אגלי טל קיח

דאין דישה אלא בגידולי קרקע פטור. ואף דלגבי מעשר שני חשוב גידולי קרקע מ"מ לגבי סממנין שבמשכן דהיינו גידולי קרקע ממש לא חשיבי בעלי חיים גידולי קרקע. והתוס' הביאו ראי' מחלב ומגבן לגבי אכילת פועל לא חשוב גידולי קרקע כיון שאינו דומה לריש דקרא. ודעת התוס' להוכיח מזה דחולב חייב משום מפרק דקיי"ל כר' יהודה יש דישה שלא בגידולי קרקע ודעת ר"ח ורמב"ם בע"ח חשיבי גידולי קרקע:

(ב) ונ"ל ליישב הקושיא מבעלי חיים דלא חשובים גידולי קרקע לגבי אכילת פועל לפמ"ש התוס' בכורות כ"ה. בענין תולש לאו היינו גוזז מ"מ בשבת מתחייב משום תולדה דגוזז ואף דלשאר מילי לא הוי גוזז. מ"מ בשבת חייב כיון דאיתרבי תולדות יעו"ש. וה"נ בבעלי חיים כיון דהוי קצת גידולי קרקע שהרי לענין מעשר חשוב גידולי קרקע אף שאינו דומה ממש לסממנים מ"מ הוי תולדה עכ"פ:

(ג) וראי' לזה הא דבדף ק"ח. אמר אביי האי מאן דתליש פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו דחיובו משום קוצר פירש"י פטריות וכן פיר"ח פיטרא זה ממיני כמהין ופטריות ומפורש בגמ' ברכות מירבי רבי מן ארעא ומינק מן אוירא ינקי וכן כתב רבינו נסים גאון פיטרא הן פטריות שהזכירו במס' ברכות על הכמהין ועל הפטריות וכו'. והא כתבו הרמב"ן והרשב"א דכי היכי דאין דישה אלא בגידולי קרקע כמו כן אינו חיוב עוקר דבר מגידולו אלא בגידולי קרקע וא"כ קשה למה יתחייב בפטריות משום קוצר הא אין ניקחין בכסף מעשר דלא הוי גידולי קרקע. כמ"ש הרמב"ם בפ"ז מהל' מע"ש הל"ד והוא מספרא פ"א פיסקא ח. וע"כ כמ"ש דמ"מ בשבת הוי תולדה דקוצר. והשתא קל וחומר פטריות דלא חשיבי גידולי קרקע לענין ליקח בכסף מעשר חשיבי גידולי קרקע לענין חיוב שבת בעלי חיים דחשיבי גידולי קרקע לענין ליקח בכסף מעשר כל שכן שחשיבי גידולי קרקע לחיוב שבת:

(ד) וראיתי בספר ראש יוסף שכתב הסוחט כמהין ופטריות במקום שדרך לסוחטן מותר כיון שאינו גידולי קרקע לענין ליקח בכסף מעשר שני כ"ש לענין שבת. ואישתמיטתי' הא דתליש פיטרא והדבר ברור דחשובים גידולי קרקע לענין שבת ):

(ה) ולדעת התוס' צ"ל דלענין שבת דילפינן מסממנים שבמשכן העיקר שיהי' מחובר לקרקע וע"כ כמהין ופטריות שמחוברין [לאונא דחצבא שהוא גידולי קרקע] חשוב גידולי קרקע. ובעלי חיים אף שניזונין מגידולי קרקע והרי יונקתם מגידולי קרקע מ"מ כיון שאינו מחובר לא חשוב גידולי קרקע אבל לענין ליקח בכסף מעשר דילפינן מבקר וצאן שאינם מחוברין אך שניזונים מגידולי קרקע בתר יניקה אזלינן וכמהין ופטריות שאין יונקים מן הקרקע לא חשוב גידולי קרקע:

ועוד לדעת התוס' מעיקרא לק"מ שהם סוברים בעירובין כ"ז בד"ה מאן דמתני דכו"פ נקחין בכסף מעשר. וצריך לומר לשיטתם דהא דאיתא בספרא הנ"ל דכו"פ אין ניקחין בכ"מ משום דס"ל שם דאין ניקחין רק מה שהם ולד ולדות הארץ אבל למה דקיי"ל עופות ניקחין משום שהם גד"ק גם כו"פ ניקחין שהרי במס' ברכות מ':

הנודר מגד"ק אסור בכמהין ופטריות:

(ו) ולדעת הר"ת הרמב"ם יש לומר דכי היכי דכמהין ופטריות אף שאינם דומים לגמרי לסממנים שבמשכן שגם יניקתם מן הקרקע רק שדומה בחד צד שמחוברים חשוב גידולי קרקע ה"נ בבעלי חיים שדומה בחד צד שיניקתם מן הקרקע חשוב גדולי קרקע. ועיקר הטעם משום דחשוב תולדה וכמ"ש:

(ז) אך קשה לי לשיטת ר"ח ורמב"ם דבע"ח חשיבי גיד"ק וכן לשיטת התוס' דקיי"ל יש דישה שלא בגיד"ק א"כ המפשיט בהמה מעורה וצריך גם לבשר יתחייב משום דש. והפשט שבמשכן שהיו צריכין רק לעור. ובעור אין מלאכת דש דמלאכת דש באוכל המתגלה מפסולת שעליו. אבל מפשיט דעלמא שצריך גם לאכילת בשר יתחייב משום דש ג"כ. וכ"ת אה"נ א"כ הא דשבת קי"ז:

