאתמול:

(כ) אך לדעת בעה"מ ואחרים שבר"ן שמפרשים הא דרב חסדא אף בשבת וכן לשיטת ר"ת דאסור בשבת רק משום דהבהמה בשבת חשיבא פסולת ואל"כ הי' מותר קשה מטיפה ראשונה. וצ"ל דהא דרב חסדא באינו מלכלך פי הדד. וא"כ לח קשה קושיות התוס' דאי משום ממחק מה נ"מ אם הוא לתוך הקדירה. ולפמ"ש אתי שפיר דמה שכתב ר"ת שממחק פי הדד ומחליקו היינו מה שמלכלך הדד בטיפה ראשונה ובטיפה זו מחליק הדד אבל הא דרב חסדא ע"כ מיירי באינו מלכלך פי הדד כנ"ל ואיו בו משום ממחק. ומ"מ יש בו משום דש מדרבנן דהא הר"ת שאמר מפרק בדד שאינו מגידולי קרקע הוא תולדה דממחק ומבואר בדבריו דמה שאינו תולדה דדש משום שאינו מגד"ק והרי מפורש בפוסקים דאף שאינו מגידולי קרקע מ"מ אסור מדרבנן וע"כ אסור לתוך הקערה אף שאינו מחלק פי הדד ולקדירה מותר:

(כא) ולפמ"ש יש ליישב דברי הר"ן שכתב בשיטת הרי"ף דהא דרב חסדא ביו"ט. דבשבת אסור משום דבהמה בשבת היא פסולת שאינו יכול לשוחטה ולאוכלה. ותמוה דהרי בתשובת הרי"ף שהביא הרמב"ן דאף ביו"ט אין היתר לתוך הקדירה רק משום אוכל נפש. ולפמ"ש י"ל שהוקשה להרי"ף דהא חייב על טיפה ראשונה דמשקה היא וע"כ תירץ משום אוכל נפש דהיינו טיפה ראשונה שמחלק בה פי הדד מותר משום מכשירי אוכל נפש שא"א מאתמול ואף דטיפה זו מלאכת משקין. מכל מקום כשהחלב שחולב אוכל הוא מותר גם הטיפה ראשונה משום מכשירין כנ"ל מילתא בטעמא. זה טעם שמתיר ר"ח סתם ולא התנה שלא ילכלך הדד בטיפה ראשונה משום דביו"ט מיירי ומיתר משום מכשירי אוכל נפש כנ"ל ומכל מקום מדאסר הרי"ף בשבת סתם משמע אפי' לא ילכלך הדד בטיפה ראשונה צריך לומר משום דהבהמה בשבת חשיבא פסולת:

[כח] עד שיחלוב לתוך הכלי. כבר נתבאר כל השיטות בזה לעיל ס"ק י"ז:

[כו] וביו"ט מותר לחלוב וכו'. לעיל ס"ק י"ז מן אות ע"ד עד סוף הס"ק:

[כז] (א) אשה שיש לה חלב הרבה בדדי' וכו'. כתב האו"ז דאשה שיש לה חלב הרבה בדדי' מותרת להקל ממנה לחלוב ע"ג קרקע כיון שאינה צריכה לחלב היוצא. ודייק לה מהא דכבשים שסוחטן לגופן דפירש"י אם לאכול הכבשים סחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בהם מותר לכתחלה דלאו מפרק הוא הואיל ולאו למשקה הוא צריך עיי"ש. והנה לפמ"ש לעיל ס"ק י"ז אות ה' בטעמא דכבשים שסחטן לגופן משום דלא שייך אחשבי' ואם כן בחלב דמשקה גמור ואין צריך מחשבתו וכ"ש בחלב אשה דאפי' רצון לא בעינן לא שייך כלל טעם זה:

(ב) אך מלבד זה נראה שאין הכל מודים לפירש"י הנ"ל דהנה התוס' כתובות ה':

לאחר שדחו דברי הערוך כתבו וז"ל אבל קשה אי פ"ר דלא ניחא לי' אסור אמאי קאמר רב כבשים שסחטן לגופן פטור ומותר הואיל ואין צריך למים היוצאין והשתא אע"ג דאינו צריך הי' להיות אסור ואור"י וכו'. ותמוה דלפי שיטת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר מי ניחא דהא החילוק שבין פסיק רישא דלא ניחא לי' למלאכה שאינה צריכה לגופה דמלאכה שאינה צריכה לגופה מכוין להמעשה מלאכה אלא שאין צריך לתכלית המלאכה כמו המוציא מת שמתכוין להוצאה אף שאין צריך למת וכן אינך ופסיק רישא אין מתכוין להמעשה. והכא שמתכוין למעשה סחיטה אלא שאין צריך למים ליכא מאן דמתיר ולר' יהודה חייב חטאת ולר"ש פטור אבל אסור:

לג) ואנהרינהו לעיינין הרמב"ם פכ"א הי"ג וז"ל כבשים שסחטן אם לרכך גופן מותר ואם להוציא מימיהן אסור. ומבואר דסוחטן לגופן היינו שאינו מכוין להוציא מימיהן רק שמגלגלו בידו לרככו והמים יוצא ממילא. אך אם מתכוין לסחיטה אסור כמו שסיים ואם להוציא מימיהן אסור. ובזה ניחא דברי התוס' כתובות דלפי הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר ניחא דלגופן מותר כיון דאינו מכוין לסחיטה כלל אלא דהוי פסיק רישא דא"א שלא יסחוט:

(ד) והנה לפי"ז אשה שיש לה חלב הרבה בדדי' ומוציאתו שלא יכאב לה היינו סוחטן למימיהן שמתכוונת להוצאת החלב. ומ"ש התוס' פטור ומותר הואיל ואין צריך למים היוצאין. צ"ל כיון שאין צריך למים היוצאין ע"כ אינו מתכוין לסחיטה אלא שמגלגלו לרכך. וכן משמע לשון התוס' שבת קמ"ד בד"ה ה"נ ז"ל וסוחטן דקתני היינו בליצור בלע"ז עי"ש ולע"ז אין אנו מבינים מ"מ מבואר מדבריהם דסוחטן לאו היינו סחיטה ממש וע"כ שמפרשים שמגלגלו בידו לרככו ודו"ק. והנה זה דלא כפירש"י שפירש לגופן שצריך לאכול גופן ולמימיהן שמתכוין לשתות מימיהן ולרמב"ם ותוס' כל שנתכוין לסחוט היינו למימיהן ואינו נקרא לגופן אלא כשאינו מכוין לסחוט כלל רק לרכך והמים יוצאים בלתי רצונו. ותמהני על רבינו הב"י והבאים אחריו שלא ביארו מחלוקת זה. מ"מ לדינא באשה שיש לה הרבה חלב ומוציאתו שלא יכאב לה דכתב האו"ז עוד היתר דמלאכה שאינה צריכה לגופה מותר במקום צערא הגם שדעת הרמב"ם דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ואין היתר רק במקום סכנה יש לצרף דעת רש"י דכה"ג קרי לגופן דמותר אפי' לר' יוחנן דמחייב חטאת בכבשים שסחטן למימיהן ואף על פי כן מותר לגופן:

) [כח] (א) אין מוללין מלילות וכו'. בפ' מפנין קכ"ח. חבילי סיאה עצים וקורנית מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה דברי ר' יהודה וחכמים אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול. ודעת הרי"ף דאין חילוק בין חבילי