דשקיל לי' בברזא דפירשו התוס' דליכא אפי' שבות. שאינו מפשיט כשיעור עור ביחד וליכא אפי' שבות דלא עביד הפשט. והא מ"מ הוי מלאכה משום הבשר שמפרקו מלבוש פסולת שעליו וכמו כותש חיטים שמשירם מקליפתם:

(ח) וראיתי באספ"ז כתובות העתיק דברי הרשב"א שכ' בשם הר"ש בן אברהם דחולב משום מפרק אינו תולדה דדש דאינו אלא בגידולי קרקע אך שהוא תולדה דגוזז שמפרק הצמר מן הבהמה. ולשיטתו לא קשה מהפשט די"ל גוזז אינו רק בצומח מן החי כגון צמר ושער וצפרנים אבל לא בעור שהוא גוף הבהמה אך לדעת ר"ח ורמב"ם דחולב משום מפרק תולדה דדש קשה עי' השמטה:

(ט) ונראה עפ"י פי' ר"ח שהעתקנו לעיל דש הוא המפרק פסולת המחוברת באוכל ומכינתו לברירה בכברה או בזריי' או בהרקדה וע"כ אין חיוב דש אלא כשמכינו לברירה וכ"ש אם מתברר תיכף ע"י הדישה. וע"כ לפי מ"ש במלאכת בורר סקי"א דאין ברירה באוכל אחד המונח בין פסולת רק בשני אוכלין ופסולת מפסיק ביניהם אבל אוכל ופסולת מונחים זה אצל זה חשוב האוכל מבורר יעו"ש ע"כ אין בהפשט הבהמה משום דש כיון שאין בו הכנה לברירה דבהמה אף קודם הפשט מבוררת הוא:

(י) ובזה יתיישב מה דקשה לדעת רמב"ם דחובל משום מפרק תולדה דדש מפ"ק דכתובות דמיבעי' לי' מהו לבעול בתחילה בשבת דם בתולים מיפקיד פקיד אי חבורי מיחבר. ולשיטת רמב"ם דמשום מפרק אפי' מיפקיד פקיד לתחייב כמו סחיטת זיתים וענבים דקיי"ל משקין מיפקיד פקידי ומ"מ חייב וכן דש עצמו שהתבואה פקיד בשבולת וכתבתי ישוב לזה בס"ק ט"ו בדוחק קצת עיי"ש. אך לפמ"ש י"ל למ"ד מפקיד פקיד הבתולים במקום אחד ולא שייך בהו ברירה וליכא חיוב דש וחולב מתברר החלב מתוך גומות שבדד וכן חובל לרמב"ם משום מפרק שהדם מתברר מתוך חלקי הבשר וכן בכותש חיטין שהקליפות מפסיקין בין גוף החיטין:

הג"ה ) ודע שיש עוד תימה בדברי ראש יוסף הנ"ל במה שאמר לפי שיטתו. דכמהין ופטריות לא מיקרי גידולי קרקע שמותר לסחטן וע"כ הקשה לו דברי הש"ע שאוסר דג לצירו וזה תימא דאפילו אין דישה אלא בגידולי קרקע היינו לחיוב חטאת אבל מדרבנן מיהו אסו'. וכן כתב הטור סי' ש"מ גבי עימור דאינו עימור אלא בגידולי קרקע מ"מ אסור מדרבנן וכתב הב"י דהכי מסתברא כיון דאיכא מאן דמחייב שלא בגידולי קרקע אין סברא להפליג מחלקותם. וכן פסק בש"ע שם דאסור לקבץ מלח ממשרפות המים וה"נ בדישה כיון דר"י מחייב אין סברא דחכמים מתירים לגמרי וכן מוכח מקושית הש"ס קמ"ה. מי אמר שמואל דג לצירו אפילו לתוך הקערה והאיתמר כבשים שסוחטן וכו' ומה קושיא הא דג לאו גידולי קרקע אלא ודאי אין סברא להתיר לכתחילה [ומ"ש התוס' בד"ה כבשים דר' יוחנן מחייב חטאת בדג לצירו דאזלו לשיטתייהו ע" ג:

בסוף העמוד דלהלכה קי"ל כר"י דיש דישה שלא בגידולי קרקע] וכ"כ באו"ז מלאכת דש. דאף דאין דישה אלא בגידולי קרקע מ"מ מדרבנן אסור והביא הא דדג לצירו דאסור לתוך הקערה. מיהו במעמר עי' באו"ז במה שהוכיח מדברי רא"מ שכתב כל כינוס דבר גידולי קרקע נקרא מעמר וכו' הילכך יזהר אדם שלא לאסוף פירות או ביצים יחד דהוי כמעמר עכ"ל. [בס' יראים שלפנינו ליתא כאן תיבת ביצים] מדאסר לקבץ ביצים יחד משמע דסבר יש עימור שלא בגידולי קרקע ע"ש באו"ז. והוא תימא שהרי הרא"מ בתחלת דבריו כל כינוס דבר גדולי קרקע. רק שאסור לכתחלה בכל מילי כמו גבי דש